לפניי תביעה קטנה ע"ס 13,200 ₪ שבבסיסה סיכסוך ומחלוקות שנתגלעו בין שוכר של דירת מגורים (התובע) לבין משכיר הדירה (הנתבע) וזאת לאחר סיום מערכת היחסים החוזית בין השניים.
עיקר טענות התובע
בין הצדדים נחתם חוזה שכירות ביחס לדירת מגורים בתל-אביב לתקופה מיום 1.7.2020 ועד ליום 30.6.2021.
הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד, אך העלה במסגרת כתב הגנתו טענות קזוז, כדלקמן:
ביצוע תיקונים בעלות של 5,287 ₪ (הוצגו חשבוניות שונות בגין תיקון מסילות תריסים וחלונות, תיקון ברז וכו');
תקוני חשמל בעלות של 800 ₪;
פינוי המחסן בעלות של 800 ₪;
תשלום פיצוי בגין איחור של ארבעה ימים בפנוי הדירה בסך 4,000 ₪ (1,000 ₪ לכל יום איחור, כפי שנקבע בסעיף 10 לחוזה השכירות);
החזר סך של 2,000 ₪ - תשלום אותו "אולץ" הנתבע לשלם עבור המנורות, כמפורט לעיל;
עוגמת נפש בסך 5,000 ₪.
...
עיקר טענות הנתבע
לטענת הנתבע, בחודש מרץ 2021 התובע הודיע לו, כי הוא מעוניין לממש את תקופת האופציה והוא נעתר לכך.
בשים לב לכל האמור לעיל אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע את דמי הפיקדון בסך 10,000 ₪ וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין.
סבורני, כי הנתבע נהג בחוסר תום לב שעה שסירב להשיב לתובע את דמי הפיקדון.
לא מצאתי לחייב את הנתבע להשיב לתובע סך של 1,200 ₪ בגין עלות צביעת הדירה, שהרי מהראיות והעדויות עלה, כי התובע הסכים לשאת בסכום זה. בנוסף לסכומים האמורים, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪.
