תביעות הדדיות בין עובד ומעסיק: זכויות סוציאליות והפרשות פיצויים

עניינה של התובענה בשאלה האם היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים והאם המשיבה מחזיקה בידיה כספים המגיעים לה מכוח יחסי עבודה, או שמא הם מוחזקים בידיה בנאמנות כחלק משותפות בין הצדדים.

המשיבה קיבלה לטיפולה רק תיקים ששכר הטירחה מבוסס על תוצאתם ולא את כל התיקים; המבקש הוא זה שהחליט איך יחולק שכר הטירחה ואף הסתיר הסכמים עם לקוחות כדי לא לחשוף את תקבולי המשרד; הרווחים חושבו תמיד על ידי המבקש, המבקש הוא זה שחתם על הסכמי הטירחה עם הלקוחות והוא זה שהוציא חשבוניות מס; המבקש החליט מתי ואיך לשלם את שכרה של המשיבה; המבקש הוציא למשיבה מכתב פיטורין, ואף אישר בחתימתו את טופס "מעסיקים – שכירים" שהציגה המשיבה למשרד הכלכלה והתעשייה; המבקש הפריש למשיבה זכויות סוציאליות (פיצויים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, פנסיה).

כאמור לעיל, המרצת הפתיחה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי (ה"פ 4551-11-19), אשר קבע בהחלטתו מיום 29.1.20 כי הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה (סעיף 5 להחלטה): "בהנתן הנתונים הבאים: אין חולק כי בין בעלי הדין היתקיימו בעבר יחסי עבודה; אין טענה כי הגעת הכספים שבמחלוקת לידי המשיבה נעשתה שלא על רקע אותם יחסי עבודה, אלא במסגרת עסקה אחרת, או מעשה עוולה החורגים מאותה מערכת יחסים; תובענתו של המבקש אינה מפרטת עילה כלשהיא המעוגנת בהוראות פקודת הנזיקין, כי אם טענה להפרת חובת הנאמנות בכספים שהתקבלו אצל המשיבה; למשיבה טענות כספיות כנגד המבקש שיסודן בדיני העבודה, והיה ותגיש תובענה עצמאית לבית הדין לעבודה, הנחיית הפסיקה תהא לעכב ההליך בבית המשפט האזרחי, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם אינטרס המבקש לדיון מאוחד בטענותיהם ההדדיות של הצדדים והכרעה סופית מוקדמת בהן." לאחר העברת התיק לבית דין זה הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש לעניין הסמכות העניינית ובהחלטה מיום 18.2.20 הובהר כי אין בידי בית הדין לעבודה לעיין מחדש בהחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי.

סעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע (ההדגשות אינן במקור- מ.נ.ד): "(א)  הזכות לפצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה  תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין איזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקבל העובד את השכר שבו קשור הפצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האיזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת המבקש, יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת חוסר סמכות בהיעדר יחסי עבודה בין הצדדים.

לפיכך – יש לבחון את המחלוקת לגופה ולא קמה עילה לסילוקה של התביעה על הסף מטעם זה. אף טענת המבקש ביחס להיות התביעה טורדנית וקנטרנית דינה להידחות.

בנסיבות אלו, לא מצאנו נימוק למחוק רכיבים אלו על הסף, ויש לבררם במסגרת התביעה העיקרית יחד עם יתר רכיבי התביעה שכנגד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הבקשות לסילוק על הסף נדחות.

לפנינו שתי תביעות הדדיות בין עובד לבין מקום עבודתו בשני הליכים שאוחדו.

הליך סע"ש 62828-01-18 הוגש על ידי העובד נגד מקום עבודתו בדרישה לתשלום זכויותיו הסוציאליות; והליך ק"ג 19056-11-18 הוגש על ידי מקום העבודה נגד העובד בדרישה להשיב לידיה את ההפרשות לקופת הפיצויים.

עם זאת, שחר העמיד רכיב תביעה זה לפי התעריף היומי המאקסימאלי הקבוע בצו הרחבה בדבר הישתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה (צו ההרחבה), שלטענתו עומד על 681 ₪ לכל חודש עבודה (26.4 ₪ * 6 ימי עבודה * 4.3 שבועות לחודש); · 1,258 ₪ דמי הבראה; · 8,348 ₪ הפרשות להסדר פנסיוני (4,252 גמל מעסיק ו-4,095 פיצויים) בתוספת הלנת פיצויים.

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

לא בדיעבד, בסיום העסקתו ובמסגרת הליך זה. לפיכך, התביעה להשבת כספי הפיצויים נדחית.

סוף דבר על גונזלס (הנתבעת) לשלם לשחר (התובע) את הרכיבים הבאים: סך 2,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד; סך של 3,800 ₪ בגין עריכת תלושים פגומים ופיקטיביים; סך של 1,258 ₪ בגין אי תשלום דמי הבראה; סך של 50 ₪ בגין הפחתת הודעה מוקדמת ביתר; סך של 2,550 ₪ לרכיב גמל וסך 2,418 ₪ לרכיב פיצויים.

מונחות לפנינו תביעות הדדיות בין עובד למעסיק.

לאחר סיום יחסי העבודה, מסרה המעסיקה לעובד טופס 161 ומסמכי שיחרור פיצויים, (נספח ו' לכתב התביעה).

[3: סע' 27 לכתב ההגנה של המעסיקה] בהמשך נדון בתביעת העובד להפרשי פצויי פיטורין, הפרש הודעה מוקדמת, הפרש בפדיון חופשה, חוסר בהפרשות פנסיוניות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופצוי בגין אי קיום שימוע כדין.

[12: עמ' 12 לפ', ש' 14-13] אשר על כן אנו דוחים את טענת התובע לקבלת הבטחה מהמעסיקה לתשלום זכויות סוציאליות לפי בסיס שכר כולל שנ"ג או הפרישי שכר קודם.

ראו לעניין זה את ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב - ר-צ פלסט בע"מ (24.5.2012) - "ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו [דב"ע (ארצי) נד/48-3 מזרה – ענת ימין, מיום 2.5.94; ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.02]." ממילא, מצאנו לגופו של עניין כי התובע לא נעדר מעבודתו כטענת הנתבעת.

...

דיון והכרעה תביעה 55878-04-19 שכר יסוד – האם יש לראות בתוספת שעות נוספות חלק משכר היסוד? נקדים ונאמר כי לאחר עיון במלוא החומר בתיק וטענות הצדדים החלטנו לדחות את טענת התובע, ולקבוע כי רכיב שעות נוספות גלובליות/ הפרש שכר קודם אינו חלק משכר הבסיס, כמבואר להלן.

לסיכום אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים – 1,462 ₪ השלמת הודעה מוקדמת; 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד; 9,000 ₪ פיצוי בגין העדר שימוע; הסכום בסע' 118 א ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.2.2019.

אנו דוחים את רכיבי התביעה להפרשי– פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ותגמולים.

תביעתה של הנתבעת נדחית במלואה.

התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי שכר ולזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו ואילו הנתבעת טוענת כי היא זכאית לפצוי מהתובע בגין מעשים של הפרת אמון שביצע בתקופת עבודתו.

על אף שההסכם נחזה כהתקשרות שבין עובד למעביד, לתובע לא הונפקו תלושי שכר, ותחת זאת היתקיימה בין הצדדים היתחשבנות על בסיס חודשי, לאחריה המציא התובע לנתבעת חשבוניות מס. על אף האמור, בעת סיום ההיתקשרות בין הצדדים נערך לתובע שימוע, ניתנה לו הודעה מוקדמת ושולמו לו זכויות קוגנטיות כגון הבראה וחופשה (מיסמך 2 13/9/20).

לנוכח האמור, משאין חולק כי העסקתו של התובע על ידי הנתבעת עומדת במבחני ההישתלבות והפיקוח ובשים לב לכך שהנתבעת בזמן אמת בעת סיום יחסי העבודה היתנהלה מול התובע משל היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, הרי שאלה פני הדברים והתובע זכאי לכלל הזכויות מכח משפט העבודה.

עוד יש לציין כי בשנת עבודתו האחרונה, על רקע ההתדרדרות במערכת היחסים בין הצדדים והטענות ההדדיות שהועלו, חלה הפחתה משמעותית בסכומי החשבוניות החודשיות (התובע מבהיר בסיכומיו כי נילקחו ממנו איזורי שירות בהם עבד קודם לכן).

לנוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה סכום בסך 38,070 ש"ח. פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר התובע טוען בסיכומיו כי הוא זכאי לפצוי בגין העובדה שהנתבעת לא הנפיקה לו תלושי שכר אלא העסיקה אותו כעצמאי לאורך תקופת עבודתו.

לדידי בנסיבות העניין כאשר אין חולק כי התובע עבד בעקרו של דבר בהקף של משרה מלאה, וכאשר זמני עבודתו נקבעו מתוך תיאום ועל דעת המעסיק, קמה לו זכאות לתשלום ימי חגים ויש לקבל את תביעתו (בכפוף להתיישנות).

...

על רקע האמור, כשלושה חודשים לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים, בחודש מרץ 2019 הגיש התובע את התביעה דנן לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הכרעתנו היא כדלקמן: מתכונת ההתקשרות בין הצדדים התובע טוען כי עובר לתחילת ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביניהם הסכם עבודה, התובע עבד על פי סידור עבודה שקבע המעסיק, קיבל מהמעסיק רכב, וציוד כמו גם דמי הבראה ותשלומים שונים נוספים שאותם מקובל לשלם לעובדים ולפיכך לטענתו יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

אשר על כן התביעה שכנגד נדחית על כל חלקיה.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית מהצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בגין הפרש פ"פ 39,680 ש"ח בגין הפרשות לגמל 38,070 ש"ח בגין דמי חופשה 8,207 ש"ח בגין דמי חגים 13,723 ש"ח בגין הפרש דמי הבראה 6,385 ש"ח בנוסף תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ביום 29.9.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים לסילוק "כל התביעות ההדדיות של הצדדים ... עד לחודש שכר 2/2016". ביום 22.12.21 הגיש התובע תביעה בפעם השלישית, היא התביעה שלפניי.

בתביעה זו תבע תשלום מלוא יתרת פצויי הפיטורים; הפרישי זכויות סוציאליות ונלוות והחזרים בגין נכויי שכר; פיצוי בגין היתנהלות שלא בתום לב ועגמת נפש.

בנסיבות מעין אלה, בהן עובד נקשר ל"מקום עבודה מבחינת הרגל, נוחות, מעמד, הסעות וכיו"ב" בבחינת "אהבתי את מקום עבודתי", יפים גם הדברים שנפסקו בעיניין דמארי: "אפשר בהחלט, שבנסיבות אלה ההינתקות ממקום עבודה רב שנים היא כשלעצמה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות ביחסי עבודה, המזכות את העובד המתפטר בפיצויי פיטורים" (ע"ע (ארצי) 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ – מתוקה דמארי (2.1.06), בפיסקה 13(ה)).

עדות התובע אף התיישבה עם עדות הרב מרשה, שהתייחס לתוכן מכתב זה. כך, במענה לשאלה "מבחינתכם מיום 2/3/17 [בחלוף המועד שננקב במכתב הראשון, ה"ש] נותקו יחסי העבודה בינכם לבין התובע" השיב "לפחות מבחינת המחויבות של המעסיק" (ע' 28 ש' 19).

טענות נוספות טענת הקזוז שהעלתה הנתבעת - בכתב ההגנה ובסיכומיה טענה הנתבעת שתובע זנח אותה ללא עובד ניקיון והחליט למצוא לו מקום עבודה אחר וכתוצאה מנזק זה שגרם לה יש לקזז מכל סכום שייפסק סך 10,000 ש"ח. אלא, שבמעמד הדיון המוקדם הסכימו הצדדים שתתברר שאלת זכאותו של התובע לפצויי פיטורים וסוגיית מועד תחילת עבודתו בלבד, ולא עמדו על הפרק פלוגתות נוספות לרבות טענת הקזוז.

...

התובע הסביר, "אני לפני שקיבלתי תעודת זהות שנתיים עבדתי. החלתי ב 2005 ינואר 11. נראה לי יום שישי. יום שיש התחלתי בגלל חצי יום עבדתי. אני זוכר בן שלי היה בן שלושה חודשים. לפני פספורט" (ע' 9 ש' 1-3).

לסיכום נקודה זו: נוכח מכלול הנסיבות לעיל הוכיח התובע כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וזאת נותרה בעינה גם ביום 7.3.17.

לסיכום כלל האמור - נוכח מכלול נסיבות אלה, שאף עולה מעדויות עדי הנתבעת עצמה, התובע הוכיח כי החלטת הנתבעת להעבירו לישיבה שבעיר העתיקה היא אכן בבחינת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו; כי הוא התפטר בשל אותו מכלול נסיבות המהווה הרעת תנאים, ולא מטעם אחר; כי ניתנה לנתבעת התראה לתיקון, אך לפי העולה מהמכתב השני, החלטה זו לא הוסרה מסדר היום ובאופן שמאיין את הרעת תנאי עבודתו.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 25,469 ש"ח. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.3.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.