תביעה של עורך דין נגד לקוח בגין שכר טרחה

חובה זו של עורך הדין אינה נסוגה אף כאשר קיים בין עורך הדין ללקוח הסכם שכר טירחה בכתב, המזכה את עורך הדין בשכר טירחה כדי הסכום אותו מחזיק עורך הדין עבור הלקוח.

ככל שהלקוח דרש מעורך הדין את סכום הכסף - תוך זמן סביר מהמועד בו הודיע לו עורך הדין על החזקת הכסף בידיו - אין עורך הדין זכאי לנכות מהסכום המוחזק בידיו דבר, וככל שהוא טוען לחוב של הלקוח כלפיו בגין שכר טירחה או הוצאות, על עורך הדין להגיש כנגד הלקוח תביעה בתוך שלושה חודשים.

...

אשר על כן הערעור מתקבל.

המשיב מורשע בכך שלא העביר כספים ללקוח, עבירה לפי כלל 40 לכללים בצירוף סעיף 61(2) לחוק.

הנני מורה על החזרת הדיון אל בית הדין המשמעתי המחוזי לשם גזירת אמצעי המשמעת נוכח הרשעת המשיב.

סעיף 88 לחוק לישכת עורכי הדין, אליו היתייחס בא כוח המבקש באריכות, הגם ואינו רלוואנטי לענייננו כפי שפורט לעיל, בהנתן שהמשיב לא טען לקיומה של זכות ערבון קובע כי: "להבטחת שכר טירחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח... וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שרותו ללקוח; ובילבד שהגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". "סעיף 88 לחוק מקים לעורך-הדין זכות לעכב כספים, נכסים ומסמכים מסוימים של לקוחו, וזאת על-מנת להבטיח את יכולתו לגבות את שכר הטירחה ואת ההוצאות שלהם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו מוקנית לעורך-הדין חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עורך-דין כלפי לקוחו, שמכוחה נידרש עורך-הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו...ואולם משמוצגת בפני עורך-הדין דרישה בכתב של לקוחו לקבל את שעוכב, נידרש עורך-הדין, לפי הוראת סעיף 88 לחוק, להגיש "תביעה" כנגד הלקוח בגין שכר טירחתו או הוצאותיו בתוך שלושה חודשים.

...

בנסיבות אלא אני סבורה כי המבקש צריך לשלם את ההוצאות של המשיב לאור ניהולו של ההליך.

לא מדובר בכספים של המבקש אלא בכספים שעל פי החלטתי המקורית הינם של המשיב בעבור צילומים שביצע.

לאור כל המפורט אני דוחה את התביעה ומחייבת את המבקש לשלם למשיב בנוסף את עלויות ההידיינות והוצאות בסכום של 10,000 ₪.

לפני ביהמ"ש תביעה של עורך דין נגד לקוחות לתשלום שכ"ט. כתב התביעה התובע הגיש ביום 21.7.20 כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בו טען שהם לא שילמו שכ"ט שסוכם עימם והחזר הוצאות בסך של 78,000 ₪.

גרסת הנתבעים הנתבעים טענו בכתב ההגנה שעניינה של התביעה בחוב כספי נטען בגין שכר טירחה עבור ייצוגם בשני הליכים פליליים ת"פ 8125-12-16 (הנתבע 2 (להלן: "דיאא") בלבד) ו- ת"פ 36685-01-17 (שני הנתבעים).

...

סוף דבר בעניין אדהם ביהמ"ש מחייב את אדהם לשלם לתובע כלהלן: הסך של 28,500 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זוהי תביעה מצד עורך דין נגד לקוחו לשעבר לתשלום שכר טירחה שהנתבע התחייב בתשלומו, על פי הנטען, וכדי סך של 63,187 שקלים.

בהנתן המסכת העובדתית המובאת לעיל ומשעה שהנתבע לא הסדיר את חובו בגין שכר הטרחה כלפי התובע, טוען התובע כי הוא זכאי להפרע מהנתבע בעילות ובשיעורים אלו: בעילה חוזית שמקורה בהסכם שכה"ט ומכוחה על הנתבע לשלם 63,187 שקלים לפי פירוט זה: א.1 – יתרת החוב בתיק הוצל"פ מס' 25-01238-07-2 (שניפתח לגביית הוצאות שנפסקו בהליך ביניים לטובת הנתבע בתיק אסייג) לאחר תשלומים שבוצעו ע"ח – 2,762 שקלים.

בית המשפט קובע כי יש ליתן את הדעת לדין הכללי בדבר השתכללותו של חוזה ופרשנותו ומוסיף (בסעיפים 39-40): "לכך מצטרפים כללי הפרשנות הייחודיים לטיב החוזה בו עסקינן – הסכם שכר טירחה בין עורך דין לבין לקוחו. עם כללים אלה נמנית ההלכה שלפיה מוטל נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טירחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפי שנקבע בעבר, "האחריות לעריכת הסכם שכר טירחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטירחה באופן ברור [...], מוטלת על עורך הדין" (ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)).

...

סוף דבר מהמובא לעיל עולה כי תביעתו של התובע התיישנה לפי כל אחת מהעילות המוצעות ודינה לפיכך להידחות וכך מורה אני.

אציין טרם סיום כי הצדדים טענו לגבי עניינים נוספים הנוגעים לשאלת אופן הוכחת היקפו של שכר ראוי שנתבע, לשאלת זהותו של הגורם היעיל שהביא לגביית הכספים בפועל מאסייג, לשאלת פשר הפער בין תביעת החוב שהופנתה למנהל המיוחד, לבין הסך הנתבע בתביעה זו ועוד, אולם אינני נדרשת לטענות אלו ואין צורך בהכרעה בהן לאור המסקנה בסוגיית ההתיישנות.

אוכל אף לומר ולקבוע כי נחה דעתי מאמינות טענת התובע לגבי אי הסדרת שכר טרחתו מצד הנתבע, אשר ראוי לציין כי רק בחקירתו הנגדית נזכר לציין מספר פרטים ולומר כי שילם עבור תיק אסייג מספר ימים לאחר סיומו, במזומן, ללא חשבונית ולאחר שהתובע הודיעו כי לא ניתן להיפרע מאסייג ונתן לו את פסק הדין (עמ' 18 משורה 18 – עמ' 19 שורה 22).

לפני ביהמ"ש תביעת עורך דין נגד לקוחה בגין שכר טירחה.

מכאן, שממילא אין לבימ"ש זה סמכות עניינית לשמוע התביעה של הנתבעת נגד החייב.

...

יש הבדל בין טענה שערבות לכאורה לא חתמה עליה ובית המשפט התייחס אליה, מצאנו שעל סמך הליך משפטי קודם ועשינו מחקר משפטי וכשבדקנו את החומר ראינו והכוונה לפס"ד של כב' השופט דפדי ממרץ 2017 וגם על אמירה שלה שהיא חתמה כערבה ולכן הקו שבחרנו בו והוכיח את עצמו שלא ניתן לה כל המידע בעת שחתמה ולכן גם פס"ד של השופט דפדי והאישור שלה שהיא חתמה אבל יש עילות לביטול הערבות לקוח שלא קיבל את כל המידע ערבותו לא תופסת.

למעלה מן הדרוש יאמר שלאחר שביהמ"ש שמע הראיות הוא הגיע למסקנה שהנתבעת חתמה על הערבות לחייב לצורך הבטחת התחייבויותיו כשוכר מבנה לניהול מלון עקב היותה בת זוגו.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובע כלהלן: הסך של 144,965 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל.