תביעה של דיירים בבית דיור מוגן נגד הנהלת הבית

לפנינו תביעת התובעת, גב' דרורה רובינוביץ, כנגד מעסיקתה, אחוזת פולג 1998 בע"מ, לפצוי שאינו ממוני והפסדי הישתכרות בגין פיטורים שלא כדין בשל הפליה מחמת גיל תוך הפרת חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, תביעה לפצוי בגין פגמים בהליך השימוע וכן לתשלום חוסרים בזכויות סוציאליות.

הנתבעת היא חברה המפעילה בית דיור מוגן יוקרתי בקבוץ תל יצחק תחת השם "אחוזת פולג" המהוה אחד מארבעת בתי דיור מוגן ברשת "אחוזות רובינשטיין". התובעת חתמה על הסכם העסקה וכן תוספת לחוזה ביום 14.8.11 (ר' נספח 1 לכתב התביעה).

כמו כן, הוסבר לתובעת כי במסגרת שיחות המכירה יש מקום להבין מה יכולתו הכלכליות של הדייר, ויש לוודא כי הוא מסוגל לעמוד בעיסקה שעלותה 2.5-3 מיליון ₪ , אולם התובעת לא הפנימה ולא שאלה שאלות אלו.

עיון בעדות גב' מיכאלי-הירש מעלה כי היא התייחסה לנקודה זו: "אוקיי. אז עכשיו אני רוצה שנעבור לנושא שדיברנו עליו כבר מקודם, בירור המצב הרפואי של לקוח פוטנציאלי. בסדר? בעמודים 20 עד 23 לתימלול השימוע, ...בעצם בעמודים האלה מיתקיים דיון בעיניין הזה של בירור מצב רפואי של לקוח פוטנציאלי, והדיון הזה הוא בינך, בין התובעת ונורית, מנהלת משאבי האנוש. התובעת אמרה לך שהיא מקבלת את הדרישה הזאת ושואלת אותך איך טכנית אני עושה את זה. היא גם ביקשה לקבוע קריטריונים למצב רפואי מתאים, ואת ענית לה: תענייני, תעבירי דוח והם, הכוונה היא לצוות המקצועי, יחליטו, ומשם רק מתחיל דיון בין שלושתכן בעיניין מי כשיר להכנס לבית ומי לא. דמנטים, אנשים בכסא גלגלים, כמה מכל סוג. אז אני שואל אותך, נכון שלא היה נוהל מסודר בנושא הזה,....יש נוהל? אני לא שאלתי על חוק. יש נוהל לזה? ת: אני לא, ורדית לא קובעת את הנוהל. ש: נוהל לעבוד לפי חוק כך וכך? היא לא עורכת דין. ת:בודאי שכן. מה זאת אומרת? מחלקות, ש: איפה הוא? איפה המסמך הזה? למה הוא לא צורף? ת: לפני שמונה שנים כשקלטו אותה, למה אני לצרף? לפני שמונה שנים כשקלטו אותה לעבודה, כך עובדים בדיור מוגן. זה לא משהו שרובינשטיין או אחוזת פולג, ש: אבל יש דיון של שלושה עמודים על זה" (ר' עמ' 40-41) למרות בקשתה של התובעת לאפשר לה להוכיח את יכולותיה לאחר שנמסרו לה לראשונה הטענות כלפיה, הרי שהנתבעת לא אפשרה לה לעשות זאת ולא נתנה לה כל היזדמנות אלא בחרה במסלול פיטורים מיידי, כעולה מהמפורט בתצהירה: " 33. במהלך השיחה ניסיתי שוב לשכנע את גב' מיכאלי הירש כי אני מסוגלת לבצע כל שינוי שיידרש. ביקשתי שוב ושוב שתעניק לי את האפשרות להוכיח את יכולתיי תחת ההנהלה החדשה וההנחיות החדשות ולו רק לתקופת ניסיון קצרה של חודש- חודשיים, אך ללא הועיל. 34. מאמירותיה של גב' מיכאלי הירש הבנתי כי חוסר האמונה ביכולתיי לא היה מבוסס על היכולות שהפגנתי בעבודה עד כה ותוצאות העבודה בפועל (המשתקפות בנתוני המכירות), אלא בעיקר על בסיס התחושות בטן ויכולות חיזוי בנוגע ליכולתיי. אמירות מעורפלות ולא מבוססות כגון: "התחושה של שלושתינו זה שלא נוכל לראות שינוי בהתנהלות שלך, לאור השינויים שאנחנו מצפים להם..." עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי תצהירה לא נסתר בנידון: "אני אענה לך. כשבנאדם אומר לי: את לא מסוגלת לדעתנו, אנחנו חוזים, תחושות בטן, צופים שאת לא מסוגלת לעשות שינויים. מבחינתי זה דיעה קדומה ודעה מוקדמת עקב אפליה על גיל. ש: אז ידעת. אז ידעת. ת: מבחינתי כשבנאדם בא ואומר לי: 'את לא מסוגלת', ואני רוצה להגיד לך, גברתי, כשבנאדם אומר את לא מסוגלת, אני שמונה שנים קבלתי 5,600 שקל. התחננתי להזדמנות של חודש-חודשיים. אני שמונה שנים עם שביעות רצון ועם מכירות טובות. תבדקו אותי חודש-חודשיים. אני אעשה מה שאתם רוצים לפי הנהלים. לא נותנים לי את ההזדמנות, ואני מעלה את זה בשימוע כמה פעמים, וגם בפיטורין: תנו לי היזדמנות..." (ר' עמ' 8 שורות 6-16).

