תביעה של פלאפון נגד בעלים של חברה של פסול דין זכויות במקרקעין

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 41547-03-22 כרמון נ' בן שלמה לפני: כבוד השופטת כרמית בן אליעזר המבקש (הנתבע) אלעזר בן שלמה ע"י ב"כ עו"ד יוסי לזר נגד המשיב (התובע) יורם כרמון ע"י ב"כ עו"ד אמיר רוזנברג ו**** ידיד החלטה

לפניי בקשת הנתבע לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע.

חוששני שהקשרים הלא כשרים והלא ראויים – בין המנכ"ל לבין העובדת [שם העובדת] כפי שרואים ברשתות ובמכתב, משפיע לכאורה על ההחלטות של נתינת מבנה הדת לקהילה שבעלה [שם בעלה] מוביל – אין ספק שבכלל לכתוב זאת, שמבנה דת שהוא מקדש מעט אולי עובר עקב קשרים כנראה רומנטיים, מזעזע אותי כלל לכתוב זאת, אבל כדאי לקרוא (אולי הדבר משפיע גם על ההחלטה מי העובדת המצויינת ומי תקבל פלאפון בחסות אייפרו).

לכן חילקתי ל 2 מכתבים, ולא רוצה שהשאר יישמעו אפילו החששות המדוברים שמבנה הדת מחולק לפי שיקולים פסולים ונגועים ברגשות לא טהורים, ואינני מכתב את שאר המתנגדים תושבי העיר בנושא זה, ושומר על כבוד המנכ"ל יורם כרמון – שאני מאוד אוהב ומעריך ושיש לו הרבה זכויות ומברך אותו בבריאות והמשך עשיית טוב.

עם זאת, כפי שנקבע בעיניין חיר נ' גיל, "ניתן לומר כי המונח 'הגנה מוחלטת' יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף". התנאים לתחולת הגנת סעיף 13(5) לחוק עניינם במהות הטריבונל בפניו מיתנהל ההליך ("שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין"); הקשר הפירסום ("תוך כדי דיון") וזהות המפרסם ("בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד").

הינה כי כן, הפירסום העקרי מושא כתב התביעה הוא פירסום שנעשה ע"י הנתבע תוך כדי הדיון בהליך הקצאת הקרקע וההתנגדויות בו, וכבעל דין בהליך זה. האם ועדת ההקצאות היא גוף שפוטי או מעין שפוטי? סמכותה של רשות מקומית להקצות קרקעות בתחומה לצרכי ציבור מוסדרת בסעיף 188 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הקובע, בין השאר, כי ערייה רשאית להשכיר או להרשות שימוש במקרקעין, ובילבד שהרשאה כאמור לתקופה העולה על 5 שנים תיעשה בהחלטת המועצה ברוב חבריה ובאשור שר הפנים או מי שהוא הסמיך לכך.

יש לזכור, כי ההגנה המוחלטת הקבועה בסעיף 13 לחוק, על חלופותיו, מגלמת בחובה פגיעה בזכותו של אדם לשם טוב, וזאת מתוך הכרה, כי בנסיבות הקבועות בסעיף, ישנם ערכים ואינטרסים צבוריים אחרים, אשר ההגנה עליהם מצדיקה, ככלל, את ההקרבה הכרוכה בפגיעה זו. בעוד שהגנה על טוהר ההליך השפוטי המתנהל בין כתלי בית המשפט והצורך לאפשר לכלל המשתתפים בו – בעל הסמכות השיפוטית, הצדדים להליך, העדים בו ועורכי הדין המייצגים – להתבטא בחופשיות וללא מורא על מנת להביא למיצוי ההליך השפוטי ולאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולהגיע להכרעה הוגנת וצודקת, איני משוכנעת כי עוצמתו של האנטרס הצבורי במיצוי ההליך המנהלי של הקצאת קרקעות היא כזו המצדיקה את המחיר שעלול לגבות מתן חסינות גורפת לכלל הפרסומים המבוצעים בגדרו של הליך כזה.

