תביעה של עובד בענף ההובלה על אי תשלום זכויות כדין

במכתב ההתפטרות הוא ציין כי התפטרותו היא בשל "צורך בשיפור תנאי העסקה". לטענת התובע יש לראות בהתפטרותו כהתפטרות בדין מפוטר בשל נסיבות שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו והן – אי תשלום זכויותיו הסוציאליות.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע שצו ההרחבה בענף ההובלה חל על יחסי העבודה שבינו לבין התובע, אולם בישיבת הדיון המוקדם ביום 10.7.19 הוסכם שעל הצדדים חלים צוי ההרחבה בענף זה. ניפתח ונדון להלן בשאלה האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה ומהו שכרו של התובע, שאלות להן השלכה על חלק נכבד מהזכויות הנתבעות בתביעה זו ואופן חישובן.

בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקות בין הצדדים בשאלת השכר ותנאי ההעסקה בהם נדרשים אנו להכריע, הפצוי לו זכאי התובע בהעדר הודעה כדין על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד יעמוד על סך 5,000 ₪.

צו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2001 קובע תקופת ניסיון: "(א)כל עובד שיתקבל לעבודה, ייחשב כעובד בתקופת ניסיון במשך ½11 חודשי עבודתו הראשונים. המעביד יהיה רשאי בהסכמת העובד להאריך את תקופת הניסיון ב-½3 חודשים נוספים, כך שסך כל תקופת הניסיון לא תעלה על 15 חודשים מיום שהתחיל העובד את תקופת הניסיון". כן נקבע ביחס לזכאות להפרשה לקרן הישתלמות באותו צו: "(ג) התשלומים לקרן ההשתלמות על ידי המעביר יהיו בשיעור של 6% (שישה אחוזים) מהשכר המשולב החודשי, כהגדרתו בסעיף 47 לעיל ובשעור של 4% (ארבעה אחוזים), על ידי הנהג, כל אחד בנפרד, וסך הכל 10% (עשרה אחוזים) מהשכר המשולב.

(ו) הפרשת המעביד לקרן ההשתלמות לא תהיה רטרואקטיבית ותחול רק מיום שיהיה העובד זכאי על פי האמור בסעיף זה של קרן ההשתלמות.

...

התביעה לפדיון חופשה נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאנו לקבל את תביעת התובע לפיצויי הלנה, ואף היא נדחית.

בשים לב לאמור ולהחלטות ביה"ד מיום 15.1.20, 19.8.20 ו- 25.8.20 בנושא ההוצאות הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

הצדדים חלוקים, בין היתר, לעניין עיסוקה העקרי של הנתבעת ותחולת צו ההרחבה בענף ההובלה על התובע.

נוכח האמור, תובע התובע מהנתבעת תשלום עבור הודעה מוקדמת, פיצוי עבור שימוע ופיטורים שנערכו שלא כדין, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה ולקופת פיצויים, וכן דמי אש"ל מכוח צו ההרחבה בענף ההובלה.

מטעם התובע העיד התובע עצמו, ומטעם הנתבעת העידו גב' אפרת חסון לוי, ששמשה בזמנים הרלבאנטיים כחשבת שכר בנתבעת, מר עזרא אבודיאן, בעל חברת הובלות שיעבדה עם הנתבעת, ועו"ד דוד מזור, הבעלים של הנתבעת ואשר ייצג אותה בהליך זה. בתום הדיון, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. תחולת צוי ההרחבה בענף ההובלה התובע עתר לתשלום זכויות מכוח צו ההרחבה בענף ההובלה.

דהיינו, לצורך תחולת צוי ההרחבה בענף ההובלה יש להוכיח הן שמדובר במעסיק בעל "מיפעל הובלה", והן שתפקידו הקבוע של העובד הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים.

לטענת התובע הוא פוטר לאחר שהתלונן על אי ההפרשות לפנסיה.

...

סיכומם של דברים התביעה לדמי אש"ל, הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

התביעה להפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך 307 ₪ בגין רכיב זה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.2019 ועד למועד התשלום בפועל.

יחד עם זאת, בשים לב להחלטה שהתקבלה בתחילת ההליך, לפיה שאלת ההוצאות בגין ביטול פסק הדין שניתן עקב אי התייצבות הנתבעת תישקל בתום ההליך, ולאחר שמצאנו כי הליך זה התארך לאחר מספר בקשות של הנתבעת לדחיית דיונים – החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

התביעה שלפנינו עניינה בשאלות האם צו ההרחבה בענף ההובלה חל על יחסי העבודה בין הצדדים, האם סיום עבודתו של התובע נעשה כדין ובדרישה לתשלום זכויותיו של התובע אשר קופחו לטענתו במהלך תקופת העבודה וסיומה.

משכך, נדחים הסעדים שעניינם הפרשות לקרן הישתלמות ותשלום דמי אש"ל, ואת זכויותיו הסוציאליות של התובע שיפורטו בהמשך יש לחשב על פי חוקי העבודה ולא על פי הוראות הצוו.

...

עם זאת, לא שוכנענו כי מדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין, ומלבד סתירה זו, עדותם של השניים נמצאה אמינה בעינינו.

] סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והתובע זכאי לסכומים הבאים: הפרשי שכר 6,564 ₪ פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 8,000 ₪ פדיון חופשה 3,840 ₪  דמי הבראה 3,478 ₪ תגמולים 5,045 ₪ פיצוי בגין תלושים 7,000 ₪ פיצוי בגין הודעה על תנאי עבודה 3,000 ₪ סך הרכיבים הינו 36,927 ₪.

נוכח המחלוקות הכנות בין הצדדים, לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצוי הלנת שכר.

התובע עותר להתפטרות בדין מפוטר, בשל אי תשלום זכויותיו כמתחייב בדין.

המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת בשני עניינים עקריים: סוגיית השכר הקובע של התובע, וכנגזרת ממנה גובה זכויותיו הסוציאליות כפי שנתבעו בהליך, לרבות גובה ההפרשות לביטוח פנסיוני.

בטרם נדון ונכריע בעקרי המחלוקת, נקדים ונתייחס תחילה לשתי סוגיות: שאלת תחולת צו הרחבה בענף ההובלה על עניינו של התובע ושאלת מסירת הודעה לעובד ע"י הנתבעת.

דיון והכרעה: תחולת צו הרחבה בענף ההובלה: התובע, עבד כנהג משאית, וטוען כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת נימנעה זן מלשלם לו את זכויותיו בנגוד לחוקי העבודה, להסכם קבוצי, צו הרחבה (ללא הפנייה לצוו ההרחבה הרלוואנטי) ו/או לכל דין.

דמי הבראה: התובע טוען, כי בחודש 12/2017 שולמו לו דמי הבראה כדין עבור שנת עבודתו הראשונה, ואולם זכאי לדמי הבראה גם בעבור החלק היחסי של שנת עבודתו השנייה (5.52 ימים) בשווי 2,087.94 ₪.

...

בנסיבות העניין, טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בגין פיצוי עבור חלף הודעה מוקדמת להתפטרות התובע – נדחית.

לסיכום: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: סך של 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

מצאנו כי האיזון הראוי בשקלול הנימוקים גם יחד, שכל צד יישא בהוצאותיו.

בפני בית הדין תביעת התובע, נהג אשר היה גם עובד מינהלי בנתבעת, בתחום ההובלות, לתשלום פצויי פיטורין, הפרישי שכר, פנסיה, קרן הישתלמות, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות ורכיבים שונים בגין עבודתו.

המחלוקת האם חלים ההסכמים הקבוציים וצוויי ההרחבה בענף ההובלה על יחסי הצדדים.

מנורה מבטחים שלחה מכתב בתאריך 7/12/17 אל התובע (נספח 7 לתצהירו), וזה לשון המכתב: "הנידון: הודעה על אי קבלת הפקדות לחשבונך ממעסיק פוגל רונן בע"מ 515612828. הרינו להביא לידיעתך כי הודענו זה מכבר למעסיקך על בקשתך להצטרף לקרן הפנסיה המבטחים החדשה מ.ה. 168 שבניהול חברתנו. בהודעה זו מסרנו למעסיקך את פרטי חשבון הבנק של הקרן וביקשנו אותו להפקיד לחשבון האמור את התשלומים בגינך. לצערנו נכון למועד שליחת מכתב זה – טרם התקבלה הפקדה בגינך ממעסיקך. לאור זאת תהליך ההצטרפות שלך לקרן הפנסיה עדיין לא שולם ובשלב זה לא יחולו עליך הכיסויים הביטוחיים המעניקים לך פנסיה במקרה של אובדן כושר עבודה ומעניקים למשפחתך פנסיה במקרה של פטירה חו"ח. נודה לך אם תפנה למעסיקך ותבדוק עמו מדוע עדיין לא התחיל להפקיד עבורך לחברתנו". (דגש ש.ש.)מכתב דומה נשלח גם ב 23/3/18.

סעיף 1 לכתב התביעה, מציין במפורש כי הנתבע 2 קיבל את התובע קבע את תנאי העסקתו, פיקח על התובע, שילם את שכרו, "וביצע מעשה מירמה רבים כלפי התובע תוך ניצול לרעה של מסך ההיתאגדות, כפי שיפורט להלן ובעקבות כך מתבקש בית הדין הנכבד להורות על הרמת מסך ההיתאגדות בין הנתבעים ולייחס את חובותיה של הנתבעת 1 לנתבע 2. עוד יצוין כי בפועל הנתבע 2 היה גם מעסיקו של התובע". הינה כי כן, בכתב התביעה נטענו גם הטענה להרמת מסך וגם הטענה למעסיקים במשותף.

לא הונחה כל תשתית לטענה זו שנטענה בעלמא, ובית הדין רואה בחומרה היתנהלות זו. התובע חדל לעבוד והודיע על כך בהודעה מוקדמת בכתב כדין מהטעם שזכויותיו הכספיות והקוגנטיות לא שולמו כדין והתריע על כך. התביעה להלנה נדחתה כפי שפורט לעיל בפסה"ד. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע את הסכומים הכוללים הבאים: פיצוי בגין פגמים בתלושים, ובנגוד לחוק הגנת השכר בסך 10,000 ₪.

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת, הוכח כי הנתבעים פעלו ביחד ולחוד תוך ערבוב נכסים מלא וכי יש לחייב את שניהם יחד ולחוד בחובות וברכיבים אשר נפסקו לטובת התובע.

טענת הנתבעים כי התובע מעל בכספי החברה נדחית מכל וכל.

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד שכ"ט ב"כ התובע בסך 15,000 ₪.