תביעה של רשות השידור נגד עובד קבוע

תחילתו של ההליך בתביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת נגד הנתבעים ללישכת ההוצאה לפועל בצפת (תיק 06-14698-13-2).

התובעת הוסיפה וטענה כי תביעתה מבוססת על סכום חיוב הקבוע בתקנות רשות השידור (אגרות), על ביקור בית מטעמה אשר דיווח על החזקת מקלט טלויזיה ועל רישומיה אשר הוכרו בפסיקה כרשומה מוסדית לעניין סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

...

על כן ובהתחשב בנסיבותיו של המקרה הנדון שוכנעתי כי השיהוי הן בפתיחת תיק ההוצאה לפועל והן בנקיטת הליכים במסגרתו אינו מצדיק מתן סעד של גביית כל החוב שלא התיישן אשר כאמור צבר הפרשי ריבית והצמדה ואני קובעת כי יש לקזז מסכום החוב שלא התיישן את הפרשי הריבית ולהותיר את את הפרשי הצמדה בלבד על סכום זה. בהקשר זה אעיר כי לא מצאתי להורות על דחיית התביעה נוכח אי המצאת התראה כדין לידי הנתבעים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה.

ביחס לשנים 2007-2011 אני מורה על הפחתת הפרשי ריבית אשר התווספו בתיק ההוצאה לפועל לחוב בגין תקופה זו. 20.

עסקינן בתביעה אשר מקורה בבקשה לבצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה התובעת ללישכת ההוצאה לפועל בגין חוב אגרה לרשות השידור על סך של 4,176 ₪ בגין החזקת מקלט טלויזיה לתקופה שבין המחצית השנייה של שנת 2005 ועד 2011 (כולל).

על פי החוק ועל פי תקנות רשות השידור (אגרה ועד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"), חייב כל מחזיק במקלט טלויזיה לשלם לתובעת אגרה שנתית בגובה הסכומים ובמועדים הקבועים בחוק ובתקנות.

עד כמה שידיעתי מגעת, סוגיה זו של הכרה ברשומי הרשות כרשומה מוסדית, לא הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון ולפיכך טרם נדונה; ואף בתי המשפט המחוזיים לא נדרשו להכריע בה. בעיניין זה מקובלת עלי גישת הביניים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של כב' הרשם הבכיר איתי כרמי בתיק תא"מ (נצ') 76118-01-19 רשות השידור נ' עומר אבו ליל ,מיום 15.12.19 [פורסם במאגרים], ממנה עולה כי אין לקבוע באופן קטגורי ונוקשה כי כל רישומיה של הרשות באשר הם, מהוים רשומה מוסדית, ולהיפך; וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

התוצאה היא כי דין התביעה להדחות ועל תיק ההוצאה לפועל שניפתח כנגד הנתבעים להיסגר.

...

אבחנה זו של בית המשפט בפסק הדין לעיל, בין דוו"ח סורק שנערך ע"י עובד רשות השידור ובין דו"ח סורק שנערך ע"י סורק חיצוני, אשר יש להתייחס בזהירות וב"חשדנות" לדו"ח מהסוג האחרון, לצורך הערכת מהימנותו ומשקלו כראיה - מקובלת עלי.

התוצאה היא כי דין התביעה להידחות ועל תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד הנתבעים להיסגר.

כן אני מורה כי על התובעת להשיב לנתבעים כל סכום שנגבה מהם במסגרת תיק ההוצל"פ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד גבייתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בעכו ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019 ת"ת 53073-03-18 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' עאסלה תיק חצוני: 0612681129 בפני כב' הרשמת הבכירה, עינת דינרמן תובעים רשות השידור/ המשרד הראשי נתבעים חוסאם עאסלה החלטה

עפ"י החוק ועפ"י תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"), חייב כל מחזיק במקלט טלויזיה לשלם לתובעת אגרה שנתית בגובה הסכומים ובמועדים הקבועים בחוק ובתקנות.

שם, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להיתגונן.

...

בכל הנוגע לשאלת הארכת המועד, סבורני כי אין אלא להיעתר לבקשה: לא הוצג אישור בדבר מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות והנתבע אף לא נחקר אודות המצאת האזהרה.

