תביעה של נציגות ועד הבית נגד דייר של עו"ד נגד לשכת עורכי הדין

בית משפט השלום באילת ת"א 26135-11-16 הבית 6007 נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ תיק חצוני: בפני כב' השופטת ליאורה אדלשטיין תובעים נציגות וועד הבית 6007 ע"י ב"כ עו"ד טל ליזרוביץ נתבעים בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ חברות 520031931 ע"י ב"כ עו"ד איל בליזובסקי פסק דין

אין כל שלוט שם המראה זאת ולא נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת בלישכת רישום המקרקעין וגם בתיק ההנדסה של עריית אילת אין אינדיקאציה לזכות הנתבעת במחסן.

התובעת, או מי מדיירי הבניין באותה תקופה לא הגישו ערר ועד שנת 2016 לא הועלתה טענה נגד קיומו של חדר התיקשורת.

אין החלטה של נציגות הבית המשריינת את המחסנים לדיירים ספציפיים.

האם נתן לעורך הדין את כל ההחלטות המקצות מחסנים לדיירים? - זו החלטה שהיתה לפני.

חוסר היתעניינות של הדיירים בחדר, או בתשריט, לא עולה כדי עובדות שנעלמו מעיני התובע מסיבות שלא תלויות בו ושבזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן - דבר המאפשר להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ועל כן לא מיתקיים גורם העוצר את מירוץ ההתיישנות.

...

לסיכום טוענת הנתבעת כי על התביעה להידחות מפאת מעשה בית דין, התיישנות, וזאת אפילו אם מדובר בהפקעת מקרקעין שבה מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום תפיסת המקרקעין.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומי טענותיהם החלטתי לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים: ראשית יש לקבוע כי הנתבעת נמצאת במקום כחוק וזאת לאחר שנכנסה בנעלי משרד התקשורת וזאת על פי מהלך הדברים המפורט בכתב ההגנה .

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 19769-09-20 נציגות הבית המשותף ברחוב סנדר חדד 9 פ"ת ואח' נ' שיפוצי הגלגל בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אשרית רוטקופף תובעים 1. נציגות הבית המשותף ברחוב סנדר חדד 9 פ"ת 2. יעקב חן 3. יוסף זילבר 4. דב אדלמן 5. יעקב ביטון 6. יעקב גוטרמן 7. שלומי דנון 8. מרים פלסנשטין 9. דוד דזלובסקי 10. מאיר משה 11. גדי גולדרינג נתבעים 1. שיפוצי הגלגל בע"מ 2. אילן איפרגן החלטה

כן, הפניתה המבקשת לסעיף ספציפי הקיים בכל הסכם מכר פרטני שנחתם בינה לבין בעל זכות בדירה, ולפיו הוסכם כי כל מחלוקת בין הצדדים תוכרע אך ורק על ידי בורר שימונה על ידי לישכת עורכי הדין בישראל וחתימת הצדדים על ההסכם כמוה כחתימה על הסכם בוררות כנדרש כדין.

כך או כך, טענות המשיבים בתגובתם כנגד עו"ד רצון הנן בגדר השערות ו/או תחושות בטן בלבד.

בכל הקשור לתניית הבוררות שעוגנה בהסכם פרטני כזה או אחר עם בעל זכויות בדירה, הרי שגם אם הייתה פניה כזאת על ידי מי מהדיירים (כדוגמת הפנייה לבית דין צדק "חושן משפט" כעולה מנספח ב' לבקשה), המדובר בפנייה חד צדדית לגוף שממילא לא הוסכם לגביו כמי שתחת חסותו תתברר מחלוקת כזו או אחרת בין הצדדים שנובעת מהסכם התמ"א. בכל הקשור לטענות המשיבים במסגרתן הוטל דופי בהתנהלות ו/או מידת האובייקטיביות של עו"ד רצון שעלו עד כדי פגיעה ביושרו המקצועי, הרי שאין לי להסכים עם טענת המבקשת לפיה עסקינן בטענות בעלמא ונעדרות כל תמיכה; לא הונחה בפניי ולו 'ראשית ראיה', לא כל שכן כזו מזמן אמת, שיש בה לבסס את הטענות הנ"ל ובכלל זה בעיניין הפקדת הערבון והשבתו חרף ידיעה של עו"ד רצון אודות קיומם של ליקוים ו/או הפרות שבאחריות המבקשת.

