תביעה של הבעל לביטול הסכם גירושין בטענה שהיה פיקטיבי

ביום 29.8.19 ניתן פסק דין שדחה את התובענה של התובעת, וקבע שהתובעת לא היתה רשאית לרשום הערת אזהרה אלא לאחר מתן פסק דין שדחה את תביעתו של עמרה באותו הליך, וכי לא ניתן לקבוע שלמבקשת זכות הגוברת על העיקול.

לטענת הנתבעים, הנתבע והחברות שבשליטתו הורשעו לפי הודאתם בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף בשל ניכוי תשומות על חשבוניות פיקטיביות והתחמקות מתשלום מע"מ. נגד הנתבע פתוחים במרכז לגביית קנסות 18 תיקים בגין אי תשלום קנסות מישטרה, אי תשלום קנסות תעבורה, אי תשלום קנסות מנהליים, אי תשלום קנס פלילי ואי תשלום הוצאות.

לכך יש להוסיף את המוסכם בהסכם הגירושין סעיף 9.1 לפיו "הבעל יצחק אביתר הנו בעל הזכות הבלעדית לרישום זכויות החכירה לדורות של הבית ... מכל הסכם רכישה של הדירה מיום 4.6.12 מאת המוכר יוסף עמרה". מכאן, שהדירה כולה נרכשה רק על ידי הנתבע והתובעת לא הישתתפה ברכישתה.

על פי פסק הדין שניתן ביום 6.6.17, בתיק 25424-01-17 בתביעת יוסף עמרה נגד הנתבע 2 לביטול הסכם מכר מיום 4.6.12 שלפיו מכר את הדירה לנתבע 2 (ת/2), נקבעו העובדות הבאות: ביום 6.5.10 נחתם הסכם רכישת הדירה על ידי עמרה מפדידה שבנה ומכר את הדירה.

התובעת פנתה ביוני 2019 בהמרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי שהדירה שייכת לתובעת בלבד, "מכוח הערת אזהרה שנרשמה לטובתה בהתאם להסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין וכפועל יוצא מכך הנה זכאית להשלים את רישום הזכויות לרבות הבעלות בו על שמה". הדמיון בין עילה זו לבין העילה שמכוחה הוגשה תביעה זו, בולט.

...

אני דוחה את טענתו של הנתבע 2 כאילו השתהו הנתבעים 1, 3 בהטלת השעבודים על הדירה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

על פי תקנה 153, ועל פי הערך הנטען של הדירה, וכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים 1, 3 הוצאות משפט בסך 60,000 ₪.

דברי חבריי כי התחייבותו של הבעל היא התחייבות בטעות נשגבים מבינתי – הבעל בהתנהלותו הכושלת גרם לאשה להוציא הון עתק מכספים שלא היו לה, ולכן העמיסה עוד ועוד חובות על העסק.

בהסכם הגירושין הבעל הכיר בכך והתחייב לשלם את החוב העצום, וכי זאת התחייבות בטעות? גם קבלן המתחייב לבעל השדה שאם לא יעבוד ישלם לבעל השדה עבור מניעת הרווח חייב לשלם ואין בכך 'אסמכתא', על אחת כמה וכמה שאם מתחייב על נזק שניגרם לזולתו בגינו, בין שמדובר בנזק ישיר שחייב על פי דין, ובין שמדובר בנזק עקיף שאי אפשר לחייב מדיני נזיקין כי גרמא בנזיקין פטור (אך הוא ודאי חייב בדיני שמים) – ברור כי התחייבותו תקפה ואינה בכלל אסמכתה.

הרב מימון נהרי פסק דין ומתן הוראות לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: תביעת התובע לביטול הסכם הגירושין בעילת היותו פקטבי נדחית בהיעדר תשתית ראייתית.

...

ולא מצאנו חולק על יסוד זה שכתב הטור ושהסכימו עימו הרמ"א, הש"ך, החוות יאיר והשבות יעקב.

באשר לטענתו כי יש סתירה בין המסקנה שאליה הגענו לדחות את טענת התובע לביטול שאר סעיפי ההסכם לבין קבלת טענתו בעניין סעיף זה – טענה זו אינה נכונה.

