תביעות הדדיות בין חברה לעובד: תרמית, פיצויי פיטורין

התובע ציין בכתב התביעה המתוקן, כי שליטתן של הנתבעות 5 ו-4 "בנעשה בחברות הוא רב ומידת יריעתן היא רחבה. הן פעלו בחוסר תום לב ועשו שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות בבעלותן בכל הנוגע לאיחור בתשלום שכרו וזכויותיו של העובד לרבות אי הפרשות כספים לפנסיה שעה שסכומים אלה נוכו באופן קבוע ורצוף ממשכורתו של העובד; הן הפרו את חובת תום הלב באופן בוטה וגס העולה כדי תרמית והביאו להלנת שכרו של התובע ולהלנת פצויי הפיטורים שלו" (ר' רישת כתב התביעה המתוקן).

עם זאת מכוח עיקרון ההדדיות הדין מכיר באפשרות להתיר המצאה מחוץ לתחום שיפוט.

...

השליח שביקר במקום לא מצא את הנתבעת 4 ומשיחות עם שכנים התברר לו שהיא ככל הנראה טסה לחו"ל. סיכומו של דבר - מכל הטעמים שפורטו בהרחבה לעיל הבקשה למתן התר המצאה מחוץ לתחום מתקבלת.

התובע ימציא את כתב התביעה המתוקן, על נספחיו, לנתבעת 4 בצירוף החלטתי זו, בתוך 45 ימים מהיום.

בפנינו תביעותיהם ההדדיות של הצדדים: תביעת התובע לתשלום זכויות הנובעות מיחסי עבודה עם הנתבעת, ותביעת הנתבעת להחזר הפרישי שכר, החזר מענק מימון לימודים ותשלום פיצוי בגין נזקים.

הנתבעת תבעה סכום נוסף בסך של 11,127 ₪ בגין נזקים שהתובע גרם לה עקב התרמית שביצע, וכדלקמן: התובע הונה את חברת ההובלה שהייתה לקוחה של הנתבעת, כך שתידלק על חשבונה רכבים שאינם שייכים לה; התובע עשה יד אחת עם הנהגים, קבלני המשנה, של אותה חברת הובלות, באופן שחייב את חברת ההובלות בגין דלק שלא השתמשה בו, ושילשל את הכספים לכיסו ולכיס הנהגים ששיתפו עמו פעולה (להלן – פרשת חברת ההובלות); מחקירה שנעשתה בנידון עלה כי במסגרת התרמית גזלו התובע והנהגים מהנתבעת ומחברת ההובלות סך של 60,000 ₪.

היות ובעניינינו תאור המעילה העולה מכתב התביעה עלול להיות הן נזיקי והן חוזי, במובן שהוא נשען על חובות הצומחות מיחסי אמון ובשים לב לתפקיד הבכיר של התובע, קנה בית הדין סמכות לידון בעילה זו. ולגופו של עניין; הגם שלדידינו הוכח כי התובע פוטר על רקע עבירות משמעת, הרי שלא המקרה הספציפי שהוכתר כפרשת חברת ההובלה הוא זה שהוביל לפיטוריו, וממילא לא הוכח הסכום שבו לכאורה מעל.

...

על כן, הבקשה לפיצול סעדים – נדחית.

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע סך של 38,486 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.2009, קרי בגין מחצית התקופה.

התביעה שכנגד נדחית על ראשה ועל חלקיה.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 52969-09-19 ניתן ביום 07 ינואר 2020 .1 אורג'ניקס בע"מ .2 חברת alere המבקשות בשני ההליכים דרור יפת עמנואל הרט המשיב בבר"ע 52969-09-19 המשיב בבר"ע 52877-09-19 לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) הגב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר ב''כ המבקשות עו''ד נועם רונן, **** בר לב, עו''ד הילה בן-שבת ב''כ דרור יפת עו''ד שי תקן, עו''ד הילה זקס ב''כ עמנואל הרט עו''ד אריאל שמר, בן ליברטי פסק דין

כנגד מר עמנואל הרט (להלן – הרט) ששמש כנשיא וכיו"ר הדירקטוריון של החברה נטען כי מעשיו של יפת בוצעו תחת עינו הפקוחה של הרט, ובכך הפר את חובת הנאמנות ואת חובת הזהירות לחברה, וכן ביצע מעשי גזל ומעשי תרמית כלפי החברה, על מנת לחפות על יפת.

ביום 19.11.2019 הגיש הרט תביעה כנגד המבקשות ונתבעים נוספים (סע"ש 44775-11-15), בסכום של 5,679,131 ₪, במסגרתה תבע זכויות שונות בקשר לעבודתו וסיום עבודתו: הודעה מוקדמת ותקופת היסתגלות, זכויות נילוות בהודעה מוקדמת והיסתגלות; בונוסים; פדיון יתרת ימי חופשה צבורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; צו עשה להעברה של קופות הגמל כולל פצויי פיטורים; צו עשה המחייב לאפשר את מימוש האופציות.

