הרקע -
התובעת, עובדת זרה ממולדובה, עבדה כמטפלת סיעודית של אולגה נזארוב ז"ל (להלן – המנוחה) בתקופה שמחודש 10/2009 ועד למועד פטירת המנוחה ביום 21.9.2015.
לצד זה, בית הדין הארצי הדגיש כי נקודת המוצא בתיקים אלה היא שהמטופל הוא מעבידו של המטפל, ועל כן תביעת המטפל בקשר לתקופת העבודה וסיומה תוגש כנגד המטופל או העיזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו.
נוכח האמור, לאור המסקנה כי מעורבותה של הנתבעת לא חרגה מפיקוח רגיל של התובעת בטיפולה במנוחה, הרי שלא היתקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת ודין התביעה כנגדה להדחות.
לצד זה, על פי ההלכה הפסוקה נכויים משכר עובד זר עבור הוצאות המעסיק בגין דיור וביטוח רפואי צריכות להעשות "בזמן אמת", כאשר מוטלת על המעסיק החובה ליידע את העובד מראש בדבר כל הנכויים (ע"ע 60487-01-16 FLORES JOCELYN נ' עיזבון המנוח יוסף רוזנברג, מיום 09.02.2017).
הפסיקה גם הכירה בזכות המעסיק לנכות שכר עובד זר בדיעבד, למשל במסגרת תביעה שמנהל העובד נגד המעסיק כמו במקרה שבעניינינו, אולם נקבע כי סוגיית השבה או קזוז בדיעבד מצריכה בחינה מדוקדקת של חובת היידוע של המעסיק את העובד בדבר הנכויים.
...
לטענת הנתבעת דין התביעה נגדה להידחות מחמת העדר יריבות.
בית הדין הארצי עמד על כך שמרכז הכובד בניכוי הוצאות עובד זר בדיעבד הוא בהסכמות החוזיות, בהתנהגות הצדדים ובציפיותיהם הסבירות, ועל כן יש לבחון בדקדקנות אם בנסיבות המקרה "קיימים עוגנים המצביעים על כך שהמעסיק בקש לממש את הרשות הנתונה לו על פי דין ולנכות סכומים אלה או שלמצער קיימים עוגנים המאפשרים באופן סביר הסקת מסקנה לפיה אפשרות ניכוי זו הייתה באופק צפייתם של הצדדים...".
בענייננו, הנתבעת לא טענה, וממילא גם לא הוכיחה, כי התובעת יודעה מראש על אפשרות ניכוי ההוצאות משכרה.
בנסיבות אלה, אין לאפשר לעיזבון לבצע קיזוז משכר התובעת בדיעבד, ונוכח זאת טענת הקיזוז – נדחית.
לסיכום -
נוכח האמור, הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 3,900 ₪.
