תביעה של מלצר נגד אולם אירועים בגין הפרת חוזה

לפניי תביעה בסדר דין מהיר על סך 6,920 ₪ אשר הגישה התובעת, חברה המפעילה אולם אירועים בבאר שבע, כנגד הנתבע בקשר לארוע ברית מילה שהוזמן מראש על ידי הנתבע אצל התובעת ואשר לא היתקיים בסופו של יום.

בהתאם לתצהירה, לאחר שנודע לה כי הנתבע פנה לאולם אחר על מנת לערוך שם הברית, הילל פנה אל הנתבע לבירור העניין והשיחה הסתיימה בטונים צורמים על ידי הילל לאחר שהנתבע הבהיר להילל כי בכוונתו להפר ההסכם.

משכך, אני קובעת כי מספר המנות הוא 170 ולא 200 וכי מחיר המנה הוא 100 ולא 115 ₪ וכן כי מחיר המנה כולל מע"מ שכן באפשרות השנייה בהסכם ליד המספר 100 לא נכתב אם כולל מע"מ או לא ולכן הפרשנות המקילה היא כי מדובר על מחיר הכולל מע"מ. משכך, אני קובעת כי נחתם הסכם בין הצדדים וכי לפי ההסכם מספר המנות היה 170, מחיר המנה לפי האפשרות הזולה היה 100 ₪ כולל מע"מ וכי תאריך הארוע המתוכנן היה 11.06.15.

ככלל מדובר בפצוי סביר כאשר מדובר באולם אירועים אשר יש לו היערכות לארוע ומדובר בהיערכות שוטפת, העסקת מלצרים ועריכת קניות של מצרכים.

...

אני סבורה כי התנהלות הנתבע מלמדת על כך שלא רצה לקיים את ההסכם בין הצדדים ואף לא ניסה לקיימו ועם ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו הביא לביטול ההסכם ובכך חטא לחובת תום הלב המוטלת על צדדים המתקשרים בהסכם.

לסיכום 170 מנות בהתאם להסכם כפול 100 ₪ למנה כולל מע"מ בהתאם לאפשרות השנייה בהסכם הוא סך 17,000 ₪, 20% פיצוי מוסכם מסכום זה הוא 3,400 ₪.

משכך, יישלם הנתבע לתובעת סכום של 3,400 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

הנתבעת מפעילה אולם אירועים במבנה הסמוך למושכר כאשר הגישה לאולם מתבצעת דרך מעבר שמצידו האחד אולם האירועים ומצידו השני קיר המושכר.

לנתבעת טענות להפרת הסכם השכירות מטעם התובעת בכך שהשכירה לה נכס שמיועד להריסה תוך הסתרת הפגמים בו ובגין טענות אלו הגישה תביעה נפרדת כנגד התובעת.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מגדיר בסעיפים 6-7 את הדרך לביטול חוזה.

השופט ח' מלצר פסק שם כי: "אין לבוא בדרישות בדבר "מידת חסידות" מוגזמת אל המתקשרים בחוזה (עיינו והשוו: ע"א 701/79 שוחט נ' לוביאניקה פ"ד ל"ו (2) 113 (1981)), ואולם כאשר מתעוררים קשיים במימוש החוזה ואפילו נוצרות הפרות הדדיות – ראוי שהצדדים יגלו רצון טוב וינסו ליפתור את המחלוקות – ולוּ זמנית – על דרך של: "זה נהנה וזה לא חסר". הדבר מתבקש, לדעתי, מחובת תום הלב הנדרשת בקיום של חיוב הנובע מחוזה והוא הדין לגבי השמוש בזכות הנובעת מחוזה.

בדיון מיום 15.2.15 הוריתי כי הדיון יתקיים בסדר דין רגיל, אולם קביעה זו לא שינתה את אופי ההליך כעוסק רק בעילה לפינוי מושכר ואינה מונעת מהצדדים להעלות בהליכים אחרים טענות להפרות ההסכם וסעדים כספיים הנובעים מההסכם.

...

למרות הנספח מיום 15.5.13 אשר נועד לעגן את אופן תיקון הגג במימון מוסכם של המשכיר, לא השכילו הצדדים לממש הסכמה עקרונית זו. גם ניסיונות להניעם להסכמה בניהול ההליך כשלו והתוצאה היא כי המושכר עומד ריק, אינו ראוי לאכלוס, ממועד עריכת הנספח להסכם.

