תביעה של סלקום נגד חברה בגין הפרת הסכם

לפניי תביעה כספית, בסך של 81,490.79 ₪ שהגישה חברת סלקום (להלן: "התובעת") כנגד חברת מטיילי לכיש 2000 בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין ציוד ושרותי תיקשורת סלולריים שונים שהתובעת סיפקה לנתבעת.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להיתגונן, בבקשה טענה כי ביום 25.12.2013 חתמה על הסכם לרכישת ציוד ומתן שירותים עם התובעת ואולם בשל הפרות חוזרות ונישנות של ההסכם על ידי התובעת, החליטה לסיים את ההיתקשרות בחודש דצמבר 2014, וזאת לאחר שפנתה מספר פעמים לנציג התובעת ודרשה את תיקון ההפרות והתובעת לא עשתה כן. עקרי ההפרות: כמות הדיבוריות שסופקו והמחיר ששולם עבורן – סוכם כי הנתבעת תקבל 50 יחידות של דיבורית לרכב.

...

טענת התובעת נדחית.

אולם לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להכריע במחלוקת עובדתית זו. למעלה מן הצורך יובהר, כי טענת הנתבעת כי סילקה את מלוא חובה לתובעת במסגרת הסכם הפשרה מתאריך 12.8.15 נדחית.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

ביום 21.4.2020 הגישה הגב' מורן מור הירש (להלן: "המבקשת") תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד סלקום ישראל בע"מ ח.צ. 511930125 (להלן: "המשיבה").

המשיבה היא חברה ציבורית המעניקה שירותי רט"ן מתוקף הרישיון שניתן לה על ידי משרד התיקשורת.

כפועל יוצא מהפרתו היסודית של ההסכם זכאית המבקשת ויתר חברי הקבוצה לכל הסעדים המוקנים להם בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, הרי שלא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה.

לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.

לפנינו תביעתו של התובע, מר עמרי קנדה, כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לדחות את תביעתו להכרה בפגיעה בעבודה בגין אוטם שריר הלב מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) בשל טענה כי בינו לבין החברה "איי די. די. תוכן בע"מ" (להלן- חברת ההפקות או צד ג') לא היתקיימו יחסי עבודה.

זאת גם לצד סעיף "פיצוי ושיפוי" לצד ג' מהתובע שיחול בגין הפרת הסכם ההיתקשרות.

[80: ע"ע (עבודה ארצי) 300021/98 זאב טריינין, עו"ד - מיכה חריש, לז(2002) 433 (2002) ; ע"ע (ארצי ) 26932-12-14 סלקום ישראל בע"מ - ואצ'סלב איליאגוייב ((01.05.2018).

] בכל מקרה, בסעיף 28 לתצהירו מציין התובע כי הסכים לתנאים בהסכם אך טען כי לא ניהל עסק עצמאי, שעה שלטענתו הנפיק חשבוניות מס. התובע, טען כי חברת ההפקה העסיקה אותו ונטען על ידו כי היתקיים לגביו מבחן ההישתלבות במערך האירגוני של צד ג'[footnoteRef:89], מבלי שתובע פירט בתצהירו כיצד הדבר בא לידי ביטוי במערכת יחסים זו. התובע לא פירט שמות של אנשי הצוות שיעבדו עמו, לא תיאר את האינטראקציה עימם למעט תאור כללי של הישתלבותו בהפקה.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה.

על רקע האמור, בית המשפט אישר למשיבים להגיש תובענה ייצוגית בגין הפרת הוראת סעיף 13א לחוק בקשר להטבת הממיר הנוסף, ודחה את בקשת האישור בכל הנוגע להטבה במחיר חבילת התיקשורת.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי באופן עיקרוני, סעיף 13א(ג) לחוק מאפשר לבטל את תוקפה של ההיתקשרות במחיר המלא – וכי בנגוד לטענת סלקום, מדובר בסעד חוזי שאינו מצריך הוכחת קשר סיבתי בין ההפרה לנזק שניגרם.

כמו כן, סלקום סבורה כי הקביעה שהפרת סעיף 13א(ב) לחוק מקימה זכאות לסעד של בטלות אף היא מנוגדת להחלטות קודמות של בית משפט זה, שבהן צוין כי הפרת תנאיו של הסעיף מקימה עילת תביעה נזיקית (רע"א 3717/20 רמי לוי שיווק השקמה תיקשורת בע"מ נ' דור (3.3.2020) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 4159/21 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' כרמי (29.5.2023) (להלן: עניין פרטנר)).

לכך מוסיפים המשיבים כי פסק הדין פירש את הוראות החוק בהתאם לכללי הפרשנות הנוהגים ולא טמון בו שינוי נורמאטיבי, אלא אך הבהרה וחידוד של הדין; וכי אין ביסוס לטענתה של סלקום לפיה פסק הדין שינה נורמות שעל בסיסן פעלו עוסקים במשק.

