תביעה שכנגד: ויתור על טענות בהסכם מאוחר

בהמשך טען כי על פי סעיף 9 להסכם, פנייתו של התובע לערכאות משפטיות תיחשב הפרת הסכם המקנה לצד שכנגד פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק על סך 20,000 ₪, מכאן התביעה שכנגד, הכוללת בחובה סכום נוסף בגין השמצתו של הנתבע בפירסום שטען כי הנתבע שכנגד לא הסיר אף שנתבקש להסירו.

באשר לתביעה העיקרית – בהתאם להסכם הרכישה הרכב נמכר במצבו as is וממילא בהיעדר אחריות כאשר התובע בהתאם להסכם מוותר על כל טענה כלשהיא כלפיי הנתבע הנוגעות לפגם/מום נסתרים.

למעלה מן הצורך יצויין כי לא היתה מחלוקת כי לאחר שהתגלו הליקויים המכניים הנטענים על ידי התובע ביקש הנתבע כי התובע יכניס את רכב למוסך מטעמו לתיקון אלא התובע סרב.

גילוי נאות בדיעבד, כבר מאוחר מידי בהקשר הזה, כשהעסקה הושלמה, הרכב עבר לבעלותו של תובע ושולמה התמורה המלאה עליו.

...

לפיכך אני קובעת כי הנתבע בתביעה העיקרית ישלם לתובע בתביעה העיקרית סך של 8,168 ₪ בגין ירידת הערך וכן סך של 6,000 ₪ בגין תיקון הדלת שנפגעה בתאונה הקודמת כמו גם דיפונה בסך של 2,000 ₪ ובסה"כ 16,168 ש"ח. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין התביעה שכנגד, יאמר כבר עתה כי שוכנעתי שהגיעה לעולם רק כאמצעי הרתעה לתובע וממילא לא היה בא זכרה אלמלא תביעתו.

בנסיבות, התביעה שכנגד נדחית.

ב"כתב ההסכמה" מיום 1.11.11 (נספח סג לתצהיר פיקמן) המאוחר למועד השבת הסך של 2.1 מיליון ₪ לתובעים, שנערך בין אדן השרון לה"ה עקיבא ובן ציון גרשון, נקבע בסעיף 7 כי "עם ביצוע הסדר פשרה זה יוותרו הצדדים ו/או מי מטעמם לרבות עופר ואריה גרשון, חברת א.נ.ע. יזמות, אדן השרון, דירקטורים נושאי משרה בחברות הנזכרות בהסדר זה ובאי כוח הצדדים, על כל חוב ו/או תביעה ו/או דרישה אחד כלפי מישנהו וכן כלפי הנאמן ד"ר שלמה נס ו/או מי מטעמו ו/או ממשרדו". עיון בהסכם הנ"ל מלמד כי בתמורה לתשלום סך של 2.5 מיליון ₪ שקבלו הורי השותפים מחברת אדן השרון ובכפוף לסגירת תיק הוצל"פ מס' 69757-10-001 שניפתח כנגד התובע, נחתם כתב הסכמה זה המחייב את התובע ואת השותפות ובו ויתרו בין היתר על כל זכויותיהם הכספיות כנגד אדן השרון וא.נ.ע. יזמות.

עיון בכתב ההגנה שכנגד שהגיש התובע ובסיכומיו מלמד, כי למעשה כל טענות הבנק באשר להפרת ההסכם ע"י אריה אינן מוכחשות ולא הופרכו (אריה כידוע לא העיד בתיק), וכי אין מחלוקת שאריה גרשון אכן הפר את ההסכם השלישי עם הבנק (ר' למשל נספח כז לתצהיר פיקמן; נספח ז לכתב התביעה שכנגד).

זאת ועוד ובתמצית יאמר, כי מצאתי שהבנק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת שהוי המצדיק דחיית התובענה מטעם זה. הלכה היא כי "...הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין" ודחייתה של תביעה אזרחית מחמת שהוי בהגשתה תיעשה "...במקרים חריגים בלבד שבהם מלבד ההשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של שני תנאים נוספים: (1) כי השהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע; (2) כי מצבו של הנתבע הורע עקב השהוי בהגשת התביעה" (ר' ע"א 5574/09 קזל נ' קרן קיימת לישראל (פורסם בנבו, 16.11.11), פסקה 23; פרשת קורן לעיל).

...

אשר על כן ישלם התובע 2 לבנק את הסך של 191,424 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה, בצירוף ריבית כקבוע בנספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה שכנגד, עד מועד התשלום המלא בפועל (ר' בהרחבה סעיפים 366-332 לעיל).

בנסיבות העניין בשים לב לניהולו של התיק לאורך שנים, מספר הדיונים שהתקיימו, היקף העבודה ותוצאתו, הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לבנק בגין שכר טרחת עו"ד (ביחס לתביעה ולתביעה שכנגד) סך כולל 225,000 ש"ח, עד יום 28.2.23 וממועד זה ואילך ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כמו כן ישלמו התובעים לנתבע, ביחד ולחוד, חלקו בעלות ההקלטה והתמלול (כנגד הצגת אסמכתאות מתאימות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ועד מועד מתן פסק הדין.

לגופם של דברים, השותפות חויבה בגין שמנים ומוצרי דלק לפי מחירון דלק בהתאם להוראות ההסכם ובהתאם להסכמות מסחריות מאוחרות שהתגבשו לאחר מכן, ולפיכך אין כל בסיס משפטי לתביעה שכנגד.