גם בעיניין ע"א 7517/17 גואטה נ' מיטלפונקט (11.11.2018) נפסק, כי "כאשר מדובר על מכתבים שנשלחו לפני הליך משפטי, ואינם מכתבי התראה 'רישמיים', סווגם לעניין דיני לשון הרע עשוי להשתנות לפי המקרה והנסיבות" וכך גם בעיניין רע"א 4512/20 חברת מנו ספנות נ' מעין בלאס (14.10.2020) לא הוכרעה השאלה אם מכתב התראה יהיה חסין מפני תביעת לשון הרע גם מקום בו לא ננקט הליך משפטי בסופו של יום (ראו פסקה 14 לפסק הדין).

...

מטעם זה, אף אין בידי לקבל את טענת הנתבע, כי יש להכיר בחסינות על התבטאויות בדיון בפני ועדת ההקצאות גם בהיותן חלק מן החובה למיצוי הליכים בפני הגוף המנהלי, המהווה תנאי הכרחי שיש למלאו בטרם הפנייה אל בית המשפט, ולפיכך יש לראותן כחלק מן ההליך השיפוטי.

סיכום הנה כי כן, אני סבורה כי אין מקום למסקנה שהפרסומים מושא כתב התביעה חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק ומשכך הם חסינים מפני תביעה.

סוף דבר – הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

עניינה של התביעה דנא בטענות האגודה כלפי הנתבעים, שלפיהן אלו משכירים שלא כדין ובנגוד לעמדת הנהלת האגודה, נכס המצוי בחלקה ב' שברשותם, והמהווה חלק משטח המשבצת של האגודה, בגוש 5968, חלקה 1, גוש/חלקה הסטורי 3527/66, משק 17 (להלן: הנכס או המיתחם), לחברות הסלולאר הבאות: חברת פלאפון, הנתבעת 5 (להלן: פלאפון), וחברת סלקום, הנתבעת 6 (להלן: סלקום) (פלאפון וסלקום יוגדרו להלן יחדיו כחברות הסלולאר), לצורך העמדת אנטנות מטעמן של חברות הסלולאר בנכס.

עוד עידכנה ב"כ של פלאפון כי תוקפו של הסכם פלאפון "הוארך לאחרונה בחמש שנים נוספות." עו"ד אבידע הגיב על מכתב זה במכתבו מיום 19.7.09 (נספח ז' לכתב התביעה), שבו הוא מתרעם על ההתנהלות הפסולה (לשיטתו) של פלאפון, כאשר מכתב מטעם האגודה, מכתבו של המזכיר אנגל (נספח ד' 3 לכתב התביעה), נשלח לה כבר ביום 25.10.07, ומכתב תיזכורת נוסף נשלח ביום 23.4.09, באופן שפלאפון ידעה כי ההסכם בינה לבין ינטה פוקע ביום 30.6.08, והינה בכל זאת פעלה פלאפון במחשכים לחדש את ההסכם עם ינטה לתקופה של 5 שנים, בלי ליידע את בעלת הזכויות במקרקעין.

כשלעצמי, לא מצאתי בהצעה זו משום פגיעה בשויון הזכויות בין חברי האגודה, באשר מלכתחילה מובהר כי חלקות ב' אינן שייכות לחברים אלא מעמדם בהן הוא כברי רשות, תחת האגודה שלה הסכם משבצת מול רמ"י. מכל מקום, בסופו של דבר, ההצעה לא התקבלה במסגרת האספה הכללית של האגודה, מיום 29.12.08, כפי שיפורט לקמן: בסע' 6 שעל סדר היום של האספה הכללית (יוער כבר כעת כי פרוטוקול ישיבת האספה הכללית נערך בכתב יד לא ברור) נקבעו הדברים דלקמן (בעיניין זה אני מקבל את הדברים כפי שאלה עולים מתצהירו של מר יוסף עצמו, תוך ניסיון שלי לפענח את הכתב הבלתי קריא) כדלקמן: "הוחלט שלא לאסוף את חלקות ב' לעיבוד משותף, העיבוד ימשיך ע"י החברים כפי שהיה עד כה." נוכח דברים אלו קובע מר יוסף בתצהירו (סע' 5) כי התביעה נגד הנתבעים – "לידתה ברשעות וברוע, וכל כולה נודפת אפליה בוטה ופסולה, אפליה במסגרתה מנסה התובע "לשכתב מחדש את העובדות" ולבקש לאסוף סלקטיבית את חלקה ב' נשוא התביעה, בין היתר, כאשר הוא עצמו ניהל קמפיין שלם שבעקבותיו הביא הועד עצמו את הבקשה לאסוף את חלקות ב', בפני האספה הכללית.