לאור זאת כי לא עלה בידי התובעת לקעקע גרסתו של הנתבע בחקירתו הנגדית; וכאשר קיימת מחלוקת בין הפוסקים בדבר מעמדם של מסמכי הרשות כ"רשומה מוסדית", אני מורה כי ההתנגדות שהגיש הנתבע מתקבלת.

עסקינן בתביעה אשר מקורה בבקשה לבצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה התובעת ללישכת ההוצאה לפועל ביום 19.5.13, בגין חוב אגרה לרשות השידור על סך של 3,631.57 ₪ עבור החזקה במקלט טלויזיה בין השנים 2007-2012.

על פי החוק ועל פי תקנות רשות השידור (אגרה ועד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"), חייב כל מחזיק במקלט טלויזיה לשלם לתובעת אגרה שנתית בגובה הסכומים ובמועדים הקבועים בחוק ובתקנות.

פירוקה של רשות השידור: בתאריך 29.7.14 אישרה הכנסת את חוק השידור הצבורי, התשע"ד-2014 ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור חדש בשם "תאגיד השידור הישראלי". בעקבות סגירת רשות השידור, הועברו חובות הרשות לטפול המפרק, לרבות גביית חובות העבר שנוצרו טרם חקיקת חוק תאגיד השידור ופירוקה של רשות השידור.

הנתבע חב לתובעת את מלוא סכום התביעה והליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע ישופעלו.

...

לאור כל זאת, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה וכי על התביעה להתקבל במלואה.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה.

עילת התביעה נעוצה בסעיף 28א(א) לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק רשות השידור"), בגין חוב של הנתבעת בדמי אגרת רשות השידור לשנים 2010-2012 (כולל), אשר לשם גבייתו ניפתח תיק הוצל"פ שמספרו 06-15673-13-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

לתצהיר מטעם התובעת צורפו המסמכים הבאים: מצב חשבון של אזרח (נספח "א"), דף חשבון מתיק ההוצל"פ (נספח "ב"), פירוט התקופות אותן כיסה תשלום (נספח "ג"), פרטי התשלום שנקלט (נספח "ד"), החלטה ובקשה בתיק ההוצל"פ (נספח "ה1" ו- "ה2"), דף הגבלות מתיק ההוצל"פ (נספח "ו"), דו"ח נתוני מקלט ולפיו תאריך הרכישה הנו 01.01.2008 (נספח "ז"), דו"ח נתוני פטור/מימון (נספח "ח"), דו"ח הודעות מצב פעולות שטח לאזרח (נספח "ט"), אישור הגנות מערכת מידע של רשות האכיפה והגביה (נספח "י").

זאת ועוד, חרף העובדה כי הנתבעת ידעה על טענת התובעת לפיה ביצוע התשלומים בתיק ההוצל"פ מצד בעלה מהוה הכרה בחוב או למצער ידיעה על קיומו, לא טירחה היא להביא את בעלה להעיד ולהפריך טענה זו. עצם ביצוע התשלום במסגרת תיק ההוצל"פ מקים מניעות מצד הנתבעת ובעלה בבואם לטעון כנגד החוב לתובעת, שהרי אילו סברו כי אין הם חבים לתובעת דבר, היו מגישים היתנגדות/בקשת רשות להיתגונן במסגרת תיק ההוצל"פ במועדים הקבועים בדין, ובודאי שלא היו משלמים תשלומים על חשבון החוב.

...

מכל האמור עולה מסקנה כי הנתבעת לא הצליחה לסתור עובדת אחזקת מקלט טלויזיה בביתה במועדים הרלוונטיים לתובענה - הכחשת הנתבעת אחזקתו של מקלט טלוויזיה על ידה הועלתה באופן כללי וסתמי ואינה מתיישבת עם הראיות שבפני.

בנסיבות אלה, אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה הגנתה ולא סתרה את ראיות התובעת בדבר אחזקת מקלט טלוויזיה בשנים הרלוונטיות.

אני מחייב את הנתבעת בהוצאות ושכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל של 1000 ₪.