במכתב הביטול החד צדדי של ההסכמים, ששלחה השותפות בשנת 2017, לא נזכרה כלל כל טענה על אודות גביית יתר ומחירי שמנים מופקעים, כפי שמובא לראשונה רק בתביעה שכנגד.

לא הוסבר כיצד פסק דין זה משליך על ענייננו, ויתר על כן על פסק הדין האמור הוגש ערעור על ידי שני הצדדים (ע"א 7154/19 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' אליהו כסלו (ערעור וערעור שכנגד)); בסופו של דבר הושגה שם פשרה שקבלה תוקף של פסק דין (ביום 15.5.22), ושפרטיה נשארו חיסויים.

...

אין בידי לקבל טענה זאת.

תוצאה לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעות 3-1 אחראיות, יחד ולחוד, בגין הפרת ההסכמים.

התביעה שכנגד נדחית.

הסכם השכירות דנן נכרת בין הצדדים בקשר עם המעבר לקומה החדשה ולמשרד חדש כך שחתימתו של הנתבע על הסכם השכירות מהוה ויתור על טענה כלשהי בעיניין זה ככל שהייתה לו. כך אף טענתו של הנתבע כי תיבת הדואר הועברה למיקום רחוק יותר מזה שהיה כאשר משרדו היה ממוקם בקומה 6.

לכאורה צירף אותו לכתב התביעה שכנגד אך בפועל לא צירף הנתבע לכתבי טענותיו את נספחיהם ולא פירט כנדרש ברשימת מסמכים את המסמכים עצמם ברשימה שצרף מאוחר יותר יחד עם תצהיר אימות שהחסיר מכתבי טענותיו ואף ללא צירוף המסמכים עצמם.

עולה מהאמור לעיל, כי לא הוכחה ולו הפרה אחת מצידה של התובעת את הסכם השכירות ועל כן הודעת ביטול הסכם השכירות ניתנה שלא כדין על ידי הנתבע ודין תביעתו שכנגד להדחות, למעט טענת הפקדון המצוי בידי התובעת ואשר הנתבע זכאי לקזוז סכומו מסכום חובו לתובעת.

...

מסקנה היא כי הפלוגתא הראשונה היא האם חב הנתבע לשלם את דמי השכירות בגין התקופה שבה בפועל לא שהה במושכר (שאלה אחרת היא האם אי פינוי חלק מהמטלטלין מחייב את הנתבע בתשלום דמי השכירות במלואם).

עולה מהאמור לעיל, כי לא הוכחה ולו הפרה אחת מצידה של התובעת את הסכם השכירות ועל כן הודעת ביטול הסכם השכירות ניתנה שלא כדין על ידי הנתבע ודין תביעתו שכנגד להידחות, למעט טענת הפיקדון המצוי בידי התובעת ואשר הנתבע זכאי לקיזוז סכומו מסכום חובו לתובעת.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

א.בחקירתו הנגדית השיב התובע כי את המפתח קיבל ב- 1.3.22; השפוץ שביצע נמשך עד 1.4.22, כשהופנה לכך שעל פי סעיף 4 לחוזה האו בדק את הדירה ומקבל אותהAS IS השיב כי בדק את הדירה ( עמוד 8 שורה4) וכי לא היו בה נזילות ( עמוד 8 שורה 12) ;לאחר מכן הוסיף כי "קניתי לפני החורף"; כשהופנה לכך שהחוזה היה בנובמבר השיב כי זה "אביב" ו- "לא היה גשם" (עמוד 8 שורה 31); לשאלה מה יש לו להוכיח כי הנתבע התחייב לתקן השיב "עוד פעם אני אומר גם פה, חוץ משיחה אחת עם מר אליהו לא היה לי שום דבר, היה לי מול נפתלי" (עמוד 9 שורות 36-37).

א.בחקירתו הנגדית השיב הנתבע כי כל מה שקשור לריהוט נפתלי טיפל; הוא עצמו לא יודע מה קרה עם זה; הוא ידע בדיעבד שנפתלי אישר לנתבעים למכור את הריהוט ולהעביר לו את התמורה שתתקבל; הוא אישר זאת בדיעבד, הוא לא יודע בכמה נפתלי מכר את זה ; הוא לא יודע מה נפתלי עשה עם זה; כשנשאל אז למה הוא תובע את זה השיב : "אני תובע על זה כי אז לא

א.משחתמו התובעים על ההסכם ובו כתוב ברחל בתך הקטנה כי בדקו את הדירה ומצאו אותה תקינה ולשביעות רצונם וכי מוותרים הם על כל טענה בדבר פגם מום או אי התאמה ( סעיף 4 להסכם) הרי שההסכם גובר – ואין לתובעים עילה.

התובעים לא טענו במפורש כי נכרת הסכם עצמאי – מאוחר להסכם המכר שבו התחייב הנתבע לתקן את הנזילה.

...

א.כל הקורא את חקירתו הנגדית של נפתלי ומשווה אותה לכתוב בתצהירו על אודות הריהוט שנשאר בדירה – מגיע למסקנה אחת : דין התביעה שכנגד להידחות.

לא, אינני יודע" דין התביעה שכנגד – אפוא –להידחות.

סוף דבר: אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.