תביעה של סוכן בגין תשלום עמלות עסקה בחו"ל

התביעה נסובה על הסכמים שנכרתו בין התובעת לנתבעות, שעניינם תשלום עמלה לתובעת בגין איתור חברות בחו"ל והבאתן לרכוש אריזות מהנתבעות.

כן הוריתי כי על הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 370,000 ₪ בגין תשלום עמלה בשיעור 2.5% מפברואר 2019 ועד מועד הגשת התביעה.

נטען גם כי לאורך השנים שינו הצדדים בהתנהגות את הסכם 1999, והוכח שהתובעת עסקה באופן אינטנסיבי בשירות לקוחות (ולא במערכת יחסים של סוכנות או הפצה).

...

לא שוכנעתי איפוא כי ביצוע החיובים הכספיים ייצור מצב בלתי הפיך.

במקרה דנן, לא ביססו הנתבעות את הטענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן ואין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים במידה שיש בה כדי להטות את הכף, חרף חולשתה של הטענה בדבר מאזן הנוחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בבסיס הבקשות מונחת תביעתו של התובע לפצוי בגין פיטורין שלא כדין, עריכת שימוע המנוגד לדין, הלנת שכר בגין אי תשלום עמלות, פגיעה בזכויות סוציאליות, וכן פיצוי בגין מימוש אופציות שנימנע ממנו לטענתו.

דו"ח העמלות ששולמו לאנשי המכירות לאנשי ההנהלה, בשנים 2021-2017 וכן גובה היעדים ואחוזי עמידת היעדים של כל סוכן וסוכן מכירות.

סעיף א': התובע טוען כי המסמכים המנויים בסעיף זה נדרשים על מנת להוכיח את העיסקאות אשר ניסגרו ואשר בגינן שולמו לנתבעת תקבולים שכן בהתאם להסכם ההעסקה, היה זכאי התובע לעמלות מכירה ולהן קשר ישיר לרכיב התביעה המרכזי.

סעיף א(5): בהתאם למכתבה של באת כוח הנתבעת מיום 11.11.21 בידי הנתבעת כרטסת ובה פרוט החזרי הוצאות של הנתבעת לתובע ובכלל זה נסיעותיו לחו"ל וכן כרטסת ובה פירוט נסיעותיו ליעדים שונים לחו"ל במהלך תקופת עבודתו בנתבעת.

...

סעיף ג': המידע המבוקש על ידי התובע אינו רלוונטי לתביעה דנן וכן יש בו כדי לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים שלא לצורך על כן, הבקשה נדחית.

משכך בקשתו זו דינה להידחות אף היא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לאחר שהתברר כי כלפי הנתבעת 1, הספק מחו"ל, ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה; ולאחר שהתברר כי הנתבע 3 (מנהל הנתבעת 2) נקלע להליכי פשיטת רגל; נותרה להכרעה התביעה כלפי הנתבעת 2, הסוכנות בישראל של הנתבעת 1.

בעקבת הסכם הפצוי פעלה התובעת לשיחרור מהנמל של מלוא חומר הגלם שנרכש מחברת טוטאל לפי ההזמנה, ולרבות בתשלום דמי האחסנה הכרוכים בשחרור זה. ביום 23.1.14 הודיעה התובעת כי עלות האחסנה הסתכמה בסך של 350,324 ₪ בצרוף מע"מ ועל בסיס הסכם הפצוי מיום 15.11.13, דרשה שתועבר לתובעת מחצית מעלות זו. למרות דרישת התובעת ולמרות התכתבויות למכביר, לא הועברו לתובעת תשלומים כלשהם בגין תשלום דמי האחסנה.

הנתבעת הנה בסך הכל, לגירסתה, סוכנות של חברת טוטאל בישראל ובמעמדה זה זכאית לעמלה מזערית על עיסקאות.

הסכם הפצוי שנכרת היה כולו הסכם שבין התובעת לבין חברת טוטאל, וחלקה של הנתבעת בכריתתו היה בדיוק חלקה בהתקשרות שקדמה לו – סוכנות המסייעת ברקימת ההסדר ותו לא. הנתבעת לא התחייבה לשלם לתובעת דבר במסגרת הסכם הפצוי כשם שלא התחייבה כלפי התובעת בדבר בעסקת היסוד, ואף לא הציגה מצג להתחייבות שכזו מטעמה.

...

ונוכח כל זאת, אני דוחה את גרסת התובעת, מקבל את גרסת הנתבעת, וקובע כי הנתבעת איננה צד להסכם הפיצוי, ולא יצרה כל מצג שלפיו היא אחראית לתשלום לפי הסכם הפיצוי, ואיננה חייבת בפיצוי התובעת לפיו.

לסיכום, בין התובעת לבין חברת טוטאל נכרת הסכם במהלך אוגוסט 2013 שלפיו הזמינה התובעת את חומר הגלם והתחייבה לשלם תמורתו סך של 1,268,000 $.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

גם אם תיתקבל טענת הבנק כי מדובר ב"הוצאה", הגם שבעת היידוע ללקוחות צוין במפורש כי מדובר בעמלה, הרי שניתן לגבותה אך ורק על פי ההוצאה הממשית ששילם המשיב בפועל לסוכן בגין הפעולה המסוימת שביצע עבור הלקוח המסוים, ורק אם פורסמה בתעריפון הבנק בסכום המדויק, ולכל הפחות בסכום המאקסימאלי – תנאים אשר לא היתקיימו במקרה דנן.

על בית המשפט הדן בבקשה כאמור לשוות לנגד עיניו את האנטרס שבאכיפת הדין ויצירת הרתעה מפני הפרתו, מצד אחד, אל מול האנטרס של מניעת שימוש לא ראוי בכלי רב העוצמה של התובענה הייצוגית אשר טמון בו גם פוטנציאל לניצול לרעה, מצד שני (ראו: רע"א 6340/07 עריית תל אביב נ' טיומקין (13.2.2011); ע"א 458/06 שטנדל נ' חברת בזק בנלאומי בע"מ (6.5.2009)).

לפיכך, נבחן תחילה האם עמדה המבקשת בנטל הנידרש להוכחה ברמה הנדרשת לשלב מקדמי זה, כי בנסיבות העניין שבפנינו פעל המשיב שלא כדין בגביית עמלת הסוכן, כך שקמה לה עילת תביעה, וכן כי קיימת אפשרות סבירה שהסוגיה תוכרע לטובת הקבוצה.

עוד הובהר על ידי הבנק, כי בשלב ביצוע העיסקאות בניירות ערך זרים באמצעות האנטרנט, מיודעים הלקוחות, בשלב בו נדרשים לבחור בין קניה או מכירה של ניירות הערך, כי ייתכנו עמלות ברוקר והוצאות חו"ל בנוסף לעמלות הבנק, וכי בשלב הבא, לאחר שהלקוחות ממלאים את פרטי ההוראה המבוקשת, מיידע הבנק כי עמלת הסוכן, עמלת הקרן, הוצאות צד ג' ומיסים יגבו בהתאם לחיוב בפועל, משמע, על פי הבנק, בהתאם להוצאה הממשית (סעיפים 84-85 לתשובת הבנק ונספח 6).

בעוד שבקשת האישור עסקה בטענה לפיה לעמלת הסוכן אין זכר בתעריפון המלא הסטאטוטורי ובתעריפון המשיב, הרי שלאחר קבלת הבהרות הבנק במסגרת תשובתו לבקשת האישור ובמהלך הדיונים שהתקיימו בתיק, הוסיפה המבקשת וטענה כי גם אם מדובר בהחזר הוצאה, ולא בעמלה, הרי שניתן לגבותה רק על פי ההוצאה הממשית ששילם הבנק בפועל לסוכן עבור הלקוח המסוים, כי הבנק לא הציג אסמכתא בנוגע לחיוב בפועל ואף נימנע מלחשוף את זהות הברוקר, וכי גם אם אכן העלות שולמה בפועל, הרי שהיא נמוכה לאין שיעור מהסכום שנגבה מהלקוח.

...

