תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים לחוב

התובעת הגישה כנגד הנתבעים בלישכת ההוצאה לפועל תביעה כספית על סכום קצוב בסך 72,553 ₪ בגין חוב ארנונה והוצאות אכיפה בשני נכסים אותם החזיקה החברה, אירלנד ברים בע"מ (להלן: "החברה") בתל אביב.

דיון והכרעה: התובעת נסמכה על שתי עילות לחיוב אישי של הנתבעים בחוב החברה לתובעת: האחת בהתאם להוראות סעיף 6 בחוק החברות והשנייה לפי הוראות סעיף 8ג בחוק ההסדרים.

עוד עלה כי כאשר הוגבל חשבון הבנק של החברה, ניצלו השניים את קשריהם בחברת קקאו רוטשילד (הראל 2012) בע"מ (להלן: "חברת קקאו רוטשילד") כדי לנהל את כספי החברה בחשבון בנק על שם חברה זו וכלשון הנתבע נתבע 1: "כשבנק הפועלים החליט לסגור אותנו באופן חד צדדי לפעילות שוטפת באותו רגע, המהלך המיידי שעשינו כדי להציל את החברה זה להטיות את הכסף כצנור, במקום שייכנס לבנק פועלים שלא מתפקד, שייכנס לקקאו רוטשילד ומרוטשילד הוצאנו את אותו כסף לאותם ספקים.." (עמ' 29 בפרוטוקול שורות 10-18).

בתצהיר זה הכחיש נתבע 1 כי התשלומים לנושים נבחרו משום היות הנתבעים ערבים אישית לחובות אלו אך טען כי למעט בנק הפועלים ומשכירת הנכס אינו זוכר למי מהנושים האחרים של החברה ערבו.

...

לו היו הנתבעים משלמים לכל נושי החברה באופן יחסי לגובה חובותיהם או לפחות על פי זכות הקדימה הנתונה בדין לכל אחד מהם, כמו לתובעת, – ניתן היה להימנע ממסקנה כי הועדפו נושים כאלה ואחרים.

סוף דבר, התביעה מתקבלת והנני מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים בתיק הוצאה לפועל 505134-05-19 כסדרם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ כוחם ובהעדר תשלום.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

היא גייסה משקיעים ונטלה הלוואות, ו"גילגלה" את חובותיה ממשקיע למשקיע, עד שבשנת 2001 פתח בנק ירושלים בהליכי כנוס נכסים כנגדה בגין חוב של כ-10 מיליון ₪.

נטען, כי בני הזוג פרידנר היו ערבים אישית לחובות לבנקים בסכומי עתק, והמשקיעים שחררו אותם מערבותם האישית.

כך, למשל ב"כ המבקשת טען לאי הצגת מסמכים הנוגעים לחוב של החברה לחברת קסידי, חוב הקשור לערבויות שנתנה חברת קסידי לבנק לאומי בגין הלוואה לחברה בשנת 1996; לאי הצגת מסמכים אודות מימוש הערבויות בשנת 1999; אי הגשת מסמכים אודות הפניות של בנק לאומי לחברה; ועוד – הגם שמסמכים מסוימים שיש בהם להעיד על מערכת הלוואות וערבויות זו כן הוצגו (מיסמך למימוש הערבויות, כמו גם מכתב של מר זקהיים ז"ל לעו"ד יצחק פונד מיום 27.08.97 – נספחים 14 ו-15 לתשובת המשיב לבקשה לאישור התובענה כתביעה נגזרת) - כשהוא מיתעלם מכך שמדובר בפעולות שנעשו לפני כ-20 עד 25 שנה.

בעיניין אפרתי (ת"א (מחוזי-ת"א) 53375-06-14 אפרתי נ' כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ (פורסם בנבו, 12.05.15) ציין בית המשפט כי: "בעובדה כי חברה אינה פעילה והיא חסרת כל פעילות עסקית מזה זמן ממושך, יש כדי להשפיע על החלטת בית המשפט בבואו לאשר תביעה נגזרת, ועת מדובר בחברה לא פעילה יש להעדיף הגשת תביעה אישית של בעל המניות בגין הנזק שניגרם לו על פני הגשת תביעה נגזרת, שכן במצב כזה לרוב אין מקום לעסוק ב'טובת החברה' ואין ליחס לחברה עילת תביעה כלשהיא". זאת ועוד.

...

על פניו יהיה צורך בהוספת נתבעים נוספים, וכיוצ"ב. המסקנה עד עתה היא אפוא, כי לא מתקיים התנאי כי אישור הבקשה יפעל לכאורה לטובתה של החברה, לא במובן הצר של כדאיות ניהול התביעה, ולא במובן הרחב לצורך קיום פעילות החברה.

לנוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה הנגזרת – נדחית, וכפועל יוצא מכך גם התביעה.

המבקשת תשלם לחברה ולמשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪ לכל אחד מהם.

זוהי תביעה שבמסגרתה עותר התובע להורות לנתבע להשיב לו מחצית מהכספים ששולמו לבנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: הבנק), בגין חובותיה של חברת מוביל ליס ד.ד. בע"מ (להלן: מוביל ליס), אשר התובע והנתבע היו ערבים להבטחת התחייבויותיה לבנק.

כל מסקנה אחרת משמעותה היתעלמות מוחלטת מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת בדיני החברות, ולא ניתן על-ידי התובע כל הסבר מבורר המלמד מדוע קמה הצדקה למהלך מסוג זה. ודוקו, אין בכך כמובן כדי לשלול את האפשרות שלעינת בכורה עצמה יש עילת תביעה כנגד הנתבע ביחס לפרעון החוב האמור, ואיני מביע כל עמדה בעיניין זה. ברם, התביעה שלפניי אינה תביעתה של עינת בכורה, שהתובע ואישתו הנם בעלי המניות שלה, אלא תביעה אישית של התובע.

