תביעה של אסירים תשלום שכר גבוה יותר

כיוון ששוכנענו כי לתובע שולם שכר רק כמכפלת השכר השעתי במספר השעות שעבד, ללא תוספת בגין עבודה בשעות נוספות או בימי המנוחה השבועית, יש לקבל את התביעה להפרשי שכר, אותה התובע הפחית בסיכומיו, תוך שהוא מקבל את טענות הנתבעת לגבי "עיגול" שעות העבודה ופערים הנובעים משכר נמוך יותר בתחילת עבודתו, בסך 6,000 ₪ (סעיף 44 לסיכומי התובע).

מכיוון שהפרת הדין בנושא זה גרמה גם לנזק ראייתי לתובע, כפי שפורט לעיל בדיון לגבי גובה שכרו של התובע והשאלה אם שולמו לו סכומים נוספים פרט לשכר השעתי, אנו מוצאים שהתובע זכאי לפיצויים ברכיב זה. שיעור הפצוי נתון לשיקול דעת בית הדין ולא יעלה על 15,000 ₪.

...

אין כל ראיה לכך שהנתבעת שילמה לתובע את פדיון יתרת החופשה שעמדה לזכותו (עניין זה נלמד גם כמסקנה מהקביעה לפיה גם השכר האחרון לא שולם לתובע).

בנסיבות אלה ונוכח ההתרשמות הכללית מעדותו של מזרחי, כפי שפורט בהקשרים שונים בגוף פסק הדין, לא מצאנו סיבה לקבל דווקא את גרסת הנתבעת בנושא ולהעדיפה על עדות התובע שהעיד שמעולם לא נמסר לו מסמך לחתימה.

בשים לב לתקופת עבודתו של התובע, אנו מורים שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 10,000 ₪ בגין הפרה זו. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 14,229 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.14 ועד התשלום בפועל.

המשכורות וההטבות משולמות לכל האסירים והחללים מכל מין וסוג שהוא לרבות פעילי חמאס, פעילי ג'יהאד אסלמי וכיו"ב. כפי שנראה להלן, מפי הנתבעים ומומחיהם, גובה המשכורת והקף ההטבות הן נגזרת מחומרת המעשה – דהיינו, ככל שהמעשה יותר חמור ונגזרו בגינו יותר שנות מאסר וככל שהמחבל יושב יותר שנים בכלא המשכורת וההטבות עולות ללא היכר.

באשר לזיקה הנטענת על ידי התובעים לכך שככל שהאסיר מרצה תקופת מאסר ארוכה יותר, הסכום שהוא מקבל מהרש"פ גבוה יותר, והדבר מהוה עדוד לבצע פיגועים "איכותיים" המביאים למות ישראליים, תשובת הנתבעים מופיעה בסעיף 673 לסיכומי הנתבעים: "גם בנקודה זו תיאמה עדותו של מר עג'רמי: שהמשכורת למשפחות האסירים עולה עם הוותק של האסיר בכלא וגובה המשכורת אינו קשור כלל וכלל למעשה שביצע האסיר. העד גם הסביר את הסיבה לכך: 'בגלל שהחובות שלו במשפחה שלו גדולים יותר, אנשים שהילדים שלהם גדלים, המשפחות שלהם'". 1601.

בתשובה לטענות התובעים לעניין תקנות והחלטות ממשלה פלסטינאיות הנותנים הטבות למבצעי הפיגועים, תשובת הנתבעים היא כי מבחינה כרונולוגית ההחלטות והתקנות האמורות נחקקו שנים רבות לאחר האירועים נושא התובענות, כמוסבר בסעיף 674 לסיכומים: "התובעים מפנים לתקנות והחלטות ממשלה וטוענים כי גם אלו מהוים תמריץ למפגעים נושא התביעות דנן. אלא שכל התקנות נחקקו שנים רבות לאחר האירועים נושא התובענות. החלטת ממשלה מספר 19 בעיניין מתן פטור לאסירים המשוחררים מתשלום שכר לימוד בבתי הספר ובאוניברסיטאות, מן הביטוח הרפואי וקורסים להכשרה אושרה בשנת 2010 ואינה רלוואנטית לתקופה נושא התביעות; החלטת ממשלה מספר 15 בעיניין תקנות לאבטחת המשרות ל[אסירים] המשוחררים אושרה בשנת 2013 ואינה רלוואנטית לתקופה נושא התביעות; והחלטת ממשלה מספר 22 בעיניין תקנות הבטחת הצרכים המשפטיים של האסירים בתוך בתי הסוהר הישראליים אושרה בשנת 2010 ואינה רלוואנטית לתקופה נושא התביעות". 1602.

