הרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה, ועל כן הוגשה התביעה נגד הנהג –הנתבע, וכנגד קרנית.
הנתבע הורשע בנהיגה ברשלנות או קלות דעת, עקיפה מימין, מהירות בלתי סבירה, רכב שמבנהו אינם בהתאם לתנאי הרישיון (צמיגי הרכב אינם במידות המופיעות ברישיון הרכב וכיסאות הרכב אינם מקוריים וללא חגורת בטיחות במושבים האחוריים), והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש (יצויין כי פרט לתובע נפגע נוסע נוסף ברכב, שתביעתו מיתנהלת בבית משפט השלום בנצרת).
מכלל הראיות שהוצגו עולה כי הנתבע נהג לעשות שימוש בעלים ברכב שחנה בחצר הוריו, וכי הנסיעה נשוא התביעה לא הייתה הנסיעה הראשונה שבה עשה הנתבע שימוש ברכב, כמו גם לא הנסיעה הראשונה אליה הצטרף אליו התובע, ומכאן שלא מיתקיים התנאי המפורט בסעיף 7(2) לחוק הפיצויים.
באשר להודעת צד ג' של קרנית:
משנקבע כי הנסיעה הייתה בהיתר, ומשנקבע כי הנתבע ידע כי לרכב אין ביטוח, הרי שכאמור בסעיף 9 לחוק הפיצויים עליו להשיב לקרנית את הסכום שחויבה בו.
ביחס לצד ג' 2 – משלא התקבלה עדות האח כי זה לא התיר הנסיעה, אזי, יש לראות הנתבע כמי שנהג ברכב ברשות בעליו, שכן חזקה היא כי הנוהג נוהג ברכב ברשות בעליו, ומכאן שעומדת לקרנית זכות לקבל השבה גם מצד ג' 2 בהתאם לסעיף 9 לחוק הפיצויים.
...
בשקלול כל האמור לעיל ומשלא נעלמה מעיני גם המשמעות והמשקל המצטבר של הנכויות, אני סבורה שיש להעמיד נכותו התפקודית של התובע על 65%.
ראה בעניין זה האמור בע"א 459/15 קרנית נ' פלונית , ניתן ביום 8/8/19:
"לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להעמיד את בסיס הפסד ההשתכרות לעתיד על השכר הממוצע במשק. זאת, על אף סימני השאלה לגבי כושר השתכרותה של המשיבה, שלאור נסיבות חייה הקשות והרקע הסוציאלי המורכב ממנו הגיעה לא התגייסה לצבא והחלה לעבוד בעבודות מזדמנות שלא התמידה בהן. מכאן שיכולה הייתה להישמע הטענה כי המשיבה כבר החלה לכתוב את סיפור חייה. למרות זאת, בהינתן כי בעת התאונה הייתה המשיבה כבת 21.5 בלבד; לאור חוות הדעת של המומחית בתחום הנפשי; ולנוכח המגמה שלא לסטות מהשכר הממוצע במשק לגבי קטינים וצעירים אלא במקרים חריגים – רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה אליה הגיע. מה עוד, שבית המשפט העמיד את שכרה של המשיבה במשך תקופה של כשבע שנים – החל מיום התאונה ועד למתן פסק הדין – על סכום נמוך מהשכר הממוצע במשק, ובכך איזן בין הדברים".
עזרת צד ג':
התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין עזרה על בסיס השגחה מתמדת 24/7, בהתאם לעלות חודשית בסך 17,000 ₪, כאשר ממועד ממועד התאונה ועד 6/2021 (האשפוז הפסיכיאטרי הראשון) מבוקש פיצוי בסך 8,000 ₪ לחודש.
חישוב הפיצויים:
בשים לב לכל האמור לעיל להלן חישוב הפיצוי:
כאב וסבל:
בהתאם לנכות רפואית משוקללת בשיעור של 82.5%, 105 ימי אשפוז, בצירוף ריבית, במעוגל 202,500 ₪.