...

על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה.

עוד צוין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו הצרכנית של החוק, שהסדריו מייחסים חשיבות רבה ליידוע אפקטיבי של הצרכן, שכן "אין חולק כי הודעה ייעודית המוקדשת לעניין סיומה המתקרב של תקופת ההטבה, באופן נבדל, היא האמצעי החשוב והמועיל לצורך יידוע מוצלח של הצרכן". לפיכך נקבע כי יש לפרש את תנאיו של סעיף 13א(ד)(2) לחוק כך שיחייבו לכל הפחות משלוח של הודעה סטטוטורית, וצוין כי בשלב זה אין צורך להכריע בשאלה אם ניתן להסתפק בהודעה זו לבדה כדי לקיים את חובות היידוע הקבועות בסעיף, או שיש לעמוד גם ביתר אמצעי היידוע המוזכרים בסעיף 13א(ב) לחוק.

לבסוף יודגש כי בניגוד לטענת סלקום, המסקנה שנקבעה בפסק הדין לעניין פירושו הראוי של סעיף 13א(ד)(2) לחוק, אינה עומדת בסתירה לפסקי דין קודמים של בית משפט זה. כך, בעניין בזק נדונה החלטת הערכאה הדיונית שאישרה תובענה ייצוגית מנימוקים שנוגעים "להתקשרות המקורית ולמועד בו ניתנה הודעה על ידי המבקשת למשיב לגבי תנאי העסקה" (שם, בפסקה 2).

ואולם, כפי שציינו המשיבים בצדק – קביעות אלו כשלעצמן אין בהן כדי לשלול את המסקנה כי במקרים מתאימים תקום זכאות לסעד החוזי הקבוע בסעיף 13א(ג)(1) לחוק.

מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

פועל יוצא, טענה המבקשת להפרת הסכם ולהפרת הסכם לטובת צד ג', הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן ועוד.

בטרם ניתנה החלטה בבקשת סלקום למיקוד הדיון, הגישה המועצה הישראלית לצרכנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נוספת נגד חברות הסלולאר סלקום, פלאפון ופרטנר, אשר עסקה בשאלות דומות להליך דכאן, ועסקה אף היא בתופעה של חיוב לקוחות של חברות הסלולאר בגין שירותי תוכן ללא הסכמה (ת"צ 38271-11-19 מתאריך 17.11.2019; להלן: "תביעת המועצה"; זאת נוסף לתביעת המועצה נגד ספקי התוכן הנ"ל - תביעת איקיוטק).

הסדר הפשרה הוא ראוי והוגן: הצדדים סבורים כי הסדר הפשרה הוא ראוי והוגן בשים לב להטבה המשמעותית ללקוחותיה של סלקום ואף נוכח העובדה כי ההסכם גובש כאמור בהתאם להמלצותיו של בית המשפט.

ויתור על טענות ותביעות ומעשה בית דין: הקבוצה לצורך הסכם הפשרה, שעל בסיסה בוצע אומדן מספר חברי הקבוצה ואומדן סכום הפשרה, ואשר כלפיה יקום מעשה בית דין, הוגדרה כדלהלן: "מנויי חברת סלקום, אשר במהלך 7 שנים שקדמו להגשת התביעה דנן ועד למתן פסק דין בתובענה, חוייבו ו/או יחוייבו בגין קבלת מסרונים (הודעות SMS) שנשלחו אליהם מאתר ה"בועה" על אף שאין בידי המשיבה, או בידי כל גורם מטעמה, כל אסמכתה לכך שמנויים אלה נתנו הסכמתם לקבל, וודאי שלא לשלם, בעד מסרונים אלה".

...

סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין סבורני כי סיומו של ההליך הממושך בהסדר הפשרה, אותו מצאתי סביר הוגן וראוי, היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

בשים לב לכל האמור, ניהול הליך משפטי אינו משרת את טובת הקבוצה כאשר כאמור, מחד גיסא מצויים אנו שנים לא מעטות לאחר האירועים הרלוונטיים ויהיה קשה להתחקות אחר נתונים שברובם אינם בנמצא, ומאידך גיסא היקף הפיצוי ואופן חישובו שכללו הנחות מיטיבות וכשברקע גילו של התיק, ולפיכך סבורני כי טוב עשו הצדדים כי הגיעו לפשרה האמורה.

סיכום בשים לב לכל האמור, אני מאשר את הסדר הפשרה כמפורט בפסק דין זה. סלקום תפעל בהתאם למפורט בפרק ד' לבקשה בכל הקשור לפרסום ההסדר לחברי הקבוצה.