...

טענה משפטית הנובעת מהדברים דלעיל, עניינה "הודאה והדחה" שהיא רלבנטית לעניין דיני הראיות והנטלים, כמוסבר בסעיפים 56-59 לסיכומי התובעים; ההדגשות במקור: "56. לאורך כל הדיונים בתיק זה טענו התובעים כי נטל הראיה מוטל על שכם הנתבעים 1 ו-2 בתובענות דנא. והנה, סוף דבר מעיד על ראשיתו. שכן, אך ברי הוא כי אילו היו טוענים הנתבעים 1 ו-2 בכתבי ההגנה בתביעות השונות, כי אכן נכון שהייתה מדיניות מפורשת ומוצהרת של הנתבעים 1 ו-2 כמפורט לעיל וכי אכן נכון שהנתבעים 1 ו-2 פקדו על מבצעי הפיגועים לעשותם (כדברי אבו מאזן לעיל) וכי הנתבעים 1 ו-2 וכוחות הביטחון שלהם הם אלו שעשו את הפיגועים הגדולים ביותר כנגד ישראלים (דברי שר האסירים), ואולם חרף כך אין לייחס לנתבעים 1 ו-2 אחריות לפיגועים נושא התובענות עקב עובדות אחרות, הרי שמדובר היה בטענת 'הודאה והדחה' קלאסית והנטל היה עובר לכתפי הנתבעים 1 ו-2, כבר בשלבים הראשונים של ההליך, כדי להוכיח את העובדות המדיחות.

על כך משיב ב"כ התובעים, ואף זאת בהסתמך על ציטוטים מספרו הנ"ל של קדמי, כי ברגע שנאשם מודה בעובדות כתב אישום ומורשע על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו, ובשל כך הן נחשבות כ"ממצאים" שבפסק הדין, וזאת בנוסף להוראת סעיף 42ב, לפיה בית המשפט האזרחי המקבל פסק דין כראיה, רשאי לעיין בכל חומר המצוי בתיק הפלילי – כתב אישום, פרוטוקול ומוצגים – אם ראה צורך בכך לשם הבהרת האמור בפסק הדין הפלילי.

גם לעניין הגשת הכרעות דין נוכח העובדה שחלק מהמורשעים אינם בעלי דין בתובענות, מפנה ב"כ התובעים לספרו של קדמי, ומבקש כי בית המשפט ידחה טענה זו של הנתבעים (סעיף 164 לסיכומי התשובה).

בכל מקרה, לשיטת התובעים, הם הביאו ראיות ברורות וחד משמעיות לפיהן המסקנה ברורה, בדבר אחריות הנתבעים לפיגועי הטרור נושא התביעות (סעיף 216 לסיכומי התשובה).

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 10300-06-20 מדינת ישראל נ' כהן(עציר) ואח' בפני כבוד השופטת מיכל ברנט בעיניין: מדינת ישראל המאשימה 1.אלעד כהן (עציר) 2.חמזי עראר (עציר) 3.עיד אלעמראני (עציר) 4.איוב אבו רקייק (עצור/אסיר בפקוח) 5.סארי עיסא 6.עבאס טאהה 7.יעקב יונס (עציר) 8.קאסם אבו רקייק 9.יוסף אל פקיר 12.יצחק נשיא (עציר) הנאשמים גזר דין בעיניינו של נאשם 1

תביעה לפינוי מושכר – הדירה בה מתגוררת אשת הנאשם וילדיו בשל אי עמידה בתשלום שכר הדירה והוצאות אחזקת הדירה.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש: לטענת ב"כ המאשימה, מדובר בנשיאת נשק ברף הגבוה ביותר, ממספר טעמים.

...

הערעור נדחה.

לאחר שסקרתי את הפסיקה, סבורני כי מתחם הענישה ההולם עבירה זו נע בין שנתיים מאסר לחמש שנות מאסר, וזאת לנוכח העובדה שמדובר במטען חבלה שפגיעתו עלולה להיות קשה ביותר ולאור הצורך בהחמרה בענישה.

לאור האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 שנות מאסר בפועל שמניינן מיום מעצרו של הנאשם – 25.5.20.

לגבי העבירה של אי תשלום שכר מינימום, שבה הקנס המאקסימאלי גבוה יותר (226,000 ₪) הוא עתר גם כן למיתחם שבין 70% ל- 100%, אם כי הבהיר שהוא משאיר לשיקול דעת בית הדין האם להכפיל את המיתחם במספר העובדים לגביהם בוצעה העבירה, אם לאו.

