לפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעת, מעסיקתו לשעבר, לפצוי כספי בגין הפרת חובה להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה, אשר גרמה לו לטענתו, לאי-כסוי בטוחי לאובדן כושר עבודה ולהחרגת מחלת הסכרת מהכיסוי הבטוחי.
בסעיף 5 להסכם הפשרה נקבע:
"מוסכם על הצדדים כי תביעתו של התובע בעיניין החרגה לקרן הפנסיה ואובדן כושר עבודה אינם כלולים בהסכם זה, והתובע רשאי להגיש תביעה חדשה בעיניין זה" (ההדגשה הוספה).
מעיון בהסכם הפשרה בהליך הראשון בבית הדין לעבודה, עולה באופן ברור שאין הוא מונע מהתובע להגיש "תביעה חדשה" נגד הנתבעת ולתבוע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה שגרמו לו לטענתו לאי-כסוי בטוחי מלא, בין היתר לאובדן כושר עבודה.
...
לטענת הנתבעת, דין התביעה שלפנינו להיות מסולקת על הסף בשל קיומו של מעשה בית-דין, שנוצר עם סיום הדיון בשתי התביעות האחרות, בהסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין.
למעלה מהדרוש יצויין שלא הובאה כל חוות דעת רפואית או אחרת בנושא זה.
התביעה ברכיב זה נדחית אף היא.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
לאור מחדלי הנתבעת באי העברת הכספים לקרן הפניסה במועד, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.