תביעות הדדיות בין מזמין וספק בגין רכישת גופי תאורה

התובעת הייתה זו אשר נשאה במרבית העלויות בגין רכישת שתי הדירות.

בהסכמת המשיבה השלישית ובא כוחה להגשת המסמך אין כדי לשנות מצב דברים זה. דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144: "כאשר תובע מסתמך על מיסמך והנתבע מכחיש את חתימתו, על התובע להוכיח את אמתות המסמך, גם אם הנתבע אינו חוזר ומכחיש זאת בעת הגשת המסמך כראיה" (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3), 240, 262 (29.6.1993)).

א. מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון).

..היסודות הנ"ל אינם רק מצטברים אלא "שלובים זה בזה ככלים שלובים" וקיימת ביניהם תלות הדדית המתבטאת בכך שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר כן תטה הכף לכיוון המסקנה שמתקיימים היסודות האחרים.

היות והגורמים אשר ערכו את המסמכים המשפטיים ובייחוד את הסכמי לא הוזמנו עדות מטעם ההגנה, והיות והתובעת העידה כי לא הבינה על מה חתמה, ספק אם ניתן לתת אמון בטענה בדבר תירגום ההסכם לשפה הגרמנית קודם לחתימתו.

מעדות התובעת שוכנעתי מעל לכל ספק כי רצונה האמתי היה לערוך הסכם אשר ישקף אך ורק את ה-200,000 ₪ אשר הושקעו על-ידי הנתבעת בעת רכישת הדירות, הא ותו לא. מבחן הקשר עם בני אדם אחרים: לא מצאתי כי לתובעת היו קשרים חברתיים ערים, וכי שוכנעתי כי מלוא הכובד של יחסיה החברתיים של המנוחה נשען על הנתבעת.

...

מעדות התובעת שוכנעתי מעל לכל ספק כי רצונה האמיתי היה לערוך הסכם אשר ישקף אך ורק את ה-200,000 ₪ אשר הושקעו על-ידי הנתבעת בעת רכישת הדירות, הא ותו לא. מבחן הקשר עם בני אדם אחרים: לא מצאתי כי לתובעת היו קשרים חברתיים ערים, וכי שוכנעתי כי מלוא הכובד של יחסיה החברתיים של המנוחה נשען על הנתבעת.

מבחן נסיבות עריכת הצוואה: מהעדויות שוכנעתי כי הנתבעת, היתה דומיננטית בהוצאתה לפועל של תכנית הכנת המסמכים וחתימת אימה עליהם: התובעת יצרה קשר עם עו"ד אשר ערכו את המסמכים המשפטיים ואף נשאה בשכר הטרחה של חלק מהם, הסיעה את אימה לפגישה במשרדם ואף הייתה נוכחת בעת עריכת המסמכים.

החוטים כולם אשר פורטו לעיל, השזורים האחד בשני והיוצרים את המארג הראייתי, מובילים למסקנה הברורה והמוחלטת לפיה הסכמי המתנה נחתמו תחת עושק והשפעה בלתי הוגנת ודינם בטלות.

יוער, באמרת אגב, כי יש להניח כי מסקנה דומה תחול על שלוש הצוואות, ככל שעניינן יגיע לכדי הכרעה שיפוטית בעתיד.

על מנת שלא ייטען כי בית המשפט התעלם, יודגש במפורש כי לא שוכנעתי לקבל את טענת ההגנה לפיה התובעת העלתה טענות עובדתיות סותרות, עת טענה כי היא לא ידעה על מה היא חותמת, ומנגד טענה כי הנתבעת קשרה קשר עם עו"ד ס' כדי להונות אותה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אופן ניהול ההליך וכלל נסיבותיו, הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות בסך של 50,000 ₪, מתוך זה 30,000 ₪ ישולמו לטובת העיזבון ו- 20,000 ₪ נוספים, לטובת שני בניה של התובעת, בחלקים שווים (10,000 ₪ לכל אחד מהם).

מן הכלל אל הפרט – יישום הדין וההלכה על נסיבות המקרה דנן ס' 55 להסכם השכירות קובע כי: "במשך תקופת השכירות יהיה השוכר אחראי לקלקול או לאובדן רכוש של השוכר או של כל אדם אחר שימצאו מזמן לזמן ביחידה או בסביבתה." ס' 56 להסכם השכירות קובע כי: "בלא לגרוע מכלליות האמור לעיל, השוכר יהיה אחראי לכל נזק גוף או לרכוש של כל צד שלישי, עובדו או מי מטעמו שיימצא בזמן כלשהוא ביחידה או בסביבתה כתוצאה משימוש השוכר ביחידה או החזקת היחידה על ידי השוכר או הפעלת עסקו ביחידה. השוכר מתחייב לשפות ולפצות את המשכיר בכל סכום שיחוייב המשכיר לשלם למאן דהוא, בקשר לכל נזק שיגרם לו כאמור ובגין כל הוצאה שנגרמה למשכיר כתוצאה מכל תביעה או דרישה כאמור (לרבות הוצאות משפטיות)." (ההדגשות שלי – מר"א).

במרוצת השנים בתי המשפט נדרשו לא אחת למערכות יחסים בין שוכרים ומשכירים לעניין חובותיהם ההדדיות של הצדדים, לרבות חובת עריכת הביטוח, והקצאת הסיכונים לעיסקאות שכירות מסוג זה. כך למשל, כאשר דן בית המשפט העליון בסוגיה המשפטית של זכות התיחלוף או הויתור עליה במערכת יחסים שבין צדדים להסכם שהקצו את חלוקת סכוני הביטוח ביניהם, בית המשפט ציין כי לויתור מושכל ומתוכנן על זכות התיחלוף יתרונות רבים, אשר אחד מהם הוא מניעת כפל ביטוח שעלולה לעורר בדיעבד, בקרות מקרה הביטוח, התדיינויות משפטיות מורכבות.

אני סבורה כי בעניינינו, לא היתקיים התנאי בדבר עמימות ראייתית שכן התובעת טוענת כי השלכת פסולת ביניין למכולות הסמוכות למחסן – היא שגרמה לענני האבק לחדור למחסן ולגרום לנזק למסגרות המשקפיים שהיו מאוחסנות שם. מאחר שמדובר בתנאים מצטברים, די בכך שלא היתקיים התנאי הראשון על מנת שלא לאפשר לתובעת לחסות תחת הוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין, ומכל מקום ספק אם בעניינינו הוכחו גם התנאי השני והשלישי שכן לטענת הנתבעות העבודות לא בוצעו על ידי הנתבעות אלא על ידי קבלן אחר ולכן ספק אם המכולות היו בשליטתן האפקטיבית, וממילא לא מסתבר יותר מהנסיבות שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעות מאשר עם העדרה.

...

סיכום מן המקובץ עולה כי דין התביעה להידחות מחמת מניעות חוזית.

דין התביעה להידחות גם לגופה, וזאת בשל הקושי בהוכחת התרשלות מצד הנתבעות, הקושי בתיחום הנזק וכימותו והקושי בהוכחת הקשר הסיבתי בין התרשלות כלשהי לבין הנזק הנטען.

התביעה נדחית אפוא.

על פי הנטען, ביום 27.12.09 חתמה הנתבעת 1 על הסכם שכירות הנכס מבעליו הקודמים מר גליק לתקופה של שנה, ביום 24.3.10 נחתם הסכם בין הבעלים הקודם-מר גליק ולבין בית בעמק והנכס נמכר להן, בית בעמק המשיכו בנעליו של מר גליק והשכירו את הנכס כאשר ההתחייבויות ההדדיות המקוריות עמדו על כנן, הסכמי השכירות הוארכו מפעם לפעם ועד ליום 31.12.15.

העלות, ללא שום צל של ספק לא הייתה מגיע אל מעבר ל-400,000 ₪, גם לא לרבע מסכום זה. לא ברור לי מה הבסיס לחיוב בגין רבים מאותם ראשי נזק שמצטברים לכדי סכומים גבוהים מאד ואשר מחייבים את השוכרת לכאורה לבצע שפוץ נרחב ולהחזיר את הנכס כמחודש לגמרי כשגם החוזה לא כולל תנאים כאלו ומורה לשוכרת להחזיר את המבנה "במצב טוב ותקין כפי שהיו נכון למועד תחילת השכירות" (סעיף 3.2 להסכם).

הרשימה כוללת דברים מובנים מאליהם כגון גופי תאורה, שקעים, לוח חשמל וציוד כיבוי וגם פריט ייחודי למטבח מוסדי-"ארובה להרחקת ריחות ועשן הכוללת מערכת שאיבה", כל הפריטים האחרים (חדרי קרור על מנועיהם, מזגנים שאינם מקובעים בקירות המבנה, שולחנות וציוד מטבח, מכונות המשמשות במטבח וכיו"ב) לא שייכים למבנה ואין ראיה כי לבעלים הקודמים או לבית העמק יש בהם זכויות קנייניות או אחרות (למעט ההסכמות כי ציוד המחובר למבנה יישאר איך יאמר כבר עתה, אם עוגן שולחן לקיר כדי שלא יזוז, הוא איננו בגדר "מחובר" למבנה, הוא איננו חלק מהמבנה), למעשה בעיניין זה נראה כי רינת ורגין עמדו בנטל.

הרוכש לא הובא לעדות, הנכס נמכר במחיר העולה משמעותית על המחיר בו נרכש, אין ראיות או כלים כדי להעריך את מידת ההשלכה של מצב הנכס על הרוכש או על רוכשים אחרים שהתעניינו אם היתעניינו בנכס, גם מעדותו של מר צפריר שהיא כאמור בבחינת הרחבת חזית לה היתנגדו רינת ורגין לא ניתן ללמוד על נזק מיוחד שהתגבש בשל מחדלי רינת ורגין והרי בית בעמק היא "תיווך בית בעמק בע"מ" ובודאי שהייתה יכולה לתעד, לפרט ולהביא ראיות על ניסיונות להשכיר או למכור, לזמן שוכרים או רוכשים פוטנציאליים שבשל מצב הנכס ויתרו עליו או הציעו סכום נמוך מערך השוק ולמעשה אין בתיק, במישור הראייתי כלום.

כאן חשוב להדגיש שחרף ההפרדה שנעשתה לעיל בין רכישה ללא שכירות ולבין רכישת המטבח במסגרת שכירות עוברת לאותו דני, עולה מתוך טענותיה של רינת בתצהיר כי הערכת הנזק הגבוהה מתבססת למעשה על ההנחה שאותו דני (או אדם אחר) יתקשר בהסכם שכירות עם בית בעמק (מה שכאמור לא ניתן לכפות על בית בעמק) ורק אז יירכש המטבח "קומפלט" שיתרונו הגדול-היותו בעל רישיון יצרן ממשרד הבריאות (הרישיון ניתן למטבח במקומו-בנכס נשוא התביעה).

...

לא היה מקום לפנות קודם כל למשטרה, מחלוקת כנה על בעלות בציוד לא צריכה להתברר בפני חוקרי המשטרה והגעתי למסקנה כי בהתנהלות בית העמק בנקודה זו היה משום פזיזות במקרה הטוב או רצון "להראות לרינת מה זה" במקרה הפחות טוב ובראש נזק בלתי ממוני זה יש לפסוק לרינת בלבד, סך 3,000 ₪.

מעבר לכך, כל שאר הסכומים המהווים נזק מיוחד או נזק לא ממוני או נזק תוצאתי לא הוכחו, לגביהם אין מקום לאומדן, מי שמנהל עסקים צריך להקדיש זמן "להתרוצצויות", לנסיעות, לבדיקות ופגישות שונות הנדרשות לצורך העסק מה גם שאשמן התורם של רינת ורגין לאופן בו נערכו לקראת סיום השכירות ופינוי הנכס וכיצד אלה בוצעו בסופו של דבר, שווה לאשמה של בית בעמק.

סיכום אשר על כן בתביעת בית בעמק הנני מחייב את רג'ין-טעמים, אהבה, חוויה בע"מ ח.פ. 514702638 לשלם לארץ המלך בע"מ ולתיווך בית העמק בע"מ, יחדיו, סך של 37,000 ₪ בצירוף אגרה יחסית בסך 2500 ₪ (אגרה בגין תביעה סבירה בגובה 100,000 ₪) ובצירוף החזר חוות דעתו של המומחה שטיינר בסך 3,600 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 7000 ₪ כולל מע"מ הכל לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לפני ביהמ"ש תביעות הדדיות בין מזמין ובין ספק בקשר לרכישת גופי תאורה.

טענת המזמין לשהוי בפניית הספק בגין החוב המזמין הלין על השהוי בפניית הספק בעיניין החוב.

...

עו"ד בסידן: על רקע האמור, מודיעה בזאת שובל השקעות על ביטול ההתקשרות בין הצדדים.

" קביעת עלות התיקון המומחה נחקר בעניין עלות התיקון בעמוד 18 שורה 23: "מר קראוסהר: תיקח את המספרים לפני מע"מ ותראה, זה מגיע בערך ל-190 אלף שקל. בסדר, יש הצעות, אני לא אמרתי שאין הצעות. השאלה מי זה הקבלן ומה הוא עושה, ותמיד אפשר גם לקבל את זה בנמוך יותר. אני לקחתי מחיר ריאלי בבניין קיים שצריך להיכנס בו ולעבוד בעדינות ובזהירות, בלי ללכלך שום דבר ובלי לפגוע באנשים ולתאם את הזמנים. לא נראה לי שאפשר לעשות את זה במחיר הזה בבניין חי." המומחה אמד עלות התיקון בסך של "240 פלוס 30, כן.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי ודוחה התביעה שכנגד במלואה.

בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע במהלך התאונה הוגשה התביעה שבנידון.

מפאת חשיבות הדברים לענייננו, להלן יצוטט סעיף 11 לחוזה כלשונו: "11. המזמין (הנתבעת- לפי הגדרות החוזה- הערה שלי ד.ג.) מקבל על עצמו כל אחריות לכל תאונה ו/או חבלה ו/או נזק שייגרמו לכל מי שהוא בגופו או ברכושו מעבודתו ו/או צד ג' ומתחייב להיות מבוטח בפוליסת ביטוח מתאימה. מבלי לגרוע בכל האמור לעיל, המזמין (הנתבעת- הערה שלי ד.ג.) משחרר את המבצע (הצד השלישי 1 – בהתאם להוראות החוזה, הערה שלי- ד.ג) ו/או מי מטעמו מכל אחריות או חובה הן לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]...ו/או לפי חוק אחר ו/או פקודה ו/או חובה אחרת בקשר לתאונה, חבלה או נזק שייגרמו למי מעובדיו ו/או צד ג'". סעיף 11 אינו מסייג את נטילת האחריות של הנתבעת לתאונות ונזקים שהורתן ברשלנות הנתבעת אלא לכל תאונה ונזק שייגרמו למי מעובדיה ו/או צדדי ג', דהיינו נטילת אחריות לכל תאונה, גם לתאונה שמקורה ברשלנות הצד השלישי מס' 1.

אם נשאר ספק ביחס למשמעותו של סעיף 11 לחוזה (ואיני סבור כי אלה הם פני הדברים) אזי גם הוראת סעיף 1 לחוזה שבה ומבהירה את כוונת הנתבעת להיות אחראית באופן בלעדי לבטיחות בעבודה.

לא זו אף זו, בהלכה נקבע כי כיבוד רצונם החופשי של הצדדים לחוזה אף הוא "עקרון גדול" בתקנת הציבור ואין לסגת הימנו אלא במקרים חריגים: "...משבאים אנו לבטל את החוזה או סעיף מסעיפיו מתערבים אנו ברצונם החופשי והברור של שני הצדדים שהסכימו ביניהם על התחייבויות הדדיות, מסוימות, וזאת לא יעשה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם תקנת הציבור ותיקון העולם נפגעים במידה כזאת שהשמירה עליהם עדיפה מהשמירה על עקרון הגדול של כיבוד רצונם החופשי של שני הצדדים לחוזה. וכל כך למה? על שום שגם כיבוד התחייבויותיהם של שני הצדדים אף הוא עקרון גדול שבתקנת הציבור, שמצווים אנו לאכוף על כל צד לשמור על התחיבות שקבל על עצמו, ואין עקרון תקנת הציבור הבא לבטל חוזה גדול מכוחו של עקרון תקנת הציבור הבא לקים את החוזה, אלא כאשר זה האחרון פוגע באשיות יסוד של הסדר החברתי". (ע"א 148/77 שאול רוט נ' ישופה (בנייה) בע"מ (07/02/79).

הנתבעת נוטלת על עצמה כלפי הצד השלישי מס' 1 את האחריות לקרות תאונות לגוף או לרכוש ומשחררת את הצד השלישי מס' 1 מכל אחריות או חובה מכוח פקודת הנזיקין או כל דין או חובה אחרת.

...

בנסיבות האמורות טוען הצד השלישי כי הנתבעת מנועה מלטעון כל טענה כלפיו בנסיבות התאונה ובנסיבות אלה דין ההודעה נגדו להידחות על הסף, מחמת העדר עילה או מחמת מניעות, תוך חיוב הנתבעת בהוצאותיו עד כה. הנתבעת הגישה תגובה לבקשה וטוענת בתמצית כי דין הבקשה להידחות.

להלן הוראת הסעיף: "1. המזמין (הנתבעת – הערה שלי ד.ג) הינו האחראי הבלעדי לבטיחות לפי פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל 1970. אין בהסכם זה בכדי להטיל את האחריות לבטיחות על המבצע ( הצד השלישי מס' 1 – הערה שלי ד.ג.). המזמין (הנתבעת, הערה שלי ד.ג.) ישא בכל ההוצאות המשפטיות של המבצע (הצד השלישי מס' 1, הערה שלי – ד.ג) הקשורות להסכם זה." איני מקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש להתעלם מהוראת סעיף 11 לחוזה בהיותו סותר את תכלית ההתקשרות בין הצדדים ונוגד את תקנת הציבור ואינו חוקי.

איני מקבל גם את טענת הנתבעת ולפיה סעיף 11 לחוזה נוגד את תקנת הציבור או שאינו חוקי, במובנם לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), (להלן: חוק החוזים).

לפיכך, ההודעה נגד הצד השלישי מס' 1 נעדרת כל עילה ודינה להידחות.