תביעה של ההורים להחזר מתנה שניתנה לפני החתונה

לטענת האם הכנסתו של האב גבוהה בהרבה מההכנסה שנקבעה בהחלטה למזונות זמניים שכן ככל שבית המשפט ייקח בחשבון את הכנסתו האמיתית של האב הכוללת: משכורת, הטבה בגין העמדת רכב ממקום העבודה בסך של כ- 3,240 ₪, החזרי דלק המגלמים הטבה של כ- 1,000 ₪, החזר הוצאות בגין טלפון נייד בסך של 105 ₪, כרטיס אשראי ממקום העבודה לצרכיו השונים של האב בסך של 1,500 ₪ בחודש, ימצא בית המשפט כי שכרו של האב מגיע לסך של 18,379 לאחר הפחתת מיסי חובה.

עוד מבקשת האשה לדחות את בקשת האיש להחרגת סך של 37,046 ₪ שלטענתו צבר טרם הנישואים בחשבונם המשותף שעה שתביעה זו לא הועלתה בתביעתו אלא נתבקשה לאחר בקשת ההחרגה שהעלתה ושעה שבמועד הנישואים עמד חשבונו ביתרת חובה של 12,000 ש"ח. לטענת האשה במועד הנישואין צירף אותה האיש לחשבונו מתוך כוונת שתוף מלאה, על פי בדיקת המומחה ערב הנישואים היה החשבון של האיש מצוי ביתרת חובה של 12,000 ₪, עובדה זו אף אישר האיש בחקירתו.

אמנם לטענת האיש יומיים טרם החתונה סך של 50,000 ₪ הועברו לחשבונו מתוכנית חסכון שהפכה נזילה, אך לטענת האשה מקור סכום זה הוא בהעברת שביצעו הוריו לחשבון כמתנת חתונה ולכן יש להתייחס לסכום זה ככל הכסף שקבלו הצדדים כמתנות לחתונה.

האשה טוענת כי החלפת הרכב מומנה מכספה בלבד והרכב מהוה רכב חליפי לרכב אשר היה ברשותה טרם הנישואין וניתן לה במתנה על ידי אביה ולכן יש להחריגו בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון.

יתירה מכך, כפי שפורט באריכות במסגרת הדיון בסוגיית המזונות, מצאתי כי לאיש לא הייתה כל הוצאת מדור שכן התגורר בבית אחותו, התומכת בו כלכלית, ולעניין זה מופנים הצדדים לדיון בחלק זה של תביעת המזונות בפסק הדין.

...

זאת ועוד משניתנה החלטתי מיום 17.5.20 בה קבעתי כי "לא מצאתי להיעתר לבקשה לפסיקת דמי שימוש ראויים אשר לא הוגשה כל תביעה בעניינם..." ולא הוגשה כל בקשת רשות ערעור או כל בקשה אחרת על החלטתי זו ואף במסגרת חוות דעת השמאית לא התבקשה כל התייחסות הרי שהחלטה זו חלוטה ואין מקום להידרש לטענה זו. למעלה מן הצורך מצאתי להוסיף בקצרה כי אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש לטענה לדמי שימוש ראויים על מה לעמוד ואפרט בקצרה.

אם זאת, למעלה מן הצורך מצאתי לציין כי לאחר ששמעתי את עדותו של איש המחשבים ("המומחה") מר XXX (פרוטוקול הדיון מיום 23.2.21 עמ' 37-39) אני דוחה את הטענה שהאישה בכוונה תחילה פרצה למחשב האיש ומצאתי לקבל את הטענה כי החומרים בהם עיינה ועשתה שימוש למרות שהיו מקושרים לאיש היו במחשב שלה ללא כל הגנת סיסמא וללא שהיה עליה לעשות כל פעולה מכוונת ושלא כדין על מנת לחשפם.

סוף דבר הצדדים יפנו אל המומחה על מנת שיעדכן את חוות דעתו בהתאם לקביעות פסק הדין.

לפניי תביעה שהגיש התובע למתן צו הצהרתי ושמירת זכויות, במסגרתה עתר לקבל לידיו את הסכום ששילם עבור רכישת דירת מגורי הצדדים, המצויה ברח' ***, הידועה גם כגוש *** חלקה ** (להלן: "הדירה השנייה" או "דירת המגורים").

תמצית טענות התובע לטענת התובע, הדירה הראשונה נרכשה על ידו טרם נשואי הצדדים בסך של כ- 385,492 ₪ אשר שולמו מכספיו, בסיוע מימון שנתקבל מהוריו ונטילת משכנתא על שמו.

 יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי "מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הנתנת לזיהוי... בהעדר ראיות - אין מקום לטעון לקיומו של  תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מעקרו בעת מתן המתנה". עוד נקבע כי: " אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות"(ראו: ע"א 343/87 פרי נ' פרי (8.4.1990).

בנוסף נקבע כי "ככלל לא יקרא אל תוך חוזה מתנה, תנאי שאין בו (ראו: ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, מג(3) 205). בעניינינו, התובע לא הוכיח כי הציב תנאי כלשהוא להחזר כספי הדירה הראשונה שהשקיע ברכישת הדירה השנייה. כפי שפורט בהרחבה, ההיפך הוא הנכון. בהתנהלותו הציג התובע מצג של שתוף מלא בדירה השנייה ובהטמעת כספי הדירה השנייה ברכוש המשותף, ולפיכך יש לדחות טענות אלו.

...

ואולם למעלה מן הצורך, אני קובעת כי יש לדחות את הטענה אף לגופה.

לפיכך, העתירה לחלוקה בלתי שוויונית בכספי מכר הדירה השנייה, נדחית.

התובע המתין שישה חודשים עד שעתר בתביעה למתן סעד הצהרתי, ושלושה ימים לאחר החלטת בית המשפט לפירוק השיתוף בדירה השנייה נולדה תביעה זו. סיכומם של דברים: לפיכך, התביעה נדחית.

הוגשו תביעות הדדיות למשמורת הבנות, תביעות התובעת למזונות ואיזון משאבים ותביעה כספית של הורי הנתבע.

לבין הסכם רגיל או הענקת מתנה או עיסקה אחרת בין בני הזוג במהלך חיי הנישואין לפי הדין הכללי" .

הצדדים, והתובעת ביניהם, ידעו על החשיבות שייחס אבי הנתבע להסכם ביניהם, לצורך מתן סיוע כספי לצדדים לרכישת הבית, ומהעדויות שנשמעו לפני הן בהליך זה והן בהליך שהתנהל בתביעת הורי הנתבע מול הצדדים בקשר לאותם כספים שוכנעתי, כי אילמלא הובטח לאבי הנתבע שייחתם הסכם ממון בין הצדדים, אשר הוצג לפניו בשלב מאוחר יותר, בו יוסדר החזר הסכום הכספי שנתנו ההורים לידי הנתבע במכירת הבית במקרה של גירושין בין הצדדים, לא היו הורי הנתבע מעניקים את הסיוע הכספי לצדדים, או שיכול והיו מסדירים את החזרת הכספים בדרך אחרת.

מכלל האמור, הרי שיש להתייחס למניות הנתבע בחברת 2010 , כמניות שהוקצו לו מכח עבודתו בחברה ותרומתו לחברה, כנכס הוני בר איזון, ולא כמניות אשר הוענקו לו במתנה בין קרובים מהוריו.

...

להרחבת סמכויותיו בהתאם להסכמות ולהחלטה מיום 7.5.19 סוף דבר – על יסוד כל האמור נקבע כדלקמן: ההסכם עליו חתמו הצדדים ביום 1.7.10 הנו בר תוקף.

תביעת התובעת לאיזון מוניטין אישי נטען של הנתבע ולאיזון משאבים באופן לא שוויוני – נדחית.

תביעת התובעת לאיזון שווי רכב החברה הרשום על שם הנתבע מסוג ג'יפ גראנד – שירוקי נדחית.

תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה ואין בפי התובע כל הסבר מדוע לא עמד על זכותו במשך 20 שנה ובמיוחד נוכח טענתו לפיה דרש החזר ההלוואה במהלך כל השנים.

לא הוכח כי ניתנה הלוואה לבני הזוג אלא מדובר במתנה שניתנה לבת לפני חתונתה.

יוחזר להוריו של הגרוש בתנאי שהגרוש ישלם .

כך גם התובע עצמו טען בכתב תביעתו כי הורי הנתבע פנו אליו והזכירו לו את הסטאטוס של בתו שהיתה גרושה במעמד הנישואין וזאת על מנת ללחוץ עליו לסייע לה. אומנם התובע טען כי החליט לעזור לבני הזוג במתן הלוואה שאלו יחזירו לו כשיסתדרו כלכלית (סעיפים 14-16) לכתב התביעה, אלא שטענה זו לא הוכחה כלל ונסמכת על עדויות ילדיו בלבד ובהעדר ראייה פוזיטיבית לכך ומדובר בגירסה מול גרסה שלא מצאתי מקום להעדיפה דוקא על פני גרסת הנתבע ואביו שהעיד כי: "הוא (התובע- הערה שלי- ע.ג) אמר לי אין לי כסף אני נותן לך מאה אלף אתה רוצה לעשות חתונה תעשה, אצלי אין הרבה אורחים. הוא אמר לי אין לי כסף יותר זה מה שיש אני נותן" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 13-15).

(עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 23-32 מבלי להדרש למועד המדויק בו גילו הורי הנתבע על העובדה שהבת היתה גרושה, האם נודע להם במועד המפגש או במועד החתונה, שעה שמועד זה אינו מהותי ובמיוחד נוכח חלוף השנים, הרי שאין מחלוקת כי הורי הנתבע לא היו מרוצים מעובדה זו שנודע להם עליה רק בסמוך למועד החתונה ונראה כי התובע אשר רצה מאד לחתן את בתו, רצה להפיס דעתם ועשה זאת באמצעות התחייבותו ליתן הסך של 100,000 דולר לטובת רכישת בית לבני הזוג.

...

טענות הנתבע כטענה מקדמית טען הנתבע כי מדובר בתביעה שדינה להידחות נוכח ההתיישנות בהגשתה שעה שהוגשה כ- 20 שנה לאחר מועד מתן ההלוואה כביכול.

סוף דבר התובע לא הרים הנטל להוכיח כי מדובר בהלוואה שניתנה לבתו והנתבע ובנסיבות העניין, עדיפה גרסת הנתבע לפיה המדובר במתנה.

זאת ועוד, אף לו היה מרים התובע להוכיח תביעתו כי עסקינן בהלוואה בלבד שניתנה לבני הזוג, הרי שטענה זו נדחית נוכח התיישנותה בשים לב לכך שחלפו כעשרים שנה ממועד ההלוואה הנטען ועד הגשת התביעה וללא הסבר מניח הדעת.

אשר על כן, דין התביעה להידחות וכך הינני מורה.

תביעת הנתבע לאיזון משאבים, לגילוי כספים שהועברו מחשבון הצדדים להורי התובעת, והערכת שווי דירה שנטען כי משותפת לצדדים - ברחוב ב.ל. בעיר ח'.

נטען כי הצדדים התגוררו בדירה מיום הנישואין ועד לשנת 2012 ובמהלך השנים שיפצו והשביחו את הדירה מכספם, שילמו את החזר המשכנתא החודשי בגין הלוואת רכישת הדירה של הורי התובעת ובסופו של יום סילקו את יתרת המשכנתא מכספים משותפים באמצעות תשלום סך 75,146 ₪ ששולם ביום 9.12.2008 נטען כי החל משנת 2012 הדירה הושכרה לצד ג' והצדדים גבו לשימושם את כספי השכירות.

הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תרשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

במקרה כאן, אין מחלוקת כי דירת ב.ל. היא נכס חצוני, מדובר בדירה שנרכשה על ידי הורי התובעת בשנת 1997, כ- 4 שנים טרם נשואי הצדדים (בעת שהתובעת הייתה נשואה לצד ג').

...

לא נעלם מעיני כי אכן, ביום 9.12.2018 סולקה יתרת המשכנתא, שהייתה באותה עת סך 75,146 ₪ בתשלום שהועבר מחשבון משותף של הצדדים, אך מקובלת עלי הטענה כי מאחר ומקור הכספים הוא פיצויי נזיקין שקיבלה התובעת בשל נזק גוף מתאונה שאירעה עוד קודם לנישואין, אין מדובר בתשלום מכספים משותפים.

נפסק: לשם לאיזון כולל של עודף זכויותיו ישלם הנתבע לתובעת 88,146 ₪ נכון ליום 10.2.2022.

עוד ישלם הנתבע לתובעת, לפי קבלות, את אגרות המשפט ששילמה ואת שכר המומחה ששילמה.