תביעה שעניינה נזקים שנגרמו למשאית מסוג איסוזו בתאונה

רקע לפניי, תביעה שעניינה פסיקת פיצויים בגין נזקים ישרים ועקיפים שנגרמו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 9.7.2015.

המדובר בנתיב ראשי דרך ישרה כאשר רכב הנתבעים מסוג משאית גורר איסוזו עמד בכביש בעצירה מוחלטת .עמדתי מאחוריו במרחק של 2 מטר בערך .פיתאום אני שומע ציפצוף של ריוורס אני לא מספיק לקלוט והמשאית נוסעת לאחור.

עליתי לבית שלה בקומה שנייה והיא כתבה לי את הפתק שצירפתי לכתב התביעה ש מוקד הנזק ברכב שלך הוא בחצי הימני קדמי של חזית הרכב מחזק את העובדה שהמשאית עמדה בצד ימין בחנייה ולכן לא יכול להיות שלא נפגעה כל חזית הרכב".

...

איני מקבל את טענת הנתבעים כי מיקום הנזקים ברכב התובע, בחלק הימני קדמי, מחזק את העובדה שמשאית הנתבעים עמדה בחניה.

לפיכך, אני סבור כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: - נזק בהתאם להערכת שמאי שצורפה לבקשה, בסך של 21,783 ₪.

המדובר ברכב פרטי ולא הובאה שום ראיה לאובדן ימי עבודה, בגינו ולכן איני פוסק סכום כלשהו בגין רכיב זה. לסיכום, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך כולל של 23,533 ₪, בצירוף החזר אגרת בית משפט, בסך של 306 ₪, עד ליום 2.3.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה – 29.12.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע החזר שכר העדה, בסך של 300 ₪ וכן הוצאות משפט, בסך כולל של 750 ₪, שישולמו עד ליום 2.3.17, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

יצוין כי לו הייתה הנתבעת 2 מעוררת טענה כלשהיא בשלב מוקדם יותר, סביר מאוד להניח שהתובעת הייתה מבקשת לתקן את כתב התביעה ושבקשה זו הייתה נעתרת (וסביר מאוד שאף בהסכמת הנתבעת 2, כפי שנהוג ומקובל בתיקי ניזקי רכב מסוג זה); שנית, התובעת צרפה במסגרת תיק המוצגים הנ"ל שהגישה (ביחד עם תצהירי העדות הראשית מטעמה) מכתב דרישה מיום 13.12.11 ששלחה התובעת לנתבע 1 וכן מכתב תגובה מיום 16.1.12 ששלחה הנתבעת 2 לתובעת, כאשר בשני מכתבים אלו צוין מספר הרשוי הנכון של המשאית, והנתבעת 2 לא טענה דבר לגבי תוקף מסמכים אלו, למרות שהתובעת (בנגוד לדין יש לומר וכמפורט לעיל) לא גילתה ולא צרפה מכתבים אלו בכתב התביעה, כך שנראה וסביר מאוד שהנתבעת 2 ידעה היטב, עוד בטרם הגשת התביעה המשפטית, על פרטי המשאית הנכונים, וטעות הסופר המקרית הנ"ל לא שינתה עבורה דבר; שלישית, הנתבעת 2 הציגה בשעת ישיבת ההוכחות (לראשונה) את רשימת הפוליסה הרלוואנטית שלה, וגם שם רשום המספר הנכון של המשאית; רביעית, גם אצל הנתבעת 2 הייתה טעות סופר (בתצהיר העדות הראשית של העד היחיד מטעמה נרשם תאריך תאונה 8.11.12, במקום 15.8.11), והתובעת לא התעכבה על כך כלל, כפי שראוי לנהוג כשברור שמדובר בטעות סופר תמימה.

ואם המבוטח מאשר את קרות התאונה המסוימת מושא התביעה (תאונה בין המשאית לבין המכונית), הכיצד מרשה לעצמה הנתבעת 2 לטעון שלא התרחשה כזו תאונה ושהמשאית המבוטחת לא מעורבת בה?! · שני עדי התביעה (נהג ונוסע המכונית), שעדותם לא נסתרה ושהותירו רושם של עדים מהימנים ונטולי כל עניין אישי בתוצאת הדיון, העידו כי זכרו שראו בעיניהם משאית מתוצרת איסוזו דוקא פוגעת במכוניתם מאחורה, כאשר לפגיעה קדמה חריקת בלמים מכיוונה של המשאית, רעש שגרם לשניים להסתכל לאחור ולראות את המשאית מתקרבת אליהם.