השתכנעתי מהראיות שהוצגו בפני שעצם יכולתו של הנאשם, כאסיר משוחרר, להתקיים בכבוד, תלויה בימים אלה על בלימה.

כמו כן, ולבקשת התביעה, הריני לקבוע כי על הנאשם לחתום על התחייבות להמנע מבצוע העבירות שבהן הורשע במשך שלוש שנים מהיום, שאם לא כן, יישא בתשלום קנס בסך 400,000 ₪ (אף בקביעת לגובה הקנס שיושת על הנאשם במקרה של הפרת ההיתחייבות, מצאתי לנכון להיתחשב במצבו הכלכלי, ולא להעמיד את הסכום על הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות אלה).

...

דיון והכרעה האם לפנינו אירוע אחד או מספר ארועים? במקרה שלפני, ועל אף שמדובר במספר עובדים זכויותיהם הופרו, הרי ששוכנעתי שעל פי ההלכה הפסוקה המדובר ב"אירוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד (ראו והשוו: ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ (8.11.14), פיסקה 17 לפסק הדין והאסמכתאות שם, להלן: פסק דין חדוות הורים).

בהקשר זה, אני סבור שיש ליתן משקל מכריע לעובדה שהנאשם השתחרר לפני חודשים ספורים מעונש מאסר ארוך של למעלה משנה בשל עבירה אחרת שביצע.

במצב דברים זה, ונוכח האינטרס הציבורי המובהק בכך שהנאשם יצליח לפלס את הדרך הקשה לחיים נורמטיביים לאחר תקופה לא קצרה שבה היה כלוא מאחורי סורג ובריח, נכון בעיני לא להשית עליו קנס כספי בשיעור שלא יוכל לעמוד בו. נוכח האמור, החלטתי לגזור את עונשו של הנאשם לתשלום קנס של 20,000 ₪, שישולם ב- 25 תשלומים שווים של 800 ₪ כל אחד, החל מיום 1.1.15 ובכל הראשון לחודש עוקב.

ועתה – נפנה לגופה של תביעה: כאמור, המחלוקת המרכזית בין הצדדים הנה בסוגיית ביטול הסכם שלום הבית לחילופין גירושין.

כן, לא ברור ולא ניתן הסבר המניח הדעת, מדוע הנתבע העביר את עסקו ממעמד של עוסק מורשה למעמד של חברה בע"מ ועניין זה מעורר תמיהות ותהיות, שכן כידוע אין כל טעם לניהול עסק כחברה בע"מ המשלמת מיסים גבוהים יותר, כאשר הכנסות העסק נמוכות, כטענת הנתבע.

שהרי מן המפורסמות היא כי על שכר בגובה של 6,500 ₪ כימעט ולא קיים מס ואילו המס המוטל על חברה בע"מ עומד על 25% ואם כן מדוע לו לנתבע להעביר את העסק ע"ש חברה בע"מ אם לטענו הרווח שלו הוא כ 6,000 ₪ ולשלם מס של 25% על רווח שכזה ? כמובן שהדבר מעורר תמיהות ותהיות, בצרוף העובדה 15 – כי הנתבע לא חשף את דו"חות המס המאושרים שלו בפני בית המשפט ולא המציא את מלוא תדפיסי חשבון הבנק ותדפיסי כרטיסי האשראי שברשותו.

721 , תמ"ש (אשדוד) 3 ( נפסקת אף בהיותו אסיר (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס , פ"ד לח ( 4700/97 פלונים (לא פורסם) ]פורסם בנבו[).

אשר לפסיקת ההוצאות - מאחר והתביעה לביטול הסכם ממון התקבלה ובשים לב להתנהלות 3 הדיונית המורכבת והממושכת בתיק זה, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 50,000 ₪, אשר ישולמו לתובעת בתוך 60 יום, שאם לא כן יישא התשלום ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.

...

לסיכום, בגין דמי המזונות השוטפים, לא כולל מדור ואחזקתו, ישלם האב לידי האם עבור מזונותיהם של הקטינים ב' ש', ש', ש' וי', סך של 1,150 ₪ לחודש עבור כל קטין, ובסה"כ 4,200 ₪ לחודש.

על כן, אני קובעת כי הוצאות הקטינים בגין אחזקת מדור עומדים ע"ס של 1,250 ₪ בחודש.

סוף דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לביטול הסכם שלום בית ולחילופין גירושין – מתקבלת כמפורט בסעיפים 129 ו 137- לעיל.