תביעה של קרנית בגין החזר פיצויים

בפני תביעת קרנית להחזר הפצוי ששילמה לתובע וזאת מהצדדים השלישיים.

בפועל טעונו של ישראל בסיכומים הוא כי יש להטיל אשם מכריע על אור ועל כן אין לחייב אותו, טענה זו יש לה מקום לדיון רק במערכת היחסים שבין ישראל לאור, שכן בכל הקשור לזכות החזרה של קרנית כבר נקבע ברע"א 10386/08 אופק אטיאס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (19/4/09) כי כאשר יש לקרנית זכות לתבוע חזרה ממספר אנשים (למשל כאשר יש יותר ממתיר שימוש אחד), הרי שחל הכלל בקבוע בסעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכלפי קרנית החבות של כולם תהיה יחד ולחוד.

...

אור אכן כשל בכך שלא בירר את קיומו של הרישיון, אולם בשים לב לגילו של ישראל (אשר כבר היה חייל) לא ניתן לייחס לו אשמה גדולה משל ישראל ובוודאי שלא שווה לו. לפיכך אני קובע כי במערכת היחסים שבין אור לישראל תהיה החלוקה כך שישראל יישא ב65% מההחזר לקרנית ואילו אור ב35% מההחזר לקרנית.

לפיכך אני קובע כי ההודעה לצד שלישי מתקבלת ששלחה קרנית, הצדדים השלישיים מחוייבים להחזיר לקרנית את מלוא הסכומים שנשאה לצורך סילוק התביעה של קובי כדלקמן:- בגין התשלום ששילמו לקובי 75,362 ₪.

ההודעה לצד שלישי שהוגשה על ידי ישראל שלום מוכני כנגד אור לוי חיים נדחית, ללא צו להוצאות.

השאלה המשפטית: מי נושא באחריות לשפוי קרנית בגין הסכומים ששילמה לנפגעת ומהי החלוקה בין הנתבעות והאם שולחת ההודעה, איצי מוטו, זכאית לשיפוי מצדדי ג' ואם כן ממי ובאיזה שיעור? דיון והכרעה: בסעיף 2(ב) לחוק הפלת"ד נקבע: "היה השמוש ברכב על פי התר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השמוש." וסעיף 9 לחוק הפלת"ד נקבע, כי זכות החזרה של קרנית לתבוע החזר הסכומים ששילמה כפצוי לנפגעת, יחול בין יתר גם על: "(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א". נבחן אפא להלן מעמדם של מסילתי ואיצי מוטו במועד קרות התאונה ביחס לרכב מושא התביעה כבעלים או כמחזיק.

...

אשר על כן, דין ההודעה לצד ג' כנגד שמאי ז"ל להידחות, וכך אני מורה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

ב. ההודעה כנגד יהודה חי ועזבון שמאי ז"ל נדחית.

שאלה אחת עומדת אפא לפתחי ובה עלי להכריע במסגרת פסק הדין והיא: מי נושא באחריות לשפוי קרנית בגין הסכומים ששילמה לנפגעת ומהי החלוקה בין הנהג למחזיק? המסגרת המשפטית: בסעיף 2(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - התשל"ה (1975) (להלן: "חוק הפלת"ד") נקבע: "היה השמוש ברכב על פי התר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השמוש." ובסעיף 9 (3) נקבע, כי זכות החזרה של קרנית לתבוע החזר הסכומים ששילמה כפצוי לנפגעת, יחול בין יתר גם על: "(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א". ומן הכלל אל הפרט.

...

משמעות האמור כי לקרנית עומדת זכות החזרה גם כלפי המחזיק וזאת מכוח הוראות סעיף 9(א)(3) לחוק הפלת"ד. סיכום ביניים: לנוכח כל האמור עד כאן אני קובעת כי הן הנהג והן המחזיק חייבים בשיפוי קרנית.

