תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחותיו על הפרת הסכם

בית משפט השלום בחיפה ת"ט 10613-07-09 בנק הפועלים בע"מ נ' אלקיאל בע''מ תיק חצוני: 0229912098 בפני כב' הרשם אפרים צ'יזיק תובעים בנק הפועלים בע"מ נתבעים אלקיאל בע''מ פסק דין

(4) (ג) אוחז שיש לו עיכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עיכבון כנגדו.

" טען מנהל הנתבעת, כי אין התובע "אוחז בעד ערך", ולפי האמור בהתנגדות "עפ"י מיטב ידיעתי ואמונתי הן בעת הפקדת השיקים בבנק החברה והן ביום מתן הוראת ביטול לשיקים נשוא ההיתנגדות היו בחשבון החברה ביטחונות כספיים ופק"מים המכסים את גובה השיקים נשוא ההיתנגדות...". אציין כי על פניו, אין בקיום ביטחונות, משום שלילת אחיזה בעד ערך, שכן אין מיגבלת ביטחונות בהקשר של ביצוע ומתן אשראים; וככל שהתובע העניק או לכל הפחות, המשיך להעניק אשראי לנפרעת, די בכך כדי להוות "אחיזה בעד ערך". מנהל הנתבעת התייצב לעדות ונחקר על תצהירו, ובכל הנוגע לטענה הראשונה, לפיה למיטב ידיעתו ואמונתו היו בחשבון הבנק של הנפרעת כספים בשיעור מספיק על מנת לשלול "אחיזה בעד ערך", השיב: " לא היתה לו בעיה כספית עם הבנק עובדה שעבד עם הבנק אחרי שביטלתי את השיקים עוד שבעה שמונה חודשים ורק אחרי התקופה הזו הבנק תבע אותו. לחב' סעידה לא היו בעיות כי היו להם מספיק ביטחונות ועבדו עם הבנק ועובדה שהבנק תבע אותם אחרי שנה. אין לי גישה למסמכי הבנק. מנהל הנתבעת, סעידה, הראה לי דפי חשבון שאין לו בעיות עם הבנק והבנק המשיך לעבוד איתם אחרי שהשיקים שלי בוטלו ונתנו לו אשראי ופרעו לו שיקים ועשו לו כל מיני פעולות בנקאיות...". באומרו כאמור, שלל מנהל הנתבעת, את טענת ההגנה אשר הועלתה על ידו: ראשית, הוא מציין כי התובע המשיך לתת לנפרעת אשראי מאוחר יותר – ובכך הוא מוכיח בפועל כי ניתנה תמורה בעד ערך כאמור בסעיף 26 (א)(2) לפק' השיטריות; שנית, מציין הוא כי אכן הבנק תבע את הנפרעת במועד מאוחר יותר, - ובכך מוכיח הוא תמורה בעד ערך כאחת אשר ניתנה "בזמן מן הזמנים" כאמור בסעיף 26 (ב) לפק' השיטריות; ושלישית, קיומה של תובענה וחבות כספית של הנפרעת (כאמור בדברי ב"כ הנתבעת), משלימה את הבסיס הנידרש לעכבון השטר בידי התובע (חזקה במיטלטלין בצרוף חבות כספית), על פי חוק המיטלטלין, וניתן לראות אף בכך תמורה בעד ערך, כאמור בסעיף 26 (ג) לפק' השיטריות.

בשולי הדברים, אציין, כי גם אם לא היה שולל מנהל הנתבעת את טענת ההגנה אשר הועלתה על ידו, תמוהה עד מאוד היתה הטענה בעיני, בהתבסס על האמירה כי מנהל הנפרעת הציג בפניו דפי חשבון ומסמכי בנק; והרי מנהל הנפרעת, באותה הנשימה ממש, מוחזק באותו תצהיר, כמי שהיה מעורב בתרמית, מצגי שוא, הטעייה והפרת ההסכם שבין הנתבעת לנפרעת; דומה כי האמירה לגבי הצגת אותם מסמכים, אין בה דבר (הגם שלא על בסיס זה נדחתה הטענה, כאמור).

כאשר הבנק הנמשך מקבל הוראה מהלקוח לשלם את הסכום הנקוב למאן דהוא, אין בכך כל איסור על הסבה או סיחור של השטר.

...

בנוסף לאמור טוענת הנתבעת, כי מאחר והשטרות הוצאו מידיה בדרך של מרמה (לטענתה), נשמטת החזקה של אחיזה כשורה, ואף אחיזה בעד ערך, אינה מתקיימת במקרה זה. בנוסף לכל האמור לעיל, טוענת הנתבעת כי ההמחאה אשר הוגשה לביצוע אינה סחירה, בשל הכיתוב "שלמו ל.." השונה, לטענתה, באופן מופגן, מהאמירה "שלמו לפקודת..", ולפיכך אין מדובר בהמחאה סחירה כלל.