הרב מימון נהרי פסק דין ומתן הוראות לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: תביעת התובע לביטול הסכם הגירושין בעילת היותו פיקטיבי נדחית בהעדר תשתית ראייתית.

יש הצדקה לטענת האשה בדבר שהוי תביעת הבעל לביטול ההסכם: אם ההסכם הוא רק למראית עין כדברי הבעל, מדוע לא טען זאת הבעל במשך עשר שנים, ומדוע לא ערך לחילופין הסכם בכתב עם האשה? יתרה מזו, הרי הבעל הורחק בצו הרחקה על ידי בית המשפט על פי בקשת האשה כבר בתאריך י"ד באלול תש"ס (14.9.2000), מדוע לא פעל אז למימוש זכויותיו? בתאריך ד' באדר תשס"ג (6.2.2003) נמכרה הדירה בסך ארבע מאות שישים וחמישה אלף ש"ח כאשר המשכנתה שרבצה וסולקה מתמורת המכר עמדה על סך של מאתים ושישים אלף ש"ח. היינו שוויה נטו של הדירה היה מאתיים אלף ש"ח. אם כן המחצית שהייתה שייכת לבעל הייתה בסך מאה אלף ש"ח, שזה בדיוק סכום החוב של הבעל.

הרבה יותר פשוט שהבעל יעביר את חלקו בדירה במתנה לטובת האשה (אף על פי שזה כרוך בתשלומי מס שבח)? מדוע לא חתמו הבעל והאשה ביניהם קודם הגירושין על מיסמך כלשהוא המוכיח שהייתה ביניהם הסכמה שכל התהליך של העברת חלקו של הבעל בדירה לטובת האשה הוא פקטבי? בן זוג (לשעבר) התובע את ביטולו של הסכם גירושין שאושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין, בטענה שההסכם הוא למראית עין ונעשה למטרת הברחת הרכוש מהנושים ולמנוע מהם את המגיע להם על פי דין מהתובע, נקט – לדבריו – בדרך עבריינית ממדרגה ראשונה: מחד גיסא הוא ניצל את הליכי בית הדין בצורה נפשעת כאשר הוא מוליך שולל את בית הדין.

...

יוצא אפוא שלדברי החלקת מחוקק במחלוקת השיטות שבדברי השולחן ערוך מעיקר הדין אין הבדל בין השיטות מבחינת תוקף הקידושין ולדעת הכול הקידושין תקפים, כל ההבדל ביניהם הוא אם עשו תקנת הפקעה רק ביחס לאישה שנאנסה, או גם ביחס לאיש שנאנס.

מסקנה התביעה לביטול הסכם הגירושין נדחית.

הרב רפאל י' בן שמעון לאור האמור פוסק בית הדין כדלהלן: התביעה לביטול הסכם הגירושין נדחית.

( ורפואה חריגות (עמ' הוסכם שבחשבון הבנק של הצדדים בבנק *** קיימת יתרת חוב בסך 100,000 ₪ ונקבע שבאחריות הבעל לפרוע חוב זה, ואף הודגש כי המזונות שנקבעו במסגרת ההסכם הנם בכפוף לכך שהאב ישלם את ההלוואה כסדרה.

התובע טוען כי עובד במשרה מלאה ב***]עסק[ המשפחתי של אביו ומשתכר 7,500 ₪ לחודש בלבד וצרף לתביעתו 16 תלושי שכר התומכים בטענה זו. לטענתו טענה זו לא נסתרה במהלך ההליך ואין בעבודה כי עובד ב*** של אביו כדי ליצור חזקה לפיה שכרו פקטבי.

הנתבעת טוענת כי תביעתו של התובע למשמורת נבעה אך מהרצון להפחית בדמי מזונותיו וכי כיום ישנו הבדל של 12 שעות שבועיות וכן ארבע לילות נוספים בחודש בין זמני השהות כפי שנקבעו בהסכם הגירושין לבין זמני השהות הקיימים כיום, וכי גם במצב זה מרבית הנטל נופל על כתפיה.

במכלול השיקולים, נילקחה בחשבון בראש ובראשונה, העובדה שהתובע עשה דין לעצמו כאשר הפסיק לשלם את דמי המזונות כפי שנקבעו בהסכם הגירושין בעוד שבמקביל הגיש תביעה לביטול ההסכם בבית הדין הרבני ולא המתין עד למיצוי ההליך והכרעה בעיניין.

...

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים שתוארו בהרחבה לעיל, אני קובעת כי דמי המזונות יופחתו מעתה, והתובע מחוייב להעביר לנתבעת בעבור מזונות הקטינים ומדורם, סך של 2,400 ₪ לחודש ("דמי המזונות") 800 ₪ לכל קטין.

אני קובעת כי לפסק הדין לא תהיה תחולה רטרואקטיבית לאור השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט: השפעת הקיזוז על רווחת בן הזוג והילדים, והמטרה למנוע חיוב בהחזר כספי מזונות שנצרכו, שעלול ליצור מחסור במשפחה והחובה לשקול הכרה בקיזוז ב"זהירות 21.11.2005 פורסם בנבו).

אני קובעת כי בנסיבות אלה חיוב בהשבת הפרש בין הסכום שנקבע בהסכם לסכום שנקבע בפסק הדין יפגע באיזון המורכב, שננקט גם בפסק דין זה, ועלול להוביל לפגיעה בקטינים באמצעות חיוב האם בהשבת מזונות ש"נאכלו".

דיון והכרעה אם כן, טענתו של המבקש הנה טענה אחת בלבד ולפיה הסכם הגירושין בטל שעה שנערך כהסכם למראית עין לצורך היתחמקות מנושים כאמור בסעיף 25 לכתב התביעה.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט שטרק עת קבע כי: "במקרה דנן, נוכח הפסיקה הקיימת, אין בית משפט מישתתף במעשה לא מוסרי באכיפת הסכמים שנוגדים את תקנת הציבור. המקרה דנן, אם תיתקבל טענת הבעל, מחייב את בית המשפט להיות שותף לא פעם אחת אלא פעמיים, פעם אחת באישור ההסכם ופעם אחת בביטולו. על כל בני זוג להבין שיש כללי כבוד למערכת השיפוטית" (תמ"ש (ת"א) 49121-01, פורסם ביום 09-09-08).

ראו גם דברי כבוד השופט ג'יוסי בתמ"ש 5052/00 [פורסם בנבו] (פורסם ביום 19-08-08): "תקנת הציבור ומדיניות משפטית מחייבות במקרה שלנו דחיית התביעה שכן אין לאפשר לתובע להנות מפרי חטאו ויש לשלול זכות תביעתו ולמנוע ממנו לטעון לפיקטיביות הסכם הגירושין גם מכח הכלל הקובע כי "מעילה בת עוולה לא תיצמח תביעה"..

בנסיבות העניין ולאור הנימוקים לעיל, מצאתי מקום לקבל את הבקשה ולהורות על סילוקה של התביעה מחמת השתק שפוטי, מדיניות ציבורית, שימוש לרעה בהליכי משפט ותקנת הציבור.

...

ראו גם דברי כבוד השופט ג'יוסי בתמ"ש 5052/00 [פורסם בנבו] (פורסם ביום 19-08-08): "תקנת הציבור ומדיניות משפטית מחייבות במקרה שלנו דחיית התביעה שכן אין לאפשר לתובע להינות מפרי חטאו ויש לשלול זכות תביעתו ולמנוע ממנו לטעון לפיקטיביות הסכם הגירושין גם מכח הכלל הקובע כי "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה"..

בעניין הנדון ושעה שהודה המשיב שכתוצאה מטענותיו, הופחת סכום חיובו בתשלום החודשי, אני סבורה שאכן קיים השתק שיפוטי ודי בעובדה שהמשיב טען לקיומו של ההסכם בפניי וחויב בתשלום בצו תשלומים בסך של 500 ₪ בלבד .

אשר על כן, אני מורה על סילוק התביעה על הסף והדיון הקבוע בתיק מבוטל.