סוף דבר למרות הסכמה עקרונית כי הנתבעת תבצע עבודות לשיקום גג המושכר, החלה הנתבעת בביצוע עבודות ללא אישור התובעת.

כללי עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 500,000 ש"ח ₪, לשיפוי התובעת בגין נזקיה השונים עקב הפרת הסכם למתן שירותים בינה לבין חברת הניהול הנתבעת, בהקשר למסעדת שף אשר הופעלה על ידי התובעת בנכס שכור בבניין משרדים ברמת גן. עדויות התובעת כללו תצהירי עדות ראשית מטעם העדים הבאים: מר יואב בר – שף המסעדה שהנו אף אחד הבעלים ומנהל בתובעת; מר מוטי עמשלום – אחד הבעלים ומנהל בתובעת; מר מוטי לנטה – סו-שף במסעדה במועדים הרלבאנטיים להליך; גב' עדי יוסף – אחראית משמרת במסעדה במועדים הרלבאנטיים להליך; גב' זיו ליצ'י – מלצרית ואחראית משמרת במסעדה במועדים הרלבאנטיים להליך.

לטענתה, באוקטובר 2010 התקינה הנתבעת מערכת יניקה אשר במשך חודשים ספורים מנעה את בעיית הריחות הרעים במסעדה, אולם לאחר מספר חודשים, במהלך ארוע שערכה התובעת במסעדה עבור חברת אאודי ביום 7.2.11, היתקלקלה מערכת היניקה ואת המסעדה אפפו ריחות ביוב קשים (עותק ממכתב התלונה ששלחה חברת אאודי לתובעת צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

לא נימסרה עדות מפי בעלי הנתבעת עצמו, אשר שימש כמנהל הנתבעת בתקופה הרלבנטית לשנות ההיתקשרות הראשונות והנו מי שעמד בקשר עם אנשי התובעת לאורך הדרך באותן שנים, ואף לא מפי אנשי מנהל או איש אחזקה כלשהוא אצל הנתבעת אשר שמשו בתפקידם ממועד כריתת הסכם השרות ובשנים הראשונות להתקשרות, שהנן התקופה הרלבנטית לחלק ניכר מטענות התביעה ומן האירועים נשוא טענות אלו.

באשר למרכיב התביעה הנוגע למוניטין, מובהר, כי התביעה הנה תביעתה של התובעת בלבד ולא של מר בר באופן אישי.

...

אין בידי לקבל את טענותיה הנ"ל של הנתבעת, במישור האחריות.

משכך, אני מקבלת טענת התובעת, כי היה על הנתבעת למסור לה הודעה מוקדמת של 30 ימים קודם לסיום ההסכם, הודעה אשר אין חולק כי לא נמסרה.

אני ערה לכך, שהתובעת עתרה לפסיקת פיצוי על דרך האומדן ביחס לסכום שהוערך על ידה, ואולם אני סבורה, כי בניגוד להצדקה הקיימת לפסיקת פיצויים על דרך האומדן בעניין נזקי הריח והמיזוג, הרי שבנוגע לעגלת הקפה, אין לכך הצדקה.

הוסיפו המשיבות והפנו את שימת הלב לעובדה כי במסגרת הסכם המכר ניתנה למשיבה 2 האפשרות להודיע על ביטול הסכם המכר, כנגד מתן צו שפוטי המורה כי זכות הסרוב הראשונה תקפה.

בהנתן הוראות התקנות, פסיקתו של כב' בית המשפט העליון ומקום בו ההכרעה בבקשה למתן צוים זמניים היא פרי שיקול דעת שפוטי, נתתי דעתי בעיניינם של הצדדים למהות הסעדים אשר התבקשו, הסכויים הלכאוריים של התביעה (קיומה של זכות לכאורית של התובעת לקבל את הסעדים אשר התבקשו על ידה), מאזן הנוחות ונטייתו לכיוון מי מן הצדדים, ניקיון כפיהם ותום ליבם של שני הצדדים להליך (וזאת הן בהיבטים הנוגעים להגשתה של בקשה זו והן בהתייחס לתביעה בכללותה).

(ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן") בעמ' 912-913; רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, פס' 12 לפסק דינו של השופט לוין (2005); רע"א 3071/10 רידר נ' ל. רפאל חברה לבניין בע"מ, פס' 14 לפסק דינה של השופטת נאור (פורסם, 20.5.2010) (להלן: "פרשת רידר"); ע"א 8415/07 חברת אנ.די סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 7 להחלטתו של השופט מלצר (פורסם, 24.10.2007); רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם; 4.1.2007)).

אני ערה לטענות המשיבות בדבר בטלותה של זכות הסרוב הראשונה נוכח הפרתו היסודית של הסכם השכירות, עקב אי תשלום דמי שכירות.

טענת המשיבות על פיה לא התגבשו התנאים למתן זכות הסרוב הראשונה מקום בו הסכם המכר מתיחס לנכס בכללותו ולא למושכר בלבד, היא סוגיה המשלבת בחובה סוגיות עובדתיות ומשפטיות המתייחסות לכוונת הצדדים, תום הלב שלהם, ולצידן גם צורך בבחינת השאלה איזו משמעות צריך בית המשפט לתת לעובדה כי המשיבות לא הגדירו, במסגרת הסכם המכר, מהו המחיר של אולם האירועים (בנפרד מהנכס), ולפיכך ולא ברור לאיזה מחיר אמורה המבקשת להשיב, לצורך מימוש זכות הסרוב הראשונה.

...

לפיכך, לשיטת המשיבות, אף ככל וימצא בית המשפט לקבל את טענות המבקשת, יכול והסכם המכר יבוטל, ועמו גם זכאותה של המבקשת לרכוש את אולם האירועים.

לעניין זה של משנתתי דעתי לכלל הסוגיות הצריכות לעניין, הוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון, אני מוצאת כי נקודת האיזון בהליך זה, אינה מצויה בהותרתו של הסעד הארעי שניתן ביום 21.10.2021 וכי דין הבקשה למתן סעד זמני, להידחות.

כפועל יוצא, אני מורה בזאת כדלהלן : 40.1 הסעד הארעי מיום 21.10.2021 מבוטל.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים ולעדכן את היומן ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ב, 15 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בגין ביטול השיק השני הגישה הנתבעת תביעה שטרית כנגד התובעות (תא"מ 60429-02-19) אשר אוחדה עם התביעה של התובעות כנגדה בגין הפרת הסכם והתרשלות בביצועו.

בסמוך למועד הארוע, פנתה הנהלת בנייני האומה (מקום היתרחשות הארוע) וטענה כי לא ניתן להכניס לאולם מזון שאין לו תעודת כשרות ותעודת יצרן ולפיכך נאלצה לעבוד שעות נוספות על מנת להכין תפריט חדש ולעדכן את הספקים בהתאם, תפריט אשר אושר על ידי המפיקות מטעמה של מרים.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) קובע את הזכות לפיצויים, כדלקמן: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". לטענת התובעים, כשלון הארוע פגע בשמם הטוב ובמוניטין שלהם, לרבות במוניטין העיסקי של התובעת, אך התובעות לא הוכיחו כי כשלון הארוע הוביל לפגיעה בעסק (תובעות 1-2), לא הביאו חוות דעת או הציגו ראיות כי לאחר הארוע הייתה ירידה ברשום למקצועות היתקשרות והעיצוב במיגזר החרדי.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת (דרוק) נדחית למעט לעניין עגמת הנפש והתשלום עבור מלצרים לפעימה השניה ואילו התביעה של דרוק נגד סיעור מוחות ואח' דינה להיתקבל.

...

בשל העבודה כי לא הוגש כל כיבוד בפעימה שניה, ככל הנראה גם לא היה צורך במלצרים במועד זה. לאור כך, אני סבור כי על הנתבעת להשיב לתובעות סכום עבור רכיב זה, אשר לא ניתנה תמורה ראויה עבורו.

על כן, סבורני כי מקרה זה נופל בגדר המקרים החריגים בהם לא רק שהופר אמונם של התובעות בנתבעת לאור האמור, אני מקבלת את רכיב  הפיצוי בגין עגמת נפש ופוסקת לתובעת סך של 15,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת (דרוק) נדחית למעט לעניין עגמת הנפש והתשלום עבור מלצרים לפעימה השניה ואילו התביעה של דרוק נגד סיעור מוחות ואח' דינה להתקבל.