...

שעה שהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי, אנו מקבלים רכיב זה. מעבר לאמור, התובעת זכאית לפיצוי בגין הפקדות לפנסיה שלא כללו את שכר התפוקה בשכר הקובע לחישוב ההפקדות.

משכך שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובעת, ולחייב את הנתבעת בגין הפרשים אלו בסך של 9,013 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים כמפורט: פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופגמים בשימוע: בסך 70,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעות והנתבעת עבדו בעת הרלוואנטית לתביעה ברשת הדיור המוגן משען, בבית "נאות אפקה" (להלן: "משען" או "משען אפקה", בהתאמה).

מפאת חשיבותו של המכתב אביאו כלשונו במלואו, כאשר החלקים המהוים, עפ"י כתב התביעה, לשון הרע, מסומנים בקוו תחתי (שמות של דיירים, שנזכרו במכתב בשמם, יצויינו בראשי תיבות בלבד, בשל צינעת הפרט): לכבוד הנהלת משען 08/01/2017 א.נ.מ, אנו קבוצה של מטפלים עובדי "משען" ומטפלים פרטיים ישראליים, אנו עובדים במשען מזה שנים רבות.

כדי שהדבר לא יהפוך לתלונה חמורה נגד האחות אלה, דר' ילנה פעלה על מנת להגן על האחות אלה ושלחה פקס למחלקה, בו ניתנה הנחייה בדיעבד, לאחות אלה, לתת אינסולין לאותו דייר, למרות שד"ר ילנה כלל לא הייתה הרופאה של המחלקה באותה עת. רופאת המחלקה באותה עת הייתה דר' צ'רנין.

כך, בעיניינה של הדיירת מ', העיד מר זיסין כי "האחות האחראית שהייתה אז.., עשתה בירור פנימי וניסו להשקיט את זה לטעמי, לא הוציאו את זה החוצה, לא הופץ תעוד. אילנה עוררה את זה.... לשאלת בית המשפט, אם אמרתי שניסו להקטין את זה אבל כן היה בירור – זה היה בזכות אילנה. הטיפול היה בזכות זה שאילנה עוררה את הנושא, לא קשור למכתב. אילנה התלוננה על הסיפור של מ' לפני המכתב, על הרבה דברים..." (עמ' 87 ש' 15-9).

...

לפיכך, חוסה המכתב השני תחת הגנת אמת הפרסום, הקבועה בסעיף 14 לחוק, ודין התביעה בגינו להידחות.

לפיכך, אין צורך להידרש, בנוגע למכתב זה, לניתוח תחולת הגנות תום הלב, שגם לגביהן מסקנתי היא כי אף מכתב זה חוסה תחת כנפיהן.

סוף דבר העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להידחות במלואה, וכך אני מורה.

הרקע לתביעה עניינה של התביעה שלפניי בהמרת זכות של דיירות מוגנת בבית מגורים ישן לזכות חכירה במקרקעין הידועים כחלקה 233 בגוש 3636 ששטחם כ-765 מ"ר בעיר נס ציונה (להלן – המקרקעין).

מה שהוסכם כלל את הרכיבים הבאים: הסדרת הזכויות של הדיירות המוגנת בבית יהיו לפי נוהלי רמ"י; על הדס לתכנן שתי יחידות דיור; היחידה השנייה תשווק על ידי רמ"י במיכרז פומבי, אלא אם הנהלת רמ"י תאשר הקצאתה בפטור ממכרז להדס ובכל מקרה בתשלום מלא של 91% מערך המקרקעין.

נהפוך הוא, עמדתה העקבית של רמ"י הייתה כי רק לאחר שהעירייה תוותר על חוזה החכירה שלה וייעוד המקרקעין ישונה למגורים ניתן יהיה להמיר את זכות הדיירות המוגנת של המנוחים לחכירה על פי הנוהל שיהיה תקף באותה עת. ועוד הודגש, כי ההמרה תהייה לזכויות בניה ליחידת דיור אחת בלבד ויתרת הזכויות יוקצו כנגד תשלום בשיעור 91% מערכן, כאשר היחידה הנוספת שתווצר כתוצאה מתכנון המקרקעין תשווק במיכרז פומבי [ראו לדוגמא נספח ט ל-נ/1].