בעיניין רוחם נקבע כי – "ומה באשר לאותם מצבים שבהם הוגשה תביעה של מעסיק לבית המשפט האזרחי בטענה לגניבה ומעילה מצידו של עובד וכן תביעה של עובד בבית הדין לעבודה בקשר לזכויותיו (בדרך כלל, אגב סיום יחסי העבודה) הנסבות על מערכת עובדתית דומה ושאלות דומות? במקרים המתאימים, שדוגמה להם ניתן למצוא בעניינינו, נכון יהיה להעדיף – כעניין של מדיניות וכיבוד הדדי בין ערכאות – נקיטה בהעמדת ההליך בבית המשפט האזרחי על בסיס העקרון של "הליך תלוי ועומד" (Lis alibi pendens).

...

לגישתנו, מגוון השיקולים עליהם הצביע בית המשפט העליון בעניין הרט, במצב הדברים שבו מצויים ההליכים בשתי הערכאות, מביא למסקנה כי יש לקבל את בקשות רשות הערעור ולעכב את ההליך בבית הדין לעבודה.

בהתייחס לטענתו של הרט כי עניינו שונה מעניינו של יפת, לא מצאנו כי קיים שוני מהותי המצדיק קביעה שונה בעניינו.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת, והחיוב בהוצאות שהוטל על המבקשות בהחלטות בית הדין האזורי מבוטל.

כללי התובעת הגישה את התובענה שכאן נגד עובדיה נתבעים 2-1 ונגד נתבע 3 שהוא קרוב מישפחה של נתבע 2, בטענה כי השלושה ביצעו כלפיה עוולות של גזל ותרמית.

התובעת, מצידה, הגישה נגד נתבעים 2-1 תביעות שכנגד, ובין היתר עתרה כי בית הדין לעבודה יצהיר שנוכח המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה שכאן הם אינם זכאים לפצויי פיטורין (כתב התביעה שהגישה נתבעת 1 צורף לבקשה מיום 11.6.20; כתב התביעה שהגיש נתבע 2 צורף לבקשה מיום 30.8.20; כתבי התביעה שכנגד צורפו לתגובת נתבעת 1 מיום 6.10.20 ולבקשת נתבע 2 מיום 30.8.20).

נכון יהיה להעדיף – כעניין של מדיניות וכיבוד הדדי בין ערכאות – נקיטה בהעמדת ההליך בבית המשפט האזרחי על בסיס העקרון של "הליך תלוי ועומד" (Lis alibi pendens).

התובעת הפניתה להחלטה שניתנה ברע"א 1573/16 הרט נ' חברת אורג'ניקס (24.5.2016), שם אושרה החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ההליך הנדון לפניו בשל הליכים שהוגשו לבית הדין לעבודה.

...

דיון והכרעה דין הבקשות להתקבל.

בנוסף וכאמור, תובעים התובעים הצהרה בדבר אי זכאותו של הנתבע לפצויי פיטורין ושלילתם (ומשמעות הדבר כי הנתבעת הפורמלית – חברת הפניקס לא תשחרר למר אמיתי את הכספים הצבורים בקופת הפיצויים).

לאור זאת, ומשבית הדין דן אך בשאלת הזכויות והחובות הנובעות מיחסי עובד ומעביד בין החברה למר אמיתי - אין משמעות של ממש בתיק זה גם לעניין תצהירו של מר משה לוי, אשר עסק בהחלפת מזומנים (צ'יינג') לצורך מתן הלוואה אישית של מר זרקא למר אמיתי (עניין שכאמור אף לא נתבע), וכן לתצהירים שהוגשו מטעם הנתבע לעניין שווי המלון והשבחתו - כולל תצהיריהם של האדריכל דן יזרעאלי; מאיר חדד ויניב מנצורי שמתייחסים לעניינים הקשורים להשבחת הנכס, או לטענת מר מנצורי כי מר אמיתי סיפר לו כי סיכם עם מר זרקא שיקבל 50% מריווחי המלון (עניין שכאמור קשור ליחסי השותפות ביניהם).

לאחר כחמש שנים של שביעות רצון הדדית, ויחסי חברות ואמון - מונה בשנת 2015 למנהל, אך בסופו של דבר התברר כי מר אמיתי ניצל את האמון הרב שניתן לו, ועשה בכספי החברה ובכרטיס האשראי שהעמיד לרשותו מר זרקא לצורך תשלומי מיסים – כבתוך שלו.

הא ותו לא. לא הייתה כל הסכמה על סכום מופרז זה וממילא לא קיבל ולא היה זכאי לקבל סכום זה. בזמן הקורונה, כאשר התברר שיש פעילות ענפה בכרטיסי האשראי של החברה שניתנה למר אמיתי – למרות שכל הפעילות העסקית נעצרה, התגלתה, ע"פ הנטען, התרמית.

...

כך גם לחיובים לבית הדירות בת"א בשם "הרברט סמואל", בסך של 54,000 ₪ כפי שפורט לעיל ושלטעמנו יש מקום לקזז סכום זה מחובות החברה למר זרקא.

אעפ"כ, משברור כי סכומים אלו הוצאו מחשבון הנתבעת על ידי מר אמיתי כמנהל – מצאנו כי יש מקום לקזז סכומים אלו מהתביעה.

סוף דבר: מר אמיתי זכאי להפרשי שכר וזכויות סוציאליות (בנטו) כדלקמן: סך של 233,867 ₪ כהפרשי שכר 76,092 ₪ ₪ בגין קרן השתלמות 16,885 ₪ בגין דמי הבראה 20,545 ₪ פדיון חופשה סך של 75,000 ₪ כפיצויי פיטורין סך של 2,500 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.