בנסיבות העניין, ההתנגדות לביצוע השטר נדחית.

ככל שעוכבו הליכי הוצאה לפועל בתיק 02-29912-09-8, אני מורה על שפעולם.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 31043-12-13 בנק הפועלים רעננה סניף הפארק 12757 נ' שרעבי תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ תובעת בנק הפועלים רעננה סניף הפארק 12757 נתבעת צביה שרעבי פסק דין

התובעת הגישה כנגד הנתבעת כתב תביעה על סכום קצוב בסך 39,929.63 ₪ אשר עילתה יתרת חוב הלוואה בסך 44,700 ₪ שנטלה הנתבעת מהתובעת למטרת "מחזור חוב קיים" על פי הסכם הלוואה מיום 18.7.12.

החובה לכבד שקים כפופה לחובתו של הלקוח לדאוג ליתרת זכות מספיקה ראה דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' פרוסט פ"ד מז(5) 31: "חובתו העיקרית של בנק כלפי לקוחו היא למלא אחרי הוראות הלקוח כפי שהן מעת לעת. במסגרת זו תימצא החובה לכבד שיקים שמשך הלקוח לזכותו של צד שלישי, וחובה זו על הבנק למלא במהירות, ביעילות ובשלמות (בהנחה שהלקוח מצידו מילא כל חובותיו כלפי הבנק, כגון שבחשבונו יתרת זכות המצדיקה משיכת אותו שיק שמשך וכיוצא בזה). הפרת חובה זו - אי-כיבוד השיק- עלולה לגרום ללקוח הן נזקים כספיים והן נזקים לשמו הטוב ועלולה לחשוף את הבנק לתביעה מצד הלקוח בעילה של הפרת חוזה." עם זאת, נקבע באותו פסק דין כי החובה הנ"ל כפופה גם לחובת הזהירות החלה על הבנק בענייניו של הלקוח: "בגדרי החוזה שביניהם, אמור בנק - במלאו אחרי הוראות לקוחו, והוא עיקר פעילותו - לעשות פעולות אלו ואחרות, ובביצוען של אותן פעולות על הבנק לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו". ועוד: "חובה מיוחדת מוטלת על הבנק מקום שמדובר בפעילות "בלתי שיגרתית", החורגת ממערכת היחסים הקודמת שבין הבנק לבין לקוחו.

מידתה של חובת האמון והיקפה מושפעים במידה רבה גם ממידת הסתמכותו (המוצדקת) של הלקוח על הבנק במקרה נושא הדיון".

...

משהגעתי למסקנה כי מדובר בהפרת חובת הזהירות מצד התובעת, יש לדון בשאלת הנזק.

בנסיבות הענין, אין מקום לחייב את התובעת דווקא בכישלונה של העסקה והנני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה.

עם זאת, הנני להתחשב בנסיבות העניין בהוצאות בהם תישא הנתבעת בגין ניהולו של תיק זה והנני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 46293-02-13 בנק הפועלים בע"מ נ' פלטניק תיק חצוני: בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק תובע בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד א. קולס נתבע אולג פלטניק ת.ז. 317929545 ע"י ב"כ עוה"ד יאסין ויסאם פסק דין

לטענת התובע, הנתבע חב כלפיו לפרעון יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת (66,443 ש"ח ליום הגשת התובענה), בצרוף אגרות והוצאות (חלק יחסי) בסך 10,103 ש"ח. הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להיתגונן (אשר ברבות הימים חלפה לכתב הגנה) והעלה טענת הגנה אחת בלבד, כפי שיפורט להלן: הנתבע טען כי הוטעה לחשוב כי ניתנה ערבותו לסכום של 20,000 ₪ ולא לסכום של 70,000 ₪; על מנת תהא התמונה שלמה, אציין כי בנוסף טען הנתבע כי לכאורה הוחתם על ערבותו למספר הלוואות אשר ניתנו ללווה העקרי, ולפחות לגבי אחת מהן חתם לכאורה במועד בו היה מאושפז בביה"ח, יתר על כן, טען כי אין זה ברור מדוע הוענקה ללווה העקרי הלוואה נוספת בטרם סולקה ההלוואה הראשונה, וסבור הוא כי ככל שניתנה הלוואה כאמור, הרי שהיה בה לפרוע את החיוב בהלוואה לגביה נטען כי ניתנה ערבותו; כן טען הנתבע כי לא קיבל מאת התובע עדכונים בדבר הפרת ההסכם על ידי הלווה העקרי, ובכל מקרה טען כי מעשי התובע רצופי זיופים המצדיקים בחינת טענותיו לגופו של עניין, שכן ישנו ספק לגבי אותנטיות חלק ניכר מהמסמכים.