...

מכל מקום, ראיתי להדגיש, למען הסר ספק, כי אין במסקנה שלפיה אין בין הצדדים יריבות במסגרת ההליך שבפניי, כדי להביע כל עמדה באשר למחלוקות אלה כמו גם באשר לטענות שעשויות היו לעלות במישור היחסים הישיר שבין עינת בכורה לנתבע.

התביעה נדחית אפוא בהיעדר יריבות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות-משפט בסך של 4,000 ש"ח ובנוסף לכך שכר-טרחת עורך-דין בסך של 40,000 ש"ח (כולל מע"מ).

לפיכך נטען כי הנתבע היה מודע לחובות החברה והערבים לה מחודש מרץ 2020, מועד הפגור הראשון, המאוחר למועד בו טוען הנתבע כי מכר את מניותיו, וכי הנתבע היה חלק בלתי נפרד מניהול המו"מ עם הבנק גם לאחר מועד זה. נטען, כי הערבים הנוספים עמדו בהסדר בתשלום הסך האמור, ובכך הופטרו מערבותם, ולפיכך הוגשה התביעה כנגד הנתבע ואדם בלבד, בגין יתרת החוב בנכוי סכום ההסדר שסולק על-ידי הערבים הנוספים.

בעדותו הוסיף הנתבע וטען כי חתם במשרדה של אדר על מיסמך עם לוגו של הבנק, שמטרתו להפטיר אותו מערבות, אך לא קיבל לידיו עותק מהמסמך, שכן בטח בה. לעדות הנתבע הוא הוחתם על דף שאינו ערב לחובות החברה, אדר אמרה שתעביר לבנק, ובכך ניגמר העניין (עמ' 13, ש' 23- 29; עמ' 14, ש' 15- 19).

שמרית העידה כי הייתה יתרת חוב בגין ההלוואה שניטלה מהבנק, ומדברי מנהל הסניף עלה כי הנתבע ערב בערבות אישית להלוואה ו"זה שלו מול הבנק".

...

באשר לטענת הנתבע לפיה הבנק גרם לו לנזק, מעת שהתקשר בהסדר חוב עם הערבים הנוספים, שכן הנתבע הסתמך על כך שערבותם בתוקף, הרי שדין הטענה להידחות.

מסקנה זו נתמכת בין היתר, בעובדה לפיה הפער בין סכום ההסדר שהוצע לנתבע ולאדם בספטמבר 2022, תקופה בה נחתם ההסדר עם הערבים הנוספים, ובין סכום התביעה דנן, אינו משמעותי.

לנוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה, בשיעור עליו עמד במועד הגשתה, בסך 40,309.42 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. זכות ערעור כדין.

התביעה נגד הנתבעים 2-4 מוגשת בטענה להיותם ערבים אישית לפרעון חובות הנתבעת והשיקים שמשכה לפקודת התובעת, בהתאם לכתבי ערבות מיום 21.8.2018 ומיום 4.3.2018.

טענת הנתבעים כי מאחר ובכתב התשובה טענה התובעת כי התביעה התבססה על המחאות חוזרות וחשבון מוגבל של הנתבעת בבנק ולכן לא היה צורך להגיש מסמכים נוספים, עילתה של התביעה היא עילה שטרית וכי על כן יש לדחות את טענות התובעת על יסוד עסקת היסוד ולהתעלם מכל המסמכים המתייחסים לעיסקת היסוד - דינה להדחות.

אישורו של מרואן בשיחה מיום 16.6.2020 עם אילן לקיומו של חוב לתובעת וכי שיקים שנמסרו לתובעת לא ניפרעו ובקשתו לקיים פגישה להסדרת החוב, בשילוב אישור מרואן בשיחה עם אילן מיום 1.7.2020 - לאחר פגישת ההיתחשבנות - כי 132 השיקים בסך 2,500 ₪ כ"א (שסכומם הכולל עומד על סך של 330,000 ₪ כסכום החוב שהוסכם שיש לשלם לתובעת בפגישה מיום 21.6.2020) נימסרו לתובעת כתשלום הסך של 10,000 ₪ לחודש שהוסכם לשלם לתובעת בגין החוב, שומטים את היסוד מטענת הנתבעים שאין חוב ולמסירת השיקים נושא התביעה בגין סחורה עתידית שלא סופקה.

חיובם האישי של הנתבעים 2-4 התובעת טוענת כי הנתבעים 2-4 ערבים אישית לכל חובות הנתבעת, בהסתמך על כתבי ערבות מיום 21.1.18 ומיום 4.3.18 עליהם הם חתמו (נספחים ב' לתצהיר אילן).

...

לסיכום מכל האמור, התביעה מתקבלת במלואה, כך שהנתבעים 1-4, יחד ולחוד,ישלמו לתובעת סך של 270,842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (19.5.2021) ועד למועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים 1-4, יחד ולחוד, לתובעת את התשלום ששולם בגין אגרת משפט (מחצית ראשונה ושנייה), את הוצאות התובעת בגין חוות דעת המשלימה של המומחית מטעם בית המשפט בהתאם לקבלה שתוצג.

סכום זה אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה במלואה, ההליך התנהל עד תם לצד מורת הרוח מאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעים וגרסאותיהם המתפתחות.