מונחות לפניי שלוש תביעות שאוחדו שעניינן טיול מאורגן להודו.
יוזכר בהקשר זה כי גם בהמשך, לאחר הטיול, כתבה הנתבעת "רצינו להודות לך בדיוק כמו שאמרת אחרי הטיול , איתך מרגישה כימעט מקומית, אנחנו נהנים מאוד תנוחי ותהני מהמשפחה, אוהבת ומתגעגעת."
כן פורסמו בזמן אמת דיעות ביחס לביקור "חובה" או "מהמם" או "נהנית מאוד" (פרסומים גם בפייסבוק, ולעניין זה ראו פרסומים של גב' אביבה וגב' שרון, חברות הקבוצה שגם תובעות את התובעת בגין עגמת נפש ולאחר שקיזזו משכרה).
...
הנתבעת מנגד, טוענת כי יש לדחות את התביעה.
סיכומו של דבר, יש להתייחס לטענות חברות הקבוצה (להבדיל מהנתבעת ששיחקה דמות ראשית בעלילה במפגן שביעות רצונה ויחסיה החיוביים עם התובעת עד נקודה לא ידועה לפחות כשבועיים לאחר תום הטיול, כמו גם התובעת הטיבה עמה בטיול נוסף שבוודאי מהווה מבחינה אובייקטיבית "פיצוי") כאל "פגם בהנאה". שכן, ברגע שפלוני לא מקבל את השירות שהזמין באותו רף שהזמין, ומשמדובר בטיול בן 10 ימים, הרי שלא ניתן לומר כי "סבל" כל הטיול, ודומה כי פלוני "מתרגל" תוך כדי תנועה למדריך על מעלותיו (כמתואר בהודעות ביחס לתובעת) ועל חסרונותיו.
אי לזאת, אני פוסקת כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4703 ₪ (לפי חוק ריבית והצמדה) וכן 900 ₪ הוצאות משפט (סך הכל : 5603 ₪).
בתביעה שכנגד שהגישה התובעת אל מול התביעה שהגישו התובעות, אני קובעת כי התובעות (חברות הקבוצה) תשבנה לתובעת שכנגד סך של 2821 ₪ (לפי חוק ריבית והצמדה) כל אחת.