תביעה של נהג משאית בגין אי תשלום משכורת

התובע סיכם את תנאי עבודתו עם מר חיימזון, הוסכם בין הצדדים שהתובע יועסק כנהג הובלה של בעלי חיים בשכר יומי של 450 ₪ נטו (סעיף 6 לכתב התביעה).

לטענת התובע, על הנתבעת לשלם לו הפרישי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 398,945 ₪ (התובע מציין כי הסכום בגין אי תשלום 60 השעות הנוספות הוא בערכי ברוטו למרות שהסיכום על שכרו היה בערכי נטו- סעיפים 59-58 לכתב התביעה).

לאור קביעתנו לעיל ולפיה בסיס השכר של התובע הוא בסיס השכר המופיע בתלושי השכר, כאשר לפי בסיס שכר זה חושבו יתר זכויותיו של התובע ומשכך- דין תביעתו של התובע ברכיב זה להדחות.

כעולה מסיכומי הנתבעת, היא זנחה את טענותיה לקזוז ביחס לגניבת סולר ואבדן ההכנסה מהמשאית והיא טענה אך לקזוז סך של 6,752 ₪ בגין תשלום פיצויים ביתר (סעיף 48 בסיכומים ופרק הסיכום).

...

לאור האמור טענות הנתבעת לקיזוז – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפרטנו לעיל - על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: קרן השתלמות בסך של 4,866 ₪.

בשים לב לסכום התביעה (571,121 ₪), לדחיית טענת הקיזוז ולסכום שפסקנו – החלטנו שהנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בלבד שעליה לשלם לתובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

אמנם היה על הנתבעת לשלם לתובע את שכרו, לכל המאוחר, עד ליום 9.9.2018 הוא ערב ראש השנה, אך מקובלת עלינו טענת הנתבעת בעיניין, כי התפטרות התובע, מעכשיו לעכשיו, ביום 11.9.2018 (ע' 6 ש' 24-30) במהלך החג, כאשר מדובר בתובע אשר הוא נהג יחיד במכבסה (טענה שלא הוכחשה על ידי התובע) אינה במקומה, והיה עליו ליתן לנתבעת שלושה ימי הודעה מוקדמת כמתחייב בחוק.

הפקדות פנסיוניות לטענת התובע הוא זכאי לתשלום עבור "הפרשות פנסיוניות לפי צו ההרחבה ובהתאם להסכם בסך של 2,267 ₪ (סע' 26 לכתב התביעה). יוער, כי כל שנטען על ידי התובע בעיניין זה בסע' 15 לתצהירו כי "בנוסף למשכורת, הנתבעת חייבת לי תשלומים נוספים כפי שמפורט בכתב התביעה)". לטענת הנתבעת, התובע הצהיר בסעיף 5 להסכם כי "אין לו קרן פנסיה פעילה והמעביד מתחייב להפריש לו החל מהחודש הששי לעבודתו." לעמדתנו, מאחר שהתובע הצהיר כי אין לו קרן פנסיה פעילה וטרם חלפו ששה חודשים מתחילת העסקתו, הרי שאינו זכאי לפצוי בגין אי העברת דמי גמולים לקרן פנסיה.

ואכן, בסעיף 13.2 להסכם נקבע כי "ככל שייגרם נזק למשאית או לסחורה הנובעת מרשלנותו של העובד או מאי מילוי הוראות כפי שקבל ממעסיקו יישא העובד בהוצאות הנזק. וככל שישלם המעסיק סכום כלשהו בגין נזקים כאמור יהיה רשאי המעסיק לנכות את דמי הנזק ממשכורתו של העובד." נתייחס לכל טענת קזוז בתורה.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו למסקנה כי דין טענות הנתבעת בעניין הקיזוז להידחות.

לגבי טענות הנתבעת בדבר הוצאות עבור מוניות שביצעו את החלוקה במקום התובע בסך כולל של 3,309 ₪ (נספח ה' לכתב ההגנה), זאת בנוסף לפגיעה במוניטין של החברה המחויבת למתן שירות ברמה גבוהה, כמתבקש מחברה שמכבדת את עצמה – אמנם לדידו של תמיר "יש הגדרות לתפקיד ובהתאם לסיכום בינינו יש מס' נקודות, אלה מלונות בוטיק שאמורים לקבל את הכביסה שלהם בבוקר ואם אנחנו מגיעים לעבודה בשעה 7:00 בבוקר (ומקבלים טלפון מלקוח שהוא לא היה אצלו אז אין לנו ברירה אלא לשלוח במונית את הכביסה לאותו לקוח."(ע' 8 ש' 30-33; ע' 9 ש' 1-3).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים: א. שכר עבודה בעד חודשים אוגוסט וספטמבר 2018 בסך של 10,239 ₪.

