תביעה שלא הציגו ראיות לגבי שעות עבודתו של עובד

בהחלטתו מיום 4.2.21 דחה פקיד התביעות את התביעה להכיר בפגיעה בעמוד השידרה הצוארי של התובעת כפגיעה בעבודה.

בנוסף, התובעת לא הציגה ראיות מתאימות בנוגע להקף ומספר הטיפולים שביצעה מדי יום או עדויות תומכות אחרות.

  על-פי פסיקת בתי הדין יכול שתמצא תשתית עובדתית מספיקה על פי תורת המקרוטראומה גם שעה שעבודתו של המבוטח היא מגוונת ודורשת ביצוע פעולות שונות במהלך שגרת העבודה.

...

הנתבע טען שדין התביעה להידחות בשלב זה מבלי שימונה מומחה.

התובעת העידה שההוראות לסייעת הנמצאת מולה בעת הטיפול ניתנות פעמים רבות במבט ולא במסר מילולי – אלא שהסייעת נמצאת ממול התובעת בעת מתן הטיפול ולא שוכנענו שלשם הרמת העיניים והפניית המבט לעבר הסייעת נדרש בהכרח יישור או שינוי תנוחה של הצוואר.

על יסוד האמור אנו קובעים שלא עלה בידי התובעת להראות שתנועות הצוואר שתוארו בעדותה הן תנועות זהות או דומות במהותן.

על היסוד והאמור והמפורט לעיל - דין התביעה להידחות.

התובע לא הציג ראיות אודות הקף עבודתו.

במסגרת פסק דינו בעיניין עב"ל (ארצי) 17235-12-21 מרדכי ישעיהו נגד המוסד לביטוח לאומי‏ (26.7.22) (להלן – עניין ישעיהו) קבע בית הדין הארצי כי " שעה שעומדת על הפרק החלופה של מחלת מיקצוע, יטב לו יתמקד הדיון גם בחלופה זו כחלופה ראשית ולא כסרח עודף. שכן, מה לו למבוטח עילת המקרוטראומה שהיא בבחינת מפלטו אחרון, שעה שעומדת לו החלופה של מחלת המיקצוע (על חזקת הקשר הסיבתי הקבועה לגביה) ושיסודותיה העובדתיים עשויים להיות שונים מהיסודות העובדתיים של עילת המקרוטראומה." דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עיינו היטב בסרטונים ובתמונות שהציג התובע, שמענו את התובע ומר **** מעידים ומתארים בפירוט את עבודתו של התובע ואת סוגי הפעולות והתנועות שמבוצעות במסגרת זו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה, כיוון שהתובע ביצע מיגוון תנועות ופעולות במהלך עבודתו וכי אין מדובר בתנועות חוזרות ונישנות העונות על תנאי תורת המקרוטראומה או תנאי עבודה שתוארו בתקנות (בנושא מחלת מיקצוע).

...

הליקוי הנטען על ידי התובע שם, הוא פגיעה בכף היד אשר בסופו של דבר לא הוכרה כפגיעה בעבודה במסגרת פסק הדין, בהתאם לחוות דעתו של המומחה הרפואי.

מהטעמים האמורים שוכנענו כי אין מנוס מדחיית התביעה.

על כן תביעת התובע להכרה בליקוי במרפק דו"צ כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע נדחית.

במכתב הנילווה לטופס התביעה תואר שהיקף החשיפה היומי לשמש עומד על כ- 4 שעות מתוך כ- 12 שעות עבודה ביום, ושהתובע עובד 5 עד 6 ימים בשבוע.

התובע לא הציג בתצהיר עדות ראשית מטעמו תעוד בנוגע למספר הפגישות שערך מחוץ למשרדי המעסיקים או בנוגע למיקום הפגישות.