עניין דומה נדון ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, ושם נפסק (בעמ' 310): "לכאורה, טענתן של מערערות אלו מופנית כנגד עצם יצירת ההיתחייבות.הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת – "..

להבדיל מפקידת בנק אשר זאת הנה שגרת יומה, ומחתימה לקוחות, לווים וערבים בדבר של יום ביומו, ברי כי ללווה אין מדובר בשגרה יומיומית, ויכול היה לשפוך אור על נסיבות החתימה – ואי הזמנתו לעדות, מלמדת על חולשת הטענה וההצדקה לדחותה.

...

בבקשה למתן רשות להתגונן, טען הנתבע כי הבין שהוא חותם על הלוואה ע"ס 20,000 ₪, כאשר בסופו של דבר ההלוואה הייתה על סך 70,000 ₪; בסעיף 3 לתצהירו, אשר הפך לשמש ככתב הגנה ציין "הנני להצהיר כי אני ובתחילת שנת 2010 חתמתי ערבות להלוואה שקיבל האדון איבקין יולי (להלן:"החייב") מהמשיבה בסכום של 70,000 ₪ כי זה מה שנאמר לי ע"י מר איבקין וע"י הפקיד שהחתים אותי".

לאחר בחינת מכלול הנתונים ועדויות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה, תוך שאני דוחה את טענות ההגנה במלואן.

מסמך הגילוי לערב מוגן, מחזק את המסקנה כאמור, שכן נחתם באותו יום כמו חתימת הערבות על כתב ההתחייבות, כאשר הנתבע חתום על גבי מסמך זה כמסכים לתוכנו, שהינו קצר, פשוט וברור (מדובר במסמך בן עמוד אחד, הנתבע חתום ע"ג תחתיתו).

לא ראיתי בכך כי מר חוסייסי לא היה הנציג אשר החתים את הלווה והנתבע על מסמכי ההלוואה, כמוריד או מעלה בהקשר זה; אדרבא, הפניית הנתבע לכך כי הפקידה אשר החתימה לא התייצבה לעדות, רק מחזקת את המסקנה בדבר אי הזמנת הלווה לעדות, כמטה את הכף לחובתו של התובע.

זאת, משום שצעדים אלו עלולים לחשוף את הבנק לתביעת לקוח על נזק שניגרם לו, בעקבות הפרת חוזה.

מכל מקום, טען הבנק, כי כבר נקבע בפסיקה כי נוהלי הבנק נועדו להגן על הבנק ולכן אין בהפרתם כדי להקנות עילת תביעה ללקוח כנגדו.

אמנם, נקבע באותו פסק דין, כי הבנק אמור לשמש אפוטרופוס ל"מתאבד הכלכלי", לשמור על הלקוח מפעולות חריגות במהותן או בתוצאתן שבסיומו של יום יביאו לו לנזק כלכלי וזאת בין אם הלקוח פועל בעצמו בחשבון ובין אם הוא פועל באמצעות מיופה כח, וכי עליו לעצור את פעילותו של לקוח בחשבון כשהוא מגיע למסקנה לא רק שהתנהלות הלקוח מסיימת את כל הבטחונות בבנק (שזה אינטרס של הבנק) אלא עוד לפני כן, כשזו עלולה לגרום בזמן קצר להתאבדות כלכלית של הלקוח.

...

שוכנעתי כי פעילותו של אבי בחשבונות התובעת היתה בהרשאה מלאה של התובעת ואלמלא ההפסדים שנצברו בחשבונות, לא היתה מוגשת תביעה זו. עיקר הפעילות שהיתה גם בבחינת פעילות שוטפת בחשבונות ולא חריגה, היתה פעילות בשוק ההון.

אלא, שלא זו בלבד שהתובעת לא עשתה כן (הבנק הוא שהודיע לה על טענותיו של אבי בנה לפיהן הוא איבד את כשירותו הנפשית), אלא שחרף בקשתו לא הוצגה לבנק תעודה רפואית המאשרת את טענתו של הבן, ואף הרשאתה לבנה לפעול בחשבונותיה בוטלה רק לאחר הפצרות הבנק כי תעשה כן. לאור המקובץ לעיל ברי כי לטענתה של התובעת בדבר חוסר השליטה בחשבונות אין יסוד לגופה ואין לה יסוד גם בהוראת הדין והפסיקה ודינה להידחות.

בהינתן תוצאה זו, נדחית גם הודעת צד ג' אשר נשלחה על ידי הבנק כנגד אבי.