זאת, כטענתו בשל אי תשלום שכרו במלואו, הנפקת תלושי שכר פקטביים ובשל שהמשיבה אלצה אותו ונהגים אחרים להעמיס על המשאית ועל המנוף עומס יתר, דבר שסיכן את הנהגים והן את הסובבים אותם.

טענתו, כי המסמכים הללו רלוואנטיים להוכחת תביעתו שכן מצויים בהם פרטים מהותיים לגבי עומס היתר הנטען.

...

כך הצביע המבקש על העובדה שהמשיבה צירפה תעודות משלוח, וממנה המסקנה כי הן מצויות בידה.

אני סבורה כי השתת חובת גילוי על המשיבה לגלות את כל תעודות המשלוח המבוקשות משך כל שנות העסקתו של המבקש, אכן תכביד יתר על המידה על המשיבה, וכן על ההליך בכללותו.

התובע עבד בנתבעת החל מחודש 9/15 ועד לחודש 5/19 כנהג משאית לפינוי פסולת, והגיש תביעתו ברכיבים הבאים: ימי מחלה בסך 20,000 ₪, גמול שעות נוספות בסך 200,000 ₪, פצויי פיטורים בסך 40,301 ₪, דמי הודעה מוקדמת, פיטורים ללא שימוע, הפסד דמי אבטלה והפרשות לקרן פנסיה.

לפנים משורת הדין לא נוכה לתובע סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

וכך נאמר: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; ...

עם זאת, יש להבהיר כי "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו". [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ [פורסם בנבו] (4.8.2016)].

...

העולה מן האמור הוא כי דין הערעור כנגד אי פסיקת גמול שעות נוספות – להידחות".

ראו: ע"ע (ארצי) 47715-09-14‏ ‏ ריעני- אליאסי שיווק בע"מ (מיום 29.3.2017) במקרה דנן, כפי שפירטנו לעיל, לאחר ששמענו את מכלול העדים ובחנו את הראיות שהוגשו, דחינו את טענת התובע בדבר עצם העסקתו בשעות נוספות, באשר עדותו לא נמצאה מהימנה.

אחרית דבר דין התביעה להדחות על כל רכיביה.

דיון והכרעה: תחולת צו הרחבה בענף ההובלה: התובע, עבד כנהג משאית, וטוען כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת נימנעה זן מלשלם לו את זכויותיו בנגוד לחוקי העבודה, להסכם קבוצי, צו הרחבה (ללא הפנייה לצוו ההרחבה הרלוואנטי) ו/או לכל דין.

בשולי ההחלטה, נציין כי לא נעלם מעינינו כי בסעיף 59 לסיכומיה טענה הנתבעת כי יש לראות במכשיר הטכוגרף המוצמד למשאית כתחליף ראוי לשעון נוכחות (ואף ציינה כי התובע צירף לכתב התביעה דו"ח שעות עבודה מתוך אותם כרטיסי טכוגרף), ואולם זו בחרה שלא להציג רישומים בקשר לשעות עבודתו של התובע לאורך תקופת העסקתו, דבר אשר הקשה על בחינת מהימנות רכיבי השכר בתלושי השכר של התובע.

לאחר ששקלנו עמדות הצדדים, ולנוכח אישור המחלה אשר צורף כנספח 2 לכתב התביעה לפיו התובע שהה בחופשת מחלה מיום 18.10.18 עד 31.10.18 על הנתבעת לשלם לתובע עבור 14 ימי החופשה אשר קזזה ממכסת ימי החופשה העומדים לרשותו, בתוספת 3.66 ימי חופשה אשר הכירה בתשלומם, ובסה"כ 17.66 ימי חופשה בסך של 3,571.74 ₪.

לסיכום: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: סך של 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

...

בנסיבות העניין, טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בגין פיצוי עבור חלף הודעה מוקדמת להתפטרות התובע – נדחית.

לסיכום: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: סך של 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

מצאנו כי האיזון הראוי בשקלול הנימוקים גם יחד, שכל צד יישא בהוצאותיו.