...

כאמור, משאין ענייני בתביעה של רמ"י הרי שלא אדרש להוראות בעניין זה. משכך, אני מורה על דחיית התביעה לסעד כספי ולמתן חשבונות.

משכך, ובשים לב לקבלת הסעד העיקרי לסילוק האנטנות של חברות הסלולר ומאידך גיסא נוכח דחיית רוב הסעדים שהתבקשו, לצד קבלת הסעד העיקרי, כמו גם בשים לב להתנהלות הנתבעים המפורטת לעיל, אני מורה על חיוב הנתבעים 1-4 באמצעות הנתבעים 2-4 (עם פטירתה של המנוחה ינטה) בשכר טרחת ב"כ האגודה בסך של 50,000 ₪ וכן באגרת משפט כפי ששולמה (על שתי מחציותיה).

כמו כן, אני מורה לחברות הסלולר, פלאפון וסלקום, לשאת בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 20,000 ₪ כל אחת, כאשר סכום זה ישולם ע"י חברות הסלולר לידי ב"כ התובעת בתוך 30 ימים מהיום.

בב"נ 16933-09-21 – בקשת המשיבה 1 לביטול ועיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי שניתן כנגד בניה במקרקעין.

לטענת המבקשת, המשיבים 1-8 הם בעלי הזכויות ו/או המניות בחברות שהן בעלות המקרקעין והמשיבים 9-11, עושים שימוש במקרקעין.

טענה נוספת של המשיבים 1-7, היא כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך שיקולים זרים ותוך ביצוע אכיפה בררנית פסולה, שכן ברחבי העיר בני ברק מבוצעות עבירות בניה רבות וחמורות מאלה שבבסיס בקשה זו - ואינן נאכפות.

דיון והכרעה סעיף 236 לחוק התיכנון והבניה מסדיר את הסמכות למתן צו הפסקה שפוטי כדלקמן: "236(א) בוצעה עבודה אסורה או שנעשה שימוש אסור, רשאי בית המשפט המוסמך כהגדרתו בסעיף 234(ג), לבקשת תובע, לצוות על הגורמים המנויים בסעיף 243(ג) או (ו), לפי העניין, על הפסקת העבודה האסורה או השמוש האסור, או לתת צו לסגירת הבניין או המקום (בסימן זה – צו הפסקה שפוטי).

בעיניין זה התקבלה בקשת מינהלי החברות, בהווה ובעבר, בחברות סלקום, פלאפון, הרשות השנייה ובזק למחוק אותם מהבקשות ומההליכים בתיק.

נרשמה הצהרתם של בעלי החברות כי לא יטענו בעתיד בדבר שלילת זכותם לטעון את טענותיהם בעיניין נשוא ההליכים, ונקבע כי: "אין המדובר בכתב אישום ובהליכים שעניינם העמדה לדין פלילי בהם קיים הכרח לצירופם של מנהלים לשם בירור העבירות אותם לכאורה ביצעו והטלת ענישה בסוף ההליך ככל שיימצאו אשמים. בעניינינו, אין בצירופם של המנהלים לבקשות כל תועלת ואין נוכחותם נחוצה או חיונית כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שבמחלוקת. כמו כן, ככל שיעלה הצורך, הם יזומנו ככל הנראה למתן עדות על ידי מי מבין הצדדים. משכך, לא ניכר כל טעם המצדיק את גרירתם של המנהלים להליכים המשפטיים שלא לצורך, דבר שעשוי להתלוות לו הוצאות כספיות באשר לייצוג משפטי מתאים וכתם ופגיעה בשמם הטוב, זאת לבטח כאשר מדובר במנהלים של ארבעת חברות מבין הגדולות הקיימות במשק בתחום התיקשורת" (שם, עמ' 5, פסקה 11).

...

המשיבים טענו כי לאחר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, אין מקום עוד לבקש צו שיפוטי להפסקת שימוש במעמד צד אחד וכי לאור המפורט בסעיף 236(ב) לחוק, אין להיעתר לבקשה אלא לאחר שתונח בפני בית המשפט תשתית ראיות לכאורה המלמדת על קיום שימוש אסור במקרקעין.

