תביעה של מורה לגמול ניהול רטרואקטיבי וחישוב שנת ותק

האם התובעת, שהועסקה במשך כ - 19 שנים בדרוג "עובדי הוראה" על ידי משרד החינוך (להלן – המדינה) ולאחר מכן, משך כ- 13.5 שנים בתפקידים ניהוליים על ידי עריית חיפה (להלן – הערייה), זכאית לקיצבת פנסיה הכוללת גמול ניהול בגין תקופת עבודתה במשרד החינוך – זאת השאלה המונחת לפתחנו.

ואלו העובדות הרלוואנטית: התובעת, ילידת 1956, עבדה במשרד החינוך בדרוג עובדי הוראה החל מיום 1.9.1978 ועד ליום 31.8.2001 לפי חלקיות משרה משוקללת של 87.1% וסיימה את עבודתה בדרגת MA בדרוג הוראה ובהתאם לנתוני העסקה הבאים: 3.1 החל מחודש ספטמבר 1978 ועד לחודש אוגוסט 2001 הועסקה התובעת על ידי משרד החינוך בדרוג עובדי הוראה וצברה זכויות גמלה עבור 19 שנות ותק לפי חלקיות משרה משוקללת של 87.1%, בדרגה M.A. 3.2 החל מחודש ספטמבר 1999 ועד לחודש פברואר 2000 הועסקה התובעת בנוסף ובמקביל על ידי עריית חיפה כמורה בבית ספר "חוגים" בהקף של 33.33% (8 ש"ש).

לגבי תקופת עבודתה של התובעת בבעלות המעבירה, ברי כי גמול הניהול אשר שולם לתובעת במסגרת עבודתה בערייה בתפקידי ניהול, אינו נכלל בתקופת שרותה של התובעת במדינה כעובדת הוראה ועל כן, השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב קצבתה מהמדינה אינו יכול לכלול תוספת זו. הערייה, בהיותה גוף מתוקצב אינה יכולה ואינה רשאית איפוא, כבעלות האחרונה, להישתתף בתשלום החלק של הישתתפות המדינה וזאת בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 86 לחוק הגמלאות קובע: "(א) שר האוצר רשאי להיתקשר עם מעסיק בהסכם – כללי או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם – שלפיו תקופת עבודתו, כולה או מקצתה, של העובר משירות המדינה לעבודה אצל המעסיק או להיפך, תבוא בחשבון לענין זכויות לגימלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעסיק שלא לפי חוק זה, וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם, לרבות תשלום ותחולה למפרע.

אי הכרה בגמול הניהול המהוה מסלול קידום טבעי של עובד הוראה עשויה לפגוע ברצונם של מורים טובים להתקדם לתפקידי ניהול בבתי ספר המצויים בבעלות הרשויות המקומיות ולהעדיף על פניהם להמתין לקידום בתוך משרד החינוך באופן החותר תחת המטרות של הסכם הרציפות.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהתובעת זכאית להכללת גמול הניהול במשכורת הקובעת לפנסיה בגין כל תקופת עבודתה לרבות בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לנוכח הפרשנות הלשונית והתכליתית של סעיף 6(א) להסכם הרציפות והתנהגות המדינה לאורך עשרות שנים ועד לשנת 2016 ולפיה גמול הניהול שהשתלם רק ברשות המקומית הוכר כחלק מרכיבי המשכורת הקובעת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה, כמו גם חוסר הבהירות שעלה מעדותה של הגב' אדרי בדבר המועד בו חל השינוי בהתנהגות המדינה ביחס להשתתפותה בגמול הניהול ששולם ברשות המקומית, התובעת זכאית להכללת גמול הניהול במסגרת המשכורת הקובעת המחושבת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

בהעדר הנמקה לפסק הדין בענין לבנת שניתן מכח הסכמת הצדדים ולנוכח השוני במהות תוספת גמול שעות נוספות גלובלי לעומת גמול ניהול והעובדה שבעניינה של המנוחה היא לא הייתה זכאית לתשלום התוספת שהשתלמה לה מכח הסכם 1999, לא מצאנו כי יש בפסק זה כדי להשפיע על הכרעתנו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהתובעת זכאית להכללת גמול הניהול במשכורת הקובעת לפנסיה בגין כל תקופת עבודתה לרבות בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