...

טענות הנתבעת 2 · בכתב הגנתה מעלה הנתבעת 2 טענת הגנה מרכזית אחת, לפיה דין התביעה להידחות נגדה (על הסף) בהיעדר עילה ו/או בהיעדר יריבות, וזאת "שכן על פי חוק חוזה הביטוח ו/או על פי דיני הביטוח ו/או על פי הדין הכללי ו/או על פי תנאי הפוליסה, אין לתובעת כל עילה ו/או יריבות כנגד הנתבעת, וזאת, בין היתר, משום שמבוטח הנתבעת לא הודיע לה על אירוע התאונה הנטען בכתב התביעה ולא הציג רישיון נהיגה בר תוקף, כפי שהיה מחובתו לעשות עפ"י תנאי הפוליסה ועפ"י הוראות חוק חוזה הביטוח, וזאת על אף פניות חוזרות מצד הנתבעת, ולפיכך אין הנתבעת חבה בכיסוי ביטוחי כלפי הנתבע 1 ו/או כלפי מי מטעמו ו/או כלפי הרכב נשוא כתב התביעה". · הנתבעת 2 מאשרת כי היא ביטחה את המשאית במועד התאונה, אך אינה מציינת את פרטי המבוטח בפוליסה (פרט לציון הטענה שהנתבע 1 אינו המבוטח בפוליסה ושהנתבעת 2 אינה יודעת מיהו הנתבע 1, טענה שתתברר בהמשך כבלתי נכונה) ואת פרטי הנהגים המורשים לנהוג במשאית עפ"י הפוליסה (הנתבעת 2 לא צירפה את פוליסת הביטוח הרלוונטית לכתב הגנתה ואף לא פירטה אותה ברשימת גילוי המסמכים בכתב ההגנה).

המסקנה המתחייבת הינה אפוא שהנתבעת 2 לא הוכיחה אילו פעולות חקירה נעשו במשך שנים (עד חודש 08/14), והדבר מן הסתם פועל ראייתית לחובתה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

מצאתי שאירוע התאונה המפורט בתביעה אכן התרחש בפועל כנטען והוא מקים אחריות בלעדית בנזיקין של נהג המשאית לקרות התאונה ולכל נזקיה, מצאתי שהמשאית המבוטחת אצל הנתבעת 2 בביטוח אחריות נזיקית אכן הייתה מעורבת בתאונה, מצאתי שהוכח (ולא נסתר) שהנתבע 1 אכן היה מעורב (כנהג המשאית) בתאונה, ומצאתי שאין ממש בטענת היעדר הכיסוי הביטוחי שהעלתה הנתבעת 2, הן משעפ"י הנחיות המפקח על הביטוח המחייבות היעדר שיתוף הפעולה הנטען מצד הנתבע 1 עם הנתבעת 2 לא פוטר את הנתבעת 2 מחבות כלפי התובעת ואף לא מהווה כלל טענת הגנה קבילה מצידה, והן מששוכנעתי כי הנתבעת 2 לא עשתה די ולא ניצלה את ההזדמנויות הרבות ואת הזמן הרב שהיה בידיה לצורך איתור הנתבע 1 ולצורך גביית גרסה ממנו לגבי נסיבות התאונה.

רקע וטענות הצדדים לפניי מונחת תביעה כספית ע"ס 32,544 ₪ שעניינה נזקים עקיפים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 20.5.12, בה היו מעורבים שלושה רכבים.

הרכב הראשון בשיירה, מסוג טיוטה לנד קרוז, מ.ר. 71-104-66, היה נהוג ע"י מר נסירי דוד (להלן: "נסירי") והרכב השלישי בשיירה, מסוג משאית איסוזו, מ.ר. 35-935-15, היה רכבו של הנתבע, מר מאיר שחר (להלן: "שחר").

התביעה במקור הוגשה ע"ס 100,193 ₪ בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכב התובעת עקב התאונה דנן, כמפורט בחוות דעת שמאית ערוכה ע"י השמאי, מר אילן חיים (להלן: "השמאי חיים") והעומדת ע"ס 82,393 ₪, וכן בגין נזקים עקיפים הכוללים שכ"ט שמאי בסך של 5,000 ₪, ירידת ערך בשיעור 5% משיווי המשאית בסך של 8,800 ₪ והוצאות השבתת רכב בסך של 4,000 ₪.