מעבר לכך, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני, מצאתי כי קיים ספק משמעותי בעניין המועד בו נסתיימו העבודות.

בנסיבות אלה, ולאור כלל השיקולים שהובאו לפני באשר לחוסר בתשתית ראייתית המלמדת על קיום עבודה אסורה – אני מורה על ביטול צו ההריסה המנהלי.

סוף דבר איני נעתרת לבקשה למתן צו שיפוטי להפסקת שימוש אשר התבקש במסגרת בב"נ 61525-08-21 ואני מורה על ביטול צו ההריסה המנהלי בבב"נ 16933-09-21.

עוד טענו המבקשים כי אף אם המסרונים שנזכרו בבקשה ונשלחו בחודשים מרץ 2015 עד יוני 2015 נשלחו בידי מר אהרוני בעיסוקו עבור וידיומית, הרי שפלאפון חבה באחריות בכל הנוגע אליהם משום ששוגרו בידי שלוחי פלאפון, ולחלופין מתוקף אחריותה על מעשהו של בעל חוזה מטעמה, עת התרשלה בבחירת מי שהתקשרה עמו בחוזה, וכן הרשתה ואשררה את הפירסום האסור במעשיה ובעיקר במחדליה לאחר שנודע לה על קיומו.

ימים אחדים קודם למועד הדיון הודיעה חברת פלאפון כי מר אהרוני לא יוכל להתייצב לחקירה על תצהירו, משום שעליו להתייצב למבחן לצורך קבלת רישיון תיווך במקרקעין, שהיה קבוע באותו יום לשעה 12:00.

אכן, בכתב הגנה מפני תביעה שהוגשה כנגד פלאפון במסגרת ת"ק 445-01-16 בגין מיסרוני פירסומת פסולים מהחודשים מאי-יוני 2015 לא הוזכר שמו של מר אהרוני ואף וידיומית לא ננקבה בשמה כאחראית למסרונים, אך מוזכר משלוח בידי "משווקים עצמאיים". נוכח כך אינני סבורה כי אי איזכור השמות המפורשים של המעורבים בדבר בבית המשפט לתביעות קטנות פוגע באמינות הגרסה המפורטת בבקשה דנן, ואין בו כדי לגרוע מאמינות הגרסה אודות משלוח סיטונאי של מסרונים פסולים באותה תקופה שלא בידי פלאפון עצמה, אלא בידי וידיומית.

כלומר, אף אם מדובר בתקלה נקודתית שפלאפון ווידיומית מודות שאירעה ולא חזרה על עצמה, הרי שאלפי האנשים שהיו מושא התקלה, זכאים לכך שזכויותיהם בגינה תמוצנה באמצעות תובענה ייצוגית.

חברי הקבוצה הנם נמענים שקבלו לטלפון הסלולארי מחברת וידיומית או מי מטעמה בתקופה הרלבנטית "דבר פירסומת" כמשמעו בסעיף 30א לחוק התיקשורת בדרך של מיסרון sms, המעודד החלפת ספק טלפון סלולארי אל חברת פלאפון (בין אם בהזכרת שמה של פלאפון במיסרון ובין אם בהפניה אל משווקים המציעים את שירותיה של חברת פלאפון) (להלן – מיסרון פירסומי), תוך הפרת הוראת סעיפים 30א(ב), 30א(ה)(1)(ב) ו – 30א(ה)(1)(ג)(1) לחוק התיקשורת.

...

לא הוצגה תשתית להפרות בחומרה ובהיקפים שעשו את עצם ההתקשרות עם וידיומית בהסכם למעשה פסול שיש להטיל אחריות בגינו כשלעצמו, כך שאינני מקבלת טענה זו. אשר לטענה כי לא הוכח כי משלוח המסרונים גרם נזק לנמענים – כפי שנקבע בעניין זילברג (רע"א 1621/16), "די בכך שהוכח על ידי המשיבים ברמה הנדרשת בשלב זה כי אכן שוגרו אליהם דברי פרסומת בניגוד לחוק כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי נגרם להם וליתר חברי הקבוצה נזק שיש לפצות עליו..." (סעיף 10 שם).