כך או כך, ברי כי כל טענה אודות טיב הייצוג והטיפול של הנ"ל אינה מעניינה של תביעה זו. יוער בהקשר זה כי הגם שלא מצאתי את טענות המשיבים כמצדיקות היתנערות מתניית הבוררות, אין בכך בכדי למנוע מהצדדים להגיע לכדי הסכמה על זהות בורר אחר (על פי המתוה שעוגן בתניות הבוררות בהסכמים הפרטניים), כשאדגיש כי אין להערה אחרונה זו משום קביעת עמדה או מסמרות בעיניין הטענות השונות שהעלו המשיבים כלפי עו"ד רצון.

...

על רקע האמור עתרו המשיבים לפיצוי בגין תיקון הליקויים, פיצוי מוסכם ל-6 משיבים בשל ההפרה הנטענת של ההסכם והחזר הוצאות שונות בסך כולל של 760,864 ₪.

לאור האמור, דין הבקשה כאמור להתקבל.

תוצאת החלטתי זו מייתרת מטבע הדברים את הצורך בהכרעת הטענה הנוספת שהעלו המשיבים בבקשתם לעניין ההתיישנות, אולם מצאתי להבהיר למעלה מן הצורך כי בכל מקרה, אף אם הייתי נדרשת לדון בה כטענה מקדמית, לא היה מקום להכריע בה בשלב זה של הדיון וזאת לאור אופי המחלוקת לעניין מועד מסירת החזקה ברכוש המשותף, מחלוקת שבה ניתן להכריע מטבע הדברים רק לאחר שמיעת ראיות.

סוף-דבר: לאור האמור לעיל, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 25522-12-16 נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 39 בחיפה נ' שרביב בעמ בפני כבוד השופט אבישי רובס תובעים 1. נציגות הבית המשותף - רחוב יגאל אלון 39, חיפה 2. סילם ברק, ת.ז. 031749781 3. סילם שני, ת.ז. 041949801 4. ברגמן דנה, ת.ז. 067226811 5. מנש רוזלי ,ת.ז. 308875418 6. לאופר גילה, ת.ז. 032434938 7. לאופר רונן, ת.ז. 033810219 8. מימון שמחה, ת.ז.06303259 9. נחשון דב, ת.ז. 056417561 10. כוכב יעקב, ת.ז. 6318653 11. כוכב חנה, ת.ז. 6800114 12. וייס אבי, ת.ז. 033862327 13. וייס יפעת, ת.ז. 040248908 14. דהן זיוה, ת.ז. 022419931 15. דהן שלמה, ת.ז. 054926449 ע"י ב"כ עוה"ד ד. גור נתבעת שרביב בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד א. שילה פסק דין

השנייה - על פי הוראת סעיף 57 להסכמי המכר, תנאי מוקדם לפניה לערכאות, הוא מסירת כל סיכסוך בין הצדדים למגשר מוסמך, שימונה על ידי לישכת עורכי הדין.

הנתבעת טענה, כי הנציגות אינה רשאית להגיש תביעה בשם הדיירים, אלא אם הוסמכה לכך במפורש, והפנתה בעיניין זה לע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד נגד קדמת לוד לו(2) 21 וע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נגד נציגות הבית המשותף רחוב נורית 19א (16.4.2012)).

השני - שני העדים העידו בחקירתם, כי בתקופות מסויימות היו חברי הנציגות (ובלשונם - "ועד הבית") (ראה עדות גב' אופיר בעמ' 1, שורות 34 - 38 ובעמ' 2, שורות 1 - 25 ועדות מר לבנת בעמ' 8 שורות 31 - 38 ועמ' 9 שורות 1 - 6 לפרוטוקול).

במהלך חודש אוגוסט 2011 החלה הנתבעת להעלות טענות נגד דיירי הבית המשותף, בנוגע לשמירה על שלמות המעלית, מניעת נזק על ידי קבלנים פרטיים של הדיירים ולכלוך (נספחים 6, 7, 13 ו- 14 לתצהיר ליניאל), כאשר במקביל נמשכה מסירת הרכוש המשותף ובדיקתו (נספח 12 לתצהיר ליניאל).