בטופס ההודעה על מקרה ביטוח (ת/3), בפרק העוסק בתאור המקרה, כותב נסירי כי "עמדתי ברמזור בצומת מגידו לכיוון עפולה. הרמזור התחלף לירוק, התחלתי לנסוע כמה מטרים, פיתאום שמעתי פגיעה של המשאית איסוזו 35-935-15 במשאית שנסעה מאחורי ואז זו 60-237-74 פגעה בי". שורה לאחר מכן בטופס ההודעה, ובמענה לשאלה מי היה האחראי לתאונה, כותב נסירי "משאית האיסוזו שלא שמרה מספיק מרחק". נהיר כי לפי עדותו של נסירי, האחריות לארוע התאונה רובצת לפתחו של נהג רכב האיסוזו, הלא הוא הנתבע.

...

לאחר ששני השמאים נחקרו בפניי באריכות לעניין סוגיית ירידת הערך, לא שוכנעתי כי עלה בידי השמאי מדלסי מטעם הנתבע להצביע על טעם המשמיט את הבסיס מתחת לסבירות שבקביעת אחוז ירידת הערך שהוערכה על ידי השמאי חיים מטעם התובעת.

מכאן, אני קובעת כי ירידת הערך כפי שנקבעה ע"י שמאי התובעת בשיעור 5% הינה מקובלת בנסיבות העניין, זאת בשים לב לסוג הפגיעה ברכב, סוג הרכב וגילו במועד התאונה.

משכך, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. סוף דבר התוצאה היא, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של (23,544 X 85%) 20,012 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד התאונה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הרכב השני אשר היה מעורב בתאונה (משאית מסוג איסוזו, מ.ר. 10-950-88, להלן: "המשאית") בוטח על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") ונהג בו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

בהודעה שצורפה לכתב התביעה תוארה התאונה כדלקמן: "... המבוטח עוצר עצירה מוחלטת במפרץ משאית צד ג' עוברת בזמן שהמבוטח פותח את הדלת". עוד נכתב כי הנזק שניגרם למשאית הינו בצד קדמי ימני.

עדות הנהג ברכב התובעת באשר לאופן ארוע התאונה אף מתיישבת עם מיקום ומהות הפגיעות ברכבי הצדדים, כעולה מהתמונות שצורפו לחוות דעת יניב שמאים מיום 26.12.2018 כמו גם התמונות, נ/1.

...

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שהמשאית רחבה מאד, לכך שמדובר ברחוב עמוס עם מפרצי חניה לצד המיסעה, ללא מרווח בין החניות לבין המיסעה ולכך שמדובר במשאית כבדה אשר יש לצפות כי תגרום נזק רב במקרה של מגע ברכב אחר.

איני מקבלת את עדות הנהג ברכב התובעת כי בין פתיחת הדלת (אחרי התבוננות במראה) לבין אירוע התאונה עברו דקה שתיים.

אשר על כן, ישלמו הנתבעים, על-ידי הנתבעת, לתובעים את הסכומים הבאים: א. דמי נזק (כולל השתתפות עצמית): 4,073 ₪.

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, משאית מסוג איסוזו (להלן: המשאית), בתאונה מיום 16.6.10 עם רכב הנתבעת 1 (להלן: הנהגת) מסוג שברולט (להלן: הרכב) המבוטח ע"י הנתבעת 2.

...

לפיכך אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת בעיקרה על הנתבעות.

אף אם חברת הביטוח עשתה כן, בין היתר, משיקול עסקי, והגדירה את התשלום הנוסף כ"אקס גרציה", יש בכך לתמוך במסקנה זו. לעניין גובה ההפסד בגין ההשבתה, הסכום היומי הנתבע מתבסס על אישור מנהל החשבונות של התובע.

מאחר שלפי החוק היה הנהג זכאי ל-75% משכרו מהמל"ל, אני מחייבת את הנתבעות בסך של 25% משכרו לשבועיים, ובסה"כ 600 ש"ח. סיכום: הנתבעות ישלמו לתובע 80% מהסכום המצטבר של סעיפים א'-ה' לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.10 ועד התשלום בפועל.