] אחר הדברים האלה, הגישה המערערת ביום 7.10.2007 את תביעתה הראשונה (עב 9135/07), שבה תבעה מהמדינה שכר בעד עבודתה במרפ"ד נתניה לתקופה ינואר 1998 עד יוני 1998; תשלום גמול ניהול בעד תקופת עבודתה בהדרכה בבית ספר קרול בפתח תקוה (1.9.1999 עד 31.8.2003); הכללת גמול ניהול במשכורת הקובעת לפנסיה; הגדלת שיעור הפנסיה ב- 8% (תוספת בשיעור 4% שניתנה לכל הפורשים ותוספת בשיעור 4% שניתנה לפורשים בדרגות ניהול בשנת 2003).

לעניין הזכאות לגמול ניהול טענה המערערת כי נוכח העובדה שהייתה "עובדת הוראה המועסקת בהדרכה" ולא עובדת הדרכה בתקן של תפקיד הדרכה, ונוכח העובדה שלא שולם לה גמול הדרכה הייתה זכאית לגמול ניהול; גם אילו הועסקה כעובדת הדרכה בתקן של תפקיד הדרכה הייתה זכאית לגרירת גמול ניהול, נוכח העובדה שגמול ההדרכה שהגיע לה היה נמוך מגמול ניהול שגררה, בשל הותק הרב שצברה בתקופת עבודתה כמנהלת; בארבעת החודשים האחרונים לעבודתה הועסקה בהוראה ולא בהדרכה, ולכן בכל מקרה הייתה זכאית לגמול ניהול בשכרה האחרון, וכפועל יוצא מכך הייתה זכאית להכללת גמול ניהול ב"משכורת הקובעת" בחישוב הגימלה.

נספח 42.1 לתצהירו של גד דיעי - פרוטוקול דיון ב"וועדה לתשלום רטרואקטיבי" מיום 1.6.2003: עמדתן של שתיים מחברות הועדה (גב' רוזי צסלר מנהלת גף כוח אדם בהוראה, וגב' זהבה ברון, מגף כוח אדם בהוראה) הייתה שהמערערת זכאית לגמול ניהול, בכפוף להתייעצות עם עו"ד רות יפה כיוון שאופן העסקתה נמצא בבדיקה.

המדינה לא זימנה את מוטי מרוז לעדות, ולעניין זה העידה גב' טייטלבאום כי "על פי ייעוץ משפטי שקבלתי אין לחשב משרד החינוך סמכות להעניק תנאי גמלה מעבר לקבוע בהוראות החוק, ואין לו סמכות לשנות הוראות בדבר תנאי השכר של עובדי הוראה". לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו דוחים את תביעתה החלופית של המערערת.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. בפסיקתו של בית דין זה הובעו גישות שונות בנוגע לשאלה אם ניתן לשלול מנתבע את האפשרות להעלות טענת התיישנות בשל התנהלות הנגועה בחוסר תום לב [ראו לעניין זה דב"ע (ארצי) מח/120 – 3 אל על נתיבי אווי לישראל בע"מ – דליה רובינשטיין, פד"ע כ 493 (1989); ע"ע (ארצי) 1406/02 ברקוביץ – עיריית גבעתיים (4.10.2006); ע"ע (ארצי) 533/09 עפרה אילן – שירותי בריאות כללית (15.6.2011)].

סוף דבר הערעור מתקבל חלקית כמפורט להלן: 76.1.

מתקבל הערעור בעניין החלטת הביטול, ואנו קובעים כי החלטת משרד החינוך מיום 19.7.2009 לבטל את אישור החל"ת מבוטלת.

התובעת תבעה תוספת תיגבור הוראה, תוספת הסכם מסגרת, גמול חינוך, תוספת מורה אם, תוספת 2001, תוספת 2008, הבראה, ביגוד, נסיעות, הפרישי פנסיה, פצויי פיטורים ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.

התובעת זכאית איפוא כי תקופת העבודה הקודמת תחשב לה לעניין חישוב הותק ומבחינת מספר שנות עבודתה.

בשונה מהזכות לקבל תשלומים שונים מהנתבעת בגין תקופת ההעסקה הקודמת, ויתקה של התובעת במקום העבודה נשמר לה גם בגין התקופה הנ"ל. תחולת תקנון עובדי הוראה התובעת תבעה תוספות שונות של מורה המועסק באמצעות משרד החינוך שלטענתה חלות גם עליה בהיותה מורה בחינוך המוכר שאינו רישמי.

עדותו מתייחסת לשנתיים בהן שימש כסגן מנהל ומנהל בנתבעת, 2010 -2012: "אני מעיין במערכת שעות שהציג בית הספר. חסר שיעורים שהיא היתה מלמדת בכיתה ד'. לא כתוב איזה כיתה. בכיתה א' היו שתי שכבות. ב' שתי שכבות. בכיתות א' וב' היה שתי כיתות והיה מאוד צפוף ובכיתה ג' ד' היה יותר. התובעת שמלמדת אנגלית מלמדת רק אנגלית. היא היתה מחנכת בשנה ראשונה. היא גם מלמדת אנגלית והיתה ממולי כמנהל אחראית על כיתה מסוימת מבחינת איסוף מידע מכל שאר המורים, היא שמחכה למשפחות, היא בפגישה עם המשפחות שתעביר להם כל מסר בנוסף למורים של ערבית עברית. מבחינתי היא היתה מחנכת שאחראית על כל מה שקורה. לפעמים שמתקשרים אחת המשפחות היא הכותרת שלי. היתה החלטה של בעל בית ספר שתקח משיעורים שלה זמן שתנהל כיתה זה אחריות שלה. אבל היא אחראית. לא היה לה שעות חינוך נפרדות אלא היא התבקשה לעשות זאת בשעות המקצועיות שהיו לה. לא היה לה שעות חינוך נפרדות. היא היתה אחראית על הטיפול בכיתה וקשר של ההורים עם התלמידים. גם בשנה שניה שעבדתי היא היתה מחנכת של כיתה ד' היתה כיתה צפופה מאוד ובגלל זה היתה באותה קומה שהייתי שם". (פרוטוקול עמ' 8 ש' 32, עמ' 9 ש' 1- 8) (ההדגשות שלי, א.א.) עדויות אלו מהימנות עלינו ולפיהן אכן בפועל שימשה התובעת כמחנכת, וכך הציגתה הנתבעת להורים, גם אם הנתבעת בחרה שלא לרשום את הדברים במערכת השעות אלא רק כשעות מקצועיות.

כפי שקבענו לעיל נתייחס רק לסכום הרלוואנטי לתקופה שמחודש 9/09, בסך 14,904 ש"ח. לטענת הנתבעת התובעת לא מילאה מעולם טופס מתאים לשם קבלת תוספת מורה אם ולא הוכיחה כי בן זוגה לא קיבל תוספת כזו, ולפיכך אין היא צריכה להדרש לעניין זה רטרואקטיבית.

...

בשולי הדברים יצוין כי הנתבעת בסיכומיה התייחסה לטענות כביכול של התובעת בגין תלושים שלא כדין אולם במובחן מטענות כלליות, לא מצאנו תביעה מכומתת ברכיב זה - לא בכתב התביעה ולא בסיכומי התובעת - וממילא לא נדון בעניין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה בגין השנתיים הראשונות (2007-9/2009) שבהן עבדה התובעת בבית הספר, אך לא אצל הנתבעת הנוכחית – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: תוספת תגבור הוראה 3,908 ש"ח תוספת גמול חינוך כיתה 14,904 ש"ח תוספת מורה אם 14,904 ש"ח תוספת הסכם 631.2 ש"ח תוספת 2001 1012.2 ש"ח תוספת 2008 2,984 ש"ח הבראה 7,056 ש"ח נסיעות 695.8 ש"ח פיצוי חלף אי ביצוע הפרשות לפנסיה 5,472 ש"ח (ככל שחלק המעסיק, כדמי גמולים, שבקופת הפנסיה של התובעת, הינו מעל 8,784 ₪ הנתבעת רשאית לקזז את היתרה מסכום זה) בכפוף למתן המסמכים הנדרשים לשחרור הכספים לידי התובעת כאמור לעיל בסעיף 29).

הליכים קודמים בין הצדדים בין התובע לנתבעת התנהלו ארבעה הליכים קודמים בפני בית דין זה: נה/ 2-80 - במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין מיום 19.3.97 לפיו הנתבעת תשלם לתובע תוספת ותק אשר תחושב 10 שנים לאחור מיום תחילת עבודת התובע אצל הנתבעת, גמול הישתלמות מחודש פברואר 1997 ואילך ויתוקנו באופן רטרואקטיבי שעורי ההפרשות לקופת גמל ולקרן ההשתלמות.

חלות הסכם מרץ 99 על עובדי הוראה בכלל ועל התובע בפרט הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הסכם מרץ 99 לא חל על התובע, שכן אין הוא חל על עובדי הוראה, לפיכך תוספת גמול הניהול ששולמה לתובע ערב ההסכם הקבוצי, בתלוש שכר 8/1998, לא הוכשרה מכוחו של ההסכם האמור.

עידכון ותק של התובע התובע עתר בכתב תביעתו לעידכון שנות הותק המקצועי בפועל בתלושי שכרו ולתשלום רטרואקטיבית של הפרישי שכר בהתאם.

מר נחמני ציין במסגרת חוות דעתו כי התובע אינו זכאי לתנאי זה ואף הבהיר בפרק הסיכום כי העובד אינו יכול להנות מתנאי העסקה של עובדי הוראה במקביל לזכויות עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה כפי שמשתקף בתביעתו ובתשלום שכרו בפועל.

...

מכל האמור לעיל, דין טענות הקיזוז להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: הנתבעת תעדכן את אחוז המשרה של התובע ל- 40% ותשלם לתובע הפרשי שכר בהתאם, החל מיום 1.4.2008.

אם לא תהיה התנגדות מטעם ב"כ התובע תוך 15 יום מקבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובע, תוך 30 ימים מיום קבלת התחשיב, את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום.

קודם לעבודתה זו עבדה בירושלים כמורה ולאחר מכן כמנהלת במסגרת "החינוך העצמאי". התובעת טענה בתביעתה כי לאחר תחילת עבודתה זו, הוצגו למעסיקיה נתוני ותק שגויים באשר לותק הניהול שלה בעבודתה בחינוך העצמאי, לפיו היה לה ותק של שנתיים ולא של 11 שנים.

מכאן תביעתה של התובעת לקבלת הפרישי גמול ניהול לחודשים 1.9.12 עד ליום 31.8.13 בסכום של 10,692 ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי עם סיום עבודתה בתיכון ובסמינר, ניהלה התובעת הליך משפטי מול הערייה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 24320-08-14 שעניינו בקשה לצוו מניעה כנגד פיטוריה וכן תביעה כספית (להלן: "ההליך הקודם").

התובעת הגישה אישור ותק ניהול רק החל מחודש 9/13 ובהתאם אכן קבלה גמול ניהול רטרואקטיבי מהעירייה לשנת 2014- התשע"ד. הערייה טענה כי העבירה בקשת התובעת לקבלת הגמול ובכך מילאה אחר חובתה ועל התובעת היה לפנות ולברר עניינה ישירות מול משרד החינוך, כפי שידעה לעשות לגבי שלל עניינים ואף עשתה כן לרבות לגבי גמול הניהול.

כך למשל העידה גב' אורה חג'אז כי ארעה ככל הנראה תקלה בחישוב הותק של התובעת, לטובתה, שכן נילקחו בחשבון גם שעות עבודתה כמורה (8 ש"ש) בעודה מנהלת, כשעות ניהול (פרוט' עמ' 25 ש' 14- 20, וכן דבריה בתחילת הדיון בעמ' ש' 30 - 33).

...

אם מסיבה כלשהי לא צלחה הפנייה לוועדה – אין בכך ככלל כדי ליתרה, אלא במקרים קיצוניים – ולא שוכנענו כי זה מקרה כאמור.

כל הטענות הללו, כבודן במקומן מונח, אולם הן רלוונטיות לבדיקה עקרונית (ככל שמי מהצדדים מבקש לערוך) או לבחינת הוועדה בהתאם לשיקולים המנחים אותה, ולא מהווים חלק מהמסגרת העובדתית והמשפטית שמוטל על בית הדין לבחון ולהכריע בה בהליך זה. לסיכום, מהאמור לעיל עולה כי משלא מיצתה התובעת את ההליכים המקובלים כדין, ולא פנתה לוועדה לבחון עניינה גם לאחר שהתחוור לה כי פנייתה לא התקבלה, אין היא יכולה "לדלג" על הבחינה הנכונה למקרה זה באמצעות פניה ישירה לבית הדין, ודין התביעה להידחות אפוא.

סוף דבר התביעה נדחית.