אני מקבל את הסכמת הצדדים, כאמור, ומורה כי הכספים שיפסקו לטובת תיקון הליקויים יועברו לחשבונה של הנציגות, לצורך טפול בבית המשותף.

...

עלות תיקון הליקויים שנמצאו בסופו של דבר על ידי המומחה מטעם בית המשפט נמוכה מזו שנטענה על ידי התובעים.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באמצעות ב"כ, את הסכומים הבאים : פיצוי בסך של 303,376 ₪, בגין ליקויים ברכוש המשותף.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים, באמצעות ב"כ, את הוצאותיהם בגין אגרות המשפט, שכרו של המומחה מטעמם עבור חוות הדעת, חלקם בעלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ושאלות ההבהרה מטעמם (הכל כנגד הצגת קבלות שיומצאו לב"כ הנתבעת בתוך 10 ימים), בשערוך וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

טענות התובע התובע טוען כי במועד הרלבנטי לתביעה הוא ייצג את נציגות הבית המשותף ו/או את דיירי הקניון בשלוש ערכאות משפטיות אשר דנו בסמכויות המפקח על רישום המקרקעין, בועדה לתיכנון ובניה (ב- 2 ערכאות), וכן בתביעה על זכויות קנייניות בבית המשותף אשר הגיש הנתבע נגד כלל הדיירים בקניון באמצעות חברה שבבעלותו, כאשר הליכים אלה הסתיימו בחודש אפריל 2016.

ייחוס חשדות למעשים של זיוף ייפוי כוח מצד עורך דין, והגשת תביעות מצד עורך הדין לכאורה בשם לקוחותיו ללא ידיעתם כלל, תוך מימון עלותן מכיסו הפרטי של עורך הדין, וזאת, לפי הטענה, כחלק "ממסע ציד" שמנהל אותו עורך דין כנגד מי מחברותיו של המתלונן, הנם חשדות חמורים לבצוע עבירות פליליות ו/או עבירות אתיות מצד עורך הדין אשר עלולות היו להטיל דופי ברמת מקצועיותו ובתחום עסוקו, ולפגוע בשמו הטוב ובכלל זה באמינותו ויושרו, במשרתו ובמקצועו, ואף להביא להעמדתו לדין משמעתי ע"י לישכת עורכי הדין (על כל המשתמע מכך).

לאמור לעיל יש להוסיף ולציין כי גם אם נניח שמניע הנתבע בעצם הגשת התלונה נגד התובע ללישכת עורכי הדין היה פסול (לכאורה על מנת להביא להפסקת המשך ייצוגם המשפטי של הנציגות ו/או בעלי הדירות בקניון ע"י התובע בהליכים משפטיים נגד המשיבות (דבר שלא הוכח)), עדיין ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תעמוד לו, ובילבד שהנתבע האמין באמיתות תלונתו, והיותה מבוסבסת על חשד סביר (דבר שהוכח).

...

מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי, בזמן אמת, היה בסיס לכאורי לחשדם של הנתבע ובאי כוחו כי הגשת הבר"ע ו/או הליכים נוספים בשם מי מהמבקשים ע"י עוה"ד מועלם ורפאלי נעשתה, לכאורה, ללא הרשאה כדין.

לאור התוצאה אליה הגעתי כאמור, מתייתר הצורך לדון ולהכריע "בהגנת אמת הפרסום' (ס' 14 לחוק) שהעלה הנתבע, כטענת הגנה חלופית, ודין התביעה להידחות בשלב זה, ללא צורת להידרש לסוגית הפיצוי.

סוף דבר אשר על כן - אני מחליט לדחות את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

לעמדתה, תכלית התניה למנוע היתדיינות פרטנית עם כל בעל דירה בנפרד, אלא ליפתור את המחלוקות "...במסגרת דיונית אחת, באמצעות עו"ד אחד (עו"ד ארדמן) שירכז וייצג נאמנה את האינטרסים המשותפים של כלל הדיירים...". המשיבה מוסיפה כי במקביל להליך שבכותרת, נוקטים בעלי דירות יחידים פניות ליו"ר לישכת עורכי הדין בבקשות למינוי בוררים, אותן הסתירו בבקשתם.