אזכיר כי הוראות סעיף 8(א)(3) וסעיף-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות מחייבות, כתנאי מקדים לאישור תובענה כייצוגית, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סבורני כי מכוח חובות תום הלב וההגינות החלות על כל בעל דין, קל וחומר, מי שמבקש לשמש כתובע מייצג, אין לאפשר מצב שבו מועלות בהליכים ייצוגיים שונים על ידי אותם בעלי דין, או מי הפועל בשמם או מטעמם, טענות שאינן מתיישבות זו עם זו. כמובהר לעיל, המבקשת, המופעלת בהליך דנן על ידי מר סמוחה, העלתה בבקשתה טענות אשר סותרות את הנטען על ידי מר סמוחה בהליכים אחרים, ועם מצב זה, כאמור, לא ניתן להשלים.

לצד זאת, סבורני כי נכון ליתן לשיקול זה משקל בעת פסיקת ההוצאות.

לאור כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

בין התובעת לבין הנתבעות 2-3 נכרתו כמה חוזים מסחריים, שעניינם תשלום עמלה לתובעת בגין איתור חברות בחו"ל והבאתן לרכוש אריזות מהנתבעות 2-3.

צ.ל.פ., באמצעות באי כוחה, השיבה לתמיד (ביום 23.10.2018) בדברים הבאים: "--- למרשתנו נתגלה לאחרונה כי חרף מערכת הסכמית זו וההתחייבויות הברורות שנטלה מרשתך למתן שירותי סוכנות, מזה זמן מה לא פועלת מרשתך כלל בהתאם להסכם הסוכנות, ובפרט אינה מקדמת את מוצרי מרשתנו; אינה מנהלת כל מגעים מול לקוחות חדשים ו/או קיימים (כאשר מספר הלקוחות אף הביעו סלידה ממרשתך ואינם מעוניינים להתנהל מולה כלל); ובאופן כללי אינה עושה מאום, למעט לידרוש תשלום עמלות ממרשתנו.

לטענתה, הסכם 1999 הוא הסכם מיוחד שאינו דומה להתקשרויות עם סוכנים של צ.ל.פ. לטענת התובעת, ההסכמה בין הצדדים הייתה כי התמורה המגיעה לתמיד עבור הבאת/הפניית לקוח לנתבעות היא עמלה בשיעור המוסכם שתמיד תמשיך לקבל, כל עוד הנתבעות ממשיכות למכור לאותו לקוח ולקבל ממנו תקבולים.

סעיף 2ו להסכם הוא סעיף מרכזי בהבנת ההסכם, ולא בכדי הצדדים הקדישו לו מאמץ פרשני רב. הסעיף מורה כי: "התמורה אשר קבועה בהסכם זה הנה סופית וממצה את כל המגיע לתמיד מהחברה, ותמיד תהיה זכאית לקבל את העמלות על פי הסכם זה כל עוד קיימות עיסקאות בין החברה ללקוח/ות חדש/ים, אלא אם כן תמיד תודיע לחברה בכתב כי היא (תמיד) אינה מעוניינת להמשיך ולהיות בקשר עם הלקוח החדש". בנוסף, נקבע בהסכם כי תמיד היא קבלן עצמאי ואין בינה לבין צ.ל.פ. יחסי שותפות, שליחות, נציגות או סוכנות.

אשר על כן, תמיד אינה זכאית לתשלום בגין הפרישי עמלה בעבר, עד למועד הגשת התביעה.

...

כמו כן, לא הובאה כל אינדיקציה לכך שלאחר שמר סילברט הודיע למר פולצ'ק כי הוא מסיר ידיו מהעניין והנושא מטופל במטה תדביק, הוא פנה לשם בענין גובה העמלה מתדביק NJ. כל האמור מוביל למסקנה כי האפשרות המסתברת יותר היא שלגבי תדביק NJ תמיד הסכימה להפחתת העמלה ל- 2.5% גם לאחר שנת 2015 ולמצער ויתרה על עמלה בשיעור 5%.

נוכח הקביעה כי התובעת זכאית להמשיך ולקבל עמלות, מצאתי להיעתר גם לבקשה למתן חשבונות.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.