אלא שבתצהיר המשלים עצמו לא צוין, ולו ברמז, שדוקא התובע הוא שמבצע את עיקר הנסיעות מטעם החברות, והדבר לא צוין גם בתצהיר הראשון (שם צוין, להבדיל, שעיקר עבודתו של התובע היא מחוץ למשרדי המעסיקים שלו).

הנתבע טען שהתובע לא הוכיח את הקף החשיפה הנטענת, בין היתר משום שלא הציג את הראיות המיטביות שהיה בידו להציג – יומני פגישות שמהם ניתן היה ללמוד כמה לקוחות פגש התובע מדי יום ומה משך הזמן שבו שהה התובע מדי יום אצל כל אחד מהלקוחות.

...

בנסיבות המקרה כאן, שוכנענו שהתובע נדרש במסגרת עבודתו היומיומית לבקר בין לקוחותיו השונים לפגישות עבודה, שיווק, מכירה ועוד.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו קובעות שהיקף החשיפה היומית לשמש במסגרת נסיעה בין לקוחות עומד על כשעתיים ביום במשך כחמישה ימים בשבוע.

לא שוכנענו שמדובר בחשיפה בהיקף של ארבע שעות מדי יום, שכן התובע מבצע את עיקר יום עבודתו בפגישות עצמו בין במשרדי הלקוחות ובין במשרדי המעסיקים.

בנוסף, לא שוכנענו שהתובע נוסע לפגישות עסקיות עם גורמים בגופים ציבוריים על פני שישה ימים בשבוע, בהתחשב בכך שמרבית הגופים הגדולים במשק עובדים במתכונת של 5 ימים בשבוע.

התובע לא כפר בדוחות הנוכחות שהוצגו בהליך עצמו, אף חקר לגביהם ונסמך על רשומי הימים והשעות בדוחות כדי לחזק טענתו לגבי פגמים בתלושי השכר (סע' 34 לסיכומיו).

משלא הוצגה כל ראיה או עובדה שעשויה להפריך את דוחות הנוכחות יש לקבלם כמייצגים את ימי ושעות העבודה של התובע בפועל.

התובע מסר בדיון מוקדם – עמ' 2, ש' 17-16, "לגבי הגעה וחזרה מהעבודה – אני גר בבנין אחד עם מישהו שעבדתי איתו, והיתי מגיע וחוזר איתו. הוצאתי כסף עבור נסיעה מעל 10 פעמים נסעתי ברכב פרטי." כלומר, סתר את גירסתו כי נאלץ להוציא מידי חודש 500 ₪ בגין הוצאות – שכן 10 הפעמים שנסע ברכבו הפרטי בכל תקופת העבודה, בודאי שאינן מגיעות כדי עלות ההוצאות לכל תקופת ההעסקה שתבע בפועל.

...

לסיכום התביעה לקבלת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד מתקבלת ונפסק לזכות התובע סך של 2,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

עוד תשלם הנתבעת הפרשי שכר בסך 3,338 ₪ והחזר נסיעות בסך 264 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מאמצע תקופת עבודת התובע 01.03.2020 .

התובע ישלם את הוצאות הנתבעת ושכר טירחת באי כוחה בסך 10,000 ₪.

הנתבעת אינה מציגה ראיות לגבי מהות עבודתו של התובע לאורך היום ואינה יכולה לשלול את האפשרות שעבד שעות נוספות, גם בהסעות תיירים.

במצב דברים זה (בדומה לקביעתנו בסע"ש (נצ') 1631-04-20 חביבאללה נ' ה.ל. הסעות בע"מ, 20.11.23), משעה שהתובע טען בתצהירו למתכונת עבודה הכוללת עבודה בשעות נוספות, ומאחר ויומניו של התובע ורישומיה של הנתבעת מהוים ראשית ראייה לגבי ביצוע שעות נוספות, יש להפעיל את הכלל הקבוע בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו". [44: עמ' 42 ש' 31-32, עמ' 45 ש' 38-39, עמ' 49 ש' 36-28, עמ' 50 ש' 1.

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.