לאחר שעיינתי בראיות ובעדויות שנשמעו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענות המחזיק בעניין זה להידחות שכן הוא לא הרים את הנטל ולא הוכיח טענותיו אלה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

במסגרת פרוטוקול הדיון טען ב"כ התובעים בהתייחס לקרנית : "..נהג (המנוח-ב'ב') המעורב בתאונת דרכים, כנהג, אילו היה נוסע , אילו היה הולך רגל , אני מסכים עם חברי שחלה על קרנית לפצות, אך במקרה זה הוא היה הנהג. ולכן, סעיף החוק לא תופס לגבי קרנית. לכן הסכמתי למחוק. התביעה עומדת לפי פק' הנזיקין לגבי הנהג המעורב". ביום 9.5.22 ניתנה על ידי החלטה בנוגע למחלוקת בשאלת סיווג "סילוק על הסף" של התביעה כנגד קרנית ונקבע כי פסק הדין הדוחה את תביעת התובעים את קרנית –המשיבה 2 נותר בעינו.

כתב התביעה מבוסס על 2 נדבכים: תביעת העזבון הכוללת מלבד החזר הוצאות קבורה גם תביעה לפצוי בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות( ס' 18 לכתב התביעה).

לכן, הטענה לייחוד העילה מכוח ס' 8 לחוק הפלת"ד אינו חל בעניינינו שעה שתביעת העזבון ממילא אינה יכולה להיות מוגשת כלפי קרנית בשל העידר ביטוח .

...

לטענת הנתבע 1 יש לדחות את התביעה נגדו שכן, בהתאם לחוק הפלת"ד יש לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 ובשל ייחוד העילה לפי חוק הפלת"ד לא עומדת להם עילה כנגד הנתבע 1 .

יחד עם זאת ולגופו של עניין, וכפי שאפרט להלן, אין בידי לקבל את טענת הנתבע 1 לקיומו של ייחוד עילה כלפי קרנית בתביעה הנדונה.

על יסוד האמור לעיל, אני סבור שלתביעת העיזבון ולתביעת האם זכות תביעה מכוח דיני הנזיקין בלבד וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה לנוכח טענותיו של הנתבע 1 ולכן, אין מקום בשלב זה לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1 אלא להורות על מחיקת התביעה כנגדו כטענת התובעים בתגובתם.

באשר לשאלת ההוצאות, אני מחייב את התובעים בהוצאות מותנות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל, אשר ישולמו לנתבע 1 ככול שתוגש נגדו תביעה חדשה בעילה נזיקית.

לפיכך אני מורה על מחיקת התביעה .

עם זאת, בעיניין יעקובי נפסק כי יש לפרש את המונח "בעל הרכב", בהקשר זה, כבעליו הרשום של הרכב במשרד הרשוי, שכן פרשנות אחרת שלפיה יש לבחון בעלות בפועל, מרוקנת למעשה מונח זה מתוכן, שכן מה בין "בעל רכב בפועל" לבין "מחזיק"? הובהר כי אמנם רישום בעלות של כלי רכב במשרד הרשוי הוא דקלראטיבי בלבד, אך קביעה זו רלוואנטית במישור הקנייני, ואין להחילה אוטומאטית בתביעות חזרה של קרנית לפי חוק הפיצויים.

לסיכום, קרנית זכאית לשיפוי מאת הצדדים השלישיים ביחד ולחוד בסך של 59,596 ₪ [35,000 + 5,324 + 715 + 9,233 + 4,000 + 5,324], ולהחזר בגין יתרת אגרת המשפט בתביעה העיקרית.

...

לסיכום, קרנית זכאית לשיפוי מאת הצדדים השלישיים ביחד ולחוד בסך של 59,596 ₪ [35,000 + 5,324 + 715 + 9,233 + 4,000 + 5,324], ולהחזר בגין יתרת אגרת המשפט בתביעה העיקרית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 2, קרנית, מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח. כמו כן, תשלם הנתבעת 2, קרנית, לתובע, החזר שכר טרחה בסך של 5,324 ש"ח, וכן החזר אגרה בסך של 715 ₪.