לטענתם: תנית בוררות נוסחה ע"י היזם ומשכך יש לפרשה כנגדו; אומד דעת צדדים לפיו נשללה מהמבקשים כיחידים לסמוך תביעותיהם על תנית הבוררות – אינו סביר ואינו נאמן למציאות; נציגות הבית המשותף, שאין מי מחבריה נימנה על המבקשים, גם עו"ד ארדמן, מסרבים לשתף פעולה עימם, אף למסור לעיונם את מלוא ההתכתבויות עם המשיבה; כי "תביעה זו שהוגשה לביהמ"ש הנה נוגעת לשטחים הציבוריים והפוגעים בכל התובעים. הפניות הנוספות לבוררות נוגעות לנזקים שנגרמו לדירות הפרטיות של בעלי הדירות, ואין ולא היה בכוונת התובעים לברר בבוררות עניינים אישיים עם עניינים צבוריים"; וכי אין ניתן לשלול מהם את זכותם לבחור את בא כוחם לצורך ייצוג משפטי, מה גם שעו"ד ארדמן אישר כי אינו מייצגם לצורך הבוררות.

המשיבה נסמכת, ובצדק, על רע"א 3500/19 ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ' מרדכי בר סימן טוב (להלן: פסק דין לוזון), שם נאמר אמנם כי "...תנייה כללית, אשר אינה מבחינה בין זכויות וחובות קולקטיביות לבין זכויות וחובות אינדיוידואליות... יכולה לחול הן בסכסוך קולקטיבי... והן בסכסוך אינדיוידואלי" (פסקה 19 לפסק דין לוזון), אך משנמצא שנושא ההיתדיינות הוא קולקטיבי, או בסכסוך אינדיבידואלי שהוא "בגדר נגזרת של סיכסוך קולקטיבי" נידרש כי היוזמה לפתיחתו תהא "על ידי בעלי הזכויות כולם ובפרוצדורה הקבועה בהסכם הבנייה והשיתוף ביחס לפעולה למימוש זכויות קולקטיביות". עיון בפסק הדין מעלה כי זה נסמך, במידה רבה, על רקע הוראה חוזית ספציפית לפיה "כל פעולה של כל יחיד הבעלים על פי הסכם זה ו/או בקשר אליו, שהנה בעלת תוקף או השלכה שאינם מצומצמים לאותו יחיד בעלים בלבד, לא יהא לה כל תוקף כלפי [המבקשת] אלא אם נעשתה על ידי הבעלים כולם ללא יוצא מן הכלל ובאמצעות ב"כ הבעלים" (פסקה 25 לפסק דין לוזון), בהלימה להוראה בהסכם לפיה "יחידי הבעלים יהיו מנועים מלפעול בנושא קיומו וביצועו של הסכם זה באופן נפרד, ויעשו כן אך ורק באמצעות הנציגות". הנוסח לעיל תואם את העקרון שבפסק דין לוזון, תכליתו ותוצאותיו המשפטיות דומות: אותם הסכסוכים בעלי אופי קולקטיבי יידונו בבוררות, רק עת הם מוגשים בשם כל בעלי הדירות, ובאמצעות הנציגות, קרי: ליפתור בהתדיינות אחת את כל הסוגיות המשותפות, אחרת עשוי היזם לכלות את זמנו בין מספר בוררויות שתפתחנה נגדו ע"י קבוצות שונות של הדיירים או יחידים, עת תנית הבוררות נועדה לייעל ולפשט.

אף עיון בטופס "פניית צד בבקשה למינוי בורר" שהופנה ללישכת עורכי הדין מעלה כי כל שנאמר בו באשר ל"מהות הסיכסוך", הוא "החברה ומנהלה (הנתבעים) הפרו את הסכם התמ"א... הן בחוזה והן במיפרט הטכני...", ו"הסעדים שאינם כספיים" בה נדמים כסעדים זמניים ("איסור עשיית דיספוזיציה בנכס...") ודרישות מידע ("הוראה לנתבעים להעביר את כל ההתכתבויות... הבקשות לעירייה... חוזי המכר של הדירות החדשות". גם כתבי בית הדין שהוגשו בהליך הנוכחי אינם מפוגגים את הערפל לחלוטין.

...

הבקשה למינוי בורר נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.