לסיכום: אחר שמצאתי כי קיים סיכוי סביר שהתובענה בעניין זה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, מתקבלת הבקשה, כך שהמבקשים רשאים לנהל תובענה ייצוגית כנגד פלאפון בגין מסרוני פרסומת שנשלחו בידי וידיומית בתקופה הרלבנטית, בטענה כי אלו נשלחו תוך הפרת הוראות סעיפים 30א(ב), 30א(ה)(1)(ב) ו – 30א(ה)(1)(ג)(1) לחוק התקשורת.

יתר הבקשה נדחית.

בב"נ 16933-09-21 – בקשת המשיבה 1 לביטול ועיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי שניתן כנגד בניה במקרקעין.

לטענת המבקשת, המשיבים 1-8 הם בעלי הזכויות ו/או המניות בחברות שהן בעלות המקרקעין והמשיבים 9-11, עושים שימוש במקרקעין.

טענה נוספת של המשיבים 1-7, היא כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך שיקולים זרים ותוך ביצוע אכיפה בררנית פסולה, שכן ברחבי העיר בני ברק מבוצעות עבירות בניה רבות וחמורות מאלה שבבסיס בקשה זו - ואינן נאכפות.

דיון והכרעה סעיף 236 לחוק התיכנון והבניה מסדיר את הסמכות למתן צו הפסקה שפוטי כדלקמן: "236(א) בוצעה עבודה אסורה או שנעשה שימוש אסור, רשאי בית המשפט המוסמך כהגדרתו בסעיף 234(ג), לבקשת תובע, לצוות על הגורמים המנויים בסעיף 243(ג) או (ו), לפי העניין, על הפסקת העבודה האסורה או השמוש האסור, או לתת צו לסגירת הבניין או המקום (בסימן זה – צו הפסקה שפוטי).

בעיניין זה התקבלה בקשת מינהלי החברות, בהווה ובעבר, בחברות סלקום, פלאפון, הרשות השנייה ובזק למחוק אותם מהבקשות ומההליכים בתיק.

נרשמה הצהרתם של בעלי החברות כי לא יטענו בעתיד בדבר שלילת זכותם לטעון את טענותיהם בעיניין נשוא ההליכים, ונקבע כי: "אין המדובר בכתב אישום ובהליכים שעניינם העמדה לדין פלילי בהם קיים הכרח לצירופם של מנהלים לשם בירור העבירות אותם לכאורה ביצעו והטלת ענישה בסוף ההליך ככל שיימצאו אשמים. בעניינינו, אין בצירופם של המנהלים לבקשות כל תועלת ואין נוכחותם נחוצה או חיונית כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שבמחלוקת. כמו כן, ככל שיעלה הצורך, הם יזומנו ככל הנראה למתן עדות על ידי מי מבין הצדדים. משכך, לא ניכר כל טעם המצדיק את גרירתם של המנהלים להליכים המשפטיים שלא לצורך, דבר שעשוי להתלוות לו הוצאות כספיות באשר לייצוג משפטי מתאים וכתם ופגיעה בשמם הטוב, זאת לבטח כאשר מדובר במנהלים של ארבעת חברות מבין הגדולות הקיימות במשק בתחום התיקשורת" (שם, עמ' 5, פסקה 11).

...

המשיבים טענו כי לאחר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, אין מקום עוד לבקש צו שיפוטי להפסקת שימוש במעמד צד אחד וכי לאור המפורט בסעיף 236(ב) לחוק, אין להיעתר לבקשה אלא לאחר שתונח בפני בית המשפט תשתית ראיות לכאורה המלמדת על קיום שימוש אסור במקרקעין.

מעבר לכך, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני, מצאתי כי קיים ספק משמעותי בעניין המועד בו נסתיימו העבודות.

בנסיבות אלה, ולאור כלל השיקולים שהובאו לפני באשר לחוסר בתשתית ראייתית המלמדת על קיום עבודה אסורה – אני מורה על ביטול צו ההריסה המנהלי.

סוף דבר איני נעתרת לבקשה למתן צו שיפוטי להפסקת שימוש אשר התבקש במסגרת בב"נ 61525-08-21 ואני מורה על ביטול צו ההריסה המנהלי בבב"נ 16933-09-21.