לפניי תביעה שהגיש התובע,בנק הפועלים (להלו גם:"הבנק"),כנגד הנתבעים,לתשלום יתרת חוב כדלקמן: הנתבע- בשל חובות בחשבון עסקי (ביחס לעסק בשם "סונדוס מחשבים") מס' 383901 בסניף 747 (להלן:"החשבון העיסקי") והנתבעים יחדיו- בשל יתרת חוב בחשון פרטי שמספרו 478007 באותו סניף.

וראה:רע"א 4827/12 גילה חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ : "מן הפסיקה עולה המסקנה, כי לבנק אין חובה להעניק אשראי או לחדשו כל עוד אינו מפר הסכמים שנערכו בינו לבין הלקוח (ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פד"י נג(1) 577, 591-592 (1999); והעדר החובה להעניק אשראי מעוגנת גם בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). קיים לבנק שיקול דעת עסקי לגיטימי, המתבסס על נסיבות העניין )פרמטרים שונים, בהם מצבו הכלכלי של הלקוח, מטרות המימון שסכויי ההשבה) באם להעניק אשראי ובאיזה הקף (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י לז(2) 673, 683-685 (1983); ת"א (מחוזי-חי) 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ... עם זאת, הבנק אינו יכול להתנהל ככל העולה על רוחו, והוא כפוף לסטנדרד היתנהגות מקובל במיגזר הבנקאי..." (פסקה 14 לפסק הדין).

וכן: בע"א 10201/06 Tonedoor Ltd נ' בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ (ניתן ביום 20.07.2011), נפסק כי: "הפסיקה הכירה בזכותו העקרונית של בנק להמנע מלהעניק ללקוח אשראי, או מלהמשיך ליתן לו קו אשראי, משיקולים לגטמיים שנועדו לאפשר לבנק להבטיח את החזר כספיו, דוגמאת חשש כן באשר ליכולת גביית האשראי, עקב שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח ... ". וראה גם ע"א (ת"א) 47907-10-13 רמונה נחמיאס נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 23.03.15, שם נפסק: "ברם, במקרה דנן העמדת האשראי לפרעון מיידי לא נעשתה במסגרת קפריזה או כצעד שרירותי, אלא מדובר בהחלטה סבירה ולגיטימית של הבנק, שנוכח לדעת כי המערערת חורגת ממסגרת האשראי בחשבון באופן קבוע, ואין בכוונתה להפקיד כספים כלשהם לחשבון על מנת להחזירו לפעילות רגילה". במקרה דנן,לא הוכיח הנתבע כי הוסכם,או הובטח, שמסגרת האשראי לניכיון שיקים הובטחה לתקופה מסוימת.

וראה בעדות דדי ביחס ל"חריגות, אי עמידה במסגרות והסכמים" של הנתבע (עמ' 29 שורות 1-2)וכן על כך שע"פ המסמכים שהציג הנתבע לבקשת הבנק, ולאחר בחינת הדוחות הכספיים, לא הייתה התאמה עם מסגרת האשראי (עמ' 31 שורה 22) ובהמשך: " יש לנו את הנושא של הדוחות כספיים כדי לנתח האם מסגרות האשראי מתאימות ללקוח, יש מערכת ממוחשבת אשר מדרגת את הלקוחות בסיכון ופעם בחודש מתעדכנת וחלק מהם זה הכנסות, אשראי וחלק חריגות וזה מתיישב ביחד. כשאתה בא לידון על לקוח ועל מסגרות האשראי לוקחים את הכל בחשבון." עמ' 31 שורות 28-31).

...

ראו גם ת"א (עפ') 90-11-08 שאול מיכאל נ' עדנה גליי: " למעלה מן הדרוש, אציין כי דינה של הטענה להידחות אף לגופה, שכן התובע לא הוכיח כי היה לו מוניטין וכן את ערך המוניטין ולא פירט את הנזקים שנגרמו למוניטין ואת שווים." בכל מקרה, הנתבע המשיך להפעיל את העסק באמצעות בנו, לפיכך ברי כי המוניטין לא אבדו.

לאור כל האמור: א.התביעה מתקבלת ביחס לחוב בחשבון מס' 38901-הן חוב עו"ש והן חוב בכרטיס אשראי-ואני מחייבת את הנתבע 1 ב- 80% מסכומי הקרן של חובות אלו(ראה סעיף 7 לעיל)כפי שפורטו בתביעה (סכום קרן בו הודו הנתבעים בסעיף 7 לסיכומיהם),בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

ב.כך גם מתקבלת התביעה ביחס לחוב בחשבון 478007 ואני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום קרן החוב שפורטה בתביעה (סכום בו הודו הנתבעים בסעיף 7 לסיכומיהם),בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.