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שאני מורה לרמ"י להחכיר להדס את הזכויות במקרקעין בהתאם לנוהל 35.17B כך שזכויות החכירה בגין יחידת הדיור הראשונה יוקצו בהתאם לזכויותיה כדיירת מוגנת וזכויות החכירה בגין יחידת הדיור השנייה יוקצו בפטור ממכרז ובתשלום בשיעור 91%.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ואף בהתחשב בהסכמתה של רמ"י להקצות את הזכויות במקרקעין, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעת דחתה את טענות התובע, לפיהן הוא חשף ארוע הזנחה כלשהוא, שכן ארוע זה היה ידוע לבית הדיור המוגן, טופל על ידו ודווח לגורמים הרלוואנטיים במשרד הבריאות עוד לפני פניותיו של התובע עצמו; יתרה מכך, הנתבעת למדה על פניותיו של התובע למשרד הבריאות רק משקיבלה לידיה את כתב התביעה.

על רקע זה, עקרי השינוי שהוצעו ע"י הנהלת בית הדיור המוגן היו: שינוי שעות נוכחות הרופא במחלקה הסיעודית לימים א, ג ו- ה בשעות הבוקר (לפחות 4-5 שעות) ובימים ב ו- ד בשעות אחרי הצהריים (לפחות 4 שעות); שינוי והרחבת שעות נוכחות הרופא במרפאה ל- 5 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע; הגדרה ברורה יותר של מטלות לבצוע ע"י הצוות הרפואי.

בנוסף, אין חולק, כי בכל הקשור לארוע שהוביל למותה של הדיירת גב' הלר ז"ל, משטרת ישראל היתה מעורבת וחקרה, בין היתר, גם את התובע.

מפרוטוקול השימוע עולה, כי התובע נקט לשון איומים כנגד הנתבעת והודיע כי יפנה למישטרה (שכבר היתה מעורבת ואף חקרה אותו) וכי יפנה לתקשורת ואף למשרד הבריאות.

...

בנסיבות העניין, גם אם אקבל את טענת התובע כי נפלו פגמים מסויימים בזימון לשימוע, כגון מתן הודעה של יומיים בלבד ואי ציון העובדה בסעיף 1 לזימון, כי גם ב"כ הנתבעת עתידה להשתתף בו, סבורני כי בנסיבות העניין אין המדובר בפגמים שיורדים לשורשו של עניין, ואבהיר.

מעיון בפרוטוקול עולה כי קולו נשמע, ומכאן מתבקשת המסקנה כי אין מדובר בפגמים שפגעו בזכות הטיעון שלו.

לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע נדחית.

תמצית העובדות הצריכות לעניין הנתבעת, קופת חולים מאוחדת (להלן – הנתבעת) מפעילה, בין היתר מספר בתי דיון מוגן, וביניהם בית דיור מוגן "נווה עמית רחובות" (להלן – נווה עמית), שם הועסקה התובעת מיום 01.12.1996 ועד לפיטוריה ביום 27.01.20.

ביום 05.02.20 הגישה התובעת בקשה לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריה, ובמקביל – כתב תביעה לקבלת צו עשה.

טענות הנתבעת הנתבעת הקדימה וטענה, כי בתחילת שנת 2019 החליטה הנהלת נווה עמית לבצע שינויים במטרה לצמצם את הגרעון הכספי אליו נקלע המקום, ובמסגרת שינויים אלה הוחלט על צימצום, ביטול ואיחוד משרות, צימצום משמרות ואיסור לבצע שעות נוספות.

צודקת הנתבעת, כי מבחינה משפטית, דרך המלך בתביעה של פיטורים שלא כדין היא תביעה לקבלת סעד כספי ולא של אכיפה, והדבר עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת (ע"ע 198/05 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אלכסנדר וולוביץ ואח' (28.03.05).

הגב' זורלה העידה, ועדותה לא נסתרה, כי תפקידה של התובעת היה לוודא כי מבחינה טכנית הדברים מתנהלים, אך היא לא עסקה מעולם בניהול בית האבות עצמו, לרבות ניהול תקציב, ישיבה בועדות קבלה של דיירים, הזמנת ציוד מספקים בניית תכניות עבודה, תיכנון סדורי עבודה וניהול דרג העובדים שכפופים לה. הגב' זורלה העידה באופן מפורט, ועדותה לא נסתרה, כי עם כניסתה לתפקידה, נדרשה לטפל באופן מידי בגירעון הכספי הגדול שנווה עמית נקלע אליו, וכי תכנית הייעול לוותה ע"י כלכלן ויועצים רלוואנטיים לתחום.

...

מכאן, שאני מקבל את טענת הנתבעת, שלא נסתרה, כי בנסיבות שנוצרו, שוב לא נותרה ברירה אלא להודיע לתובעת על סיום העסקתה בנתבעת.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

מתוך התחשבות במצבה ובגילה של התובעת, החלטתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, ואני מחייב אותה בהשתתפות בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך בסך 5,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום.