תביעה שכנגד נגד מי שאינו צד להליך העיקרי

כן הגישה המבקשת כתב תביעה שכנגד בסך של 283,676 ₪ אשר הוגש כנגד המשיבה 1 וכנגד נתבע נוסף – מנהל המשיבה (להלן: "הנתבע הנוסף") אשר אינו צד להליך העקרי נשוא בקשה זו. ביום 21.12.23, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי מבלי שזו נתמכה בתצהיר.

...

דיון והכרעה; לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ובחנתי את טענות הצדדים בראי הדין והפסיקה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אנמק; בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני שלא בנקל בית המשפט ייעשה בו שימוש.

בהתאם לאמור לעיל ומשלא מצאתי כי ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי התביעה אינה מגלה עילה כנגד המבקשת - דין הבקשה להידחות.

סוף דבר; מכל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

על פי הפסיקה, אין בידי מי שאינו נתבע בהליך עקרי להגיש תביעה שכנגד, ועליו להגיש תביעה נפרדת ועצמאית, תוך הפניה לרע"א (מחוזי חי') 15818-01-09 דאמוני נ' מ.צ.מ מכונות וציוד לאפיה ולמזון בע"מ, כב' השופט עמית (15.5.1998).

התביעה שכנגד הוגשה על ידי שלושה נתבעים בתביעה העיקרית ועל ידי תובעת נוספת שאינה נתבעת בהליך העקרי (ב.ב.ח.מ.1), כנגד 5 נתבעים שכנגד שאינם צד להליך העקרי (ועוד 17 "נתבעים פורמאליים").

...

נוכח החלטתי לפיה תפוצל התביעה שכנגד ותדון כתביעה נפרדת, אין משמעות לשאלה אם התובעת שכנגד 4 (שאינה נתבעת בתיק העיקרי) רשאית כלל להגיש תביעה שכנגד, והתייתר הצורך לדון בה. אעיר עם זאת, כי על פניו לשון תקנה 21(א) לתקנות - "נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב הגנה ..." - מלמדת כי זכות זו קנויה לנתבע בתביעה העיקרית בלבד (וראו גם פסק דינו של כב' הש' עמית ביחס לתקנות הקודמות ברע"א (מחוזי חי') 15818-01-09 דאמוני הנזכר לעיל.

משפוצלה התביעה מטעמים כאמור, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, על העברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה לאור הסעדים שהתבקשו בה, הוא בית משפט השלום.

סוף דבר אני מורה על פיצול התביעה שכנגד השלישית לתביעה נפרדת, והעברתה לבתי משפט השלום בתל-אביב.

דיון והכרעה: תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ("תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת, כך: "(א) נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב ההגנה; תובע שכנגד תובע שכנגד שהגיש תביעה שכנגד נגד מי שאינו בעל דין בתביעה המקורית, ימציא לו את כל כתבי הטענות שהוגשו עד אותו שלב.

בענין פלוני דן בית המשפט ביחס בין הליך אזרחי 'רגיל' והליך בעינייני מישפחה והסביר, כי אין מקום להבחין בין ההליכים; וודאי בשים לב למאפיינים של בית משפט לעינייני מישפחה בהקשר של דיון מאוחד בהליכים הנוגעים לאותה מישפחה; ושעל בית המשפט לעינייני מישפחה "להשתמש בסמכות זו בצורה נדיבה יותר ולהתיר את הגשת התביעה שכנגד". לענייננו: בתביעה העיקרית נטען לזכותו של פלוני לדמי שימוש בשל מגוריו הבלעדיים של אלמוני בנכס בו יש לשני הצדדים זכויות.

...

מנגד, בכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת מצידה לחייב את התובע למכור את מניותיו בתמורה לסך של 3,700,111 ש"ח. קרי, אף שיש תמימות דעים בין הצדדים כי התובע ימכור את יתרת מניותיו בחברה לנתבעת, קיים פער משמעותי בין עמדות הצדדים בנוגע לשווי המניות.

בהמשך לכך נטען כי ככל שהתובע סבור כי הוא זכאי לקבל מהחברה מסמכים בהתאם לזכויותיו לפי חוק החברות ותקנון החברה, שומה עליו לפתוח בהליך נפרד נגד החברה, שכלל אינה צד להליך דנן, והוא אינו יכול לנצל את עובדת קיומו של הליך זה כדי לידרוש קבלת מסמכים מכוח זכויותיו הנטענות.

כך, בת"א (מחוזי י-ם) 25786-04-10‏ אייזיקוביץ נ' דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ (נבו, 2.10.2011) ובת"א (מחוזי מרכז) 713-04-18‏ בירן נ' טק-סיין מערכות שלוט מתקדמות בע"מ (נבו, 17.11.2020) היה מדובר בתביעות עיקריות שהגישו בעלי מניות נגד החברה לחייב את החברה למסור להם מסמכים במסגרת תביעה למתן חשבונות; ופסקי הדין שניתנו בהליכים אלה, בתום הליך מלא, חויבה החברה במסירת מסמכים.

...

באותו מקרה נעתרה השופטת רונן באופן חלקי לבקשה לגילוי מסמכים במסגרת תביעה נגזרת, והעירה כי "אינני סבורה כי יש לקבל את הבקשה לאור הטענה לפיה המבקשים ממילא היו זכאים לקבל מסמכים מהחברה מכוח ס' 184-185 לחוק החברות, ובהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיבים. הכללים הנוגעים להליך של גילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת אינם חופפים בהכרח לכללים הנוגעים לזכותו של בעל מניות למסמכים מכוח חוק החברות. לכן – אין מקום לערב בין שני ההליכים..." (שם, בפס' 20; ר' גם: ת"א (כלכלית ת"א) 11439-05-19 טל נ' גיא, פס' 4 (נבו, 2.4.2020)).

מסקנה זו עולה אף מפסקי הדין עליהם הסתמך התובע עצמו, הן בבקשה לקבלת מידע והן בתגובה לתשובה.

כל זכויות וטענות הצדדים שמורות להם בעניין זה. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה לקבלת מידע נדחית.

במסגרת ההליך מושא ערעור זה, הגישו המשיבים 4-6 לערעור (התובעים) תביעה נגד המערערים, במסגרתה טענו כי הנתבעים (הם המערערים בהליך לפניי) לא עמדו בהתחייבויות המוטלות עליהם על פי ההסכמים, בכך שלא הסכימו לשלם מתוך התמורה המגיעה להם בגין מכירת הזכויות במקרקעין תשלומים שונים אשר לטענת התובעים הם חבים בהם על פי חלקם היחסי בזכויות במקרקעין, מכוח ההסכמים שנחתמו בין הצדדים (ובהם שכר טירחת מפרק חברת הר האם והפרשי היטל השבחה).

הסיפא לסעיף 51(א)(4) לחוק קובעת בכל הנוגע לתביעה שכנגד שעניינה כלכלי: "היתה התביעה שכנגד עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב, רשאי בית המשפט להעביר את התביעות לבית המשפט שהיה מוסמך לידון בתביעה שכנגד אם ראה כי חלקו של העניין הכלכלי בתביעות משמעותי". הינה כי כן, על מנת לבחון אם הסמכות לידון בהליך מסורה לבית המשפט הכלכלי או שיש מקום להורות על העברת ההליך לבית המשפט הכלכלי, יש לבחון – הן לגבי התביעה העיקרית והן לגבי התביעה שכנגד – אם מדובר ב"עניין כלכלי", ובהתאמה להחיל עליהן את הוראות החוק הרלוואנטיות.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

...

לאור האמור, אני סבורה כי צדקה כב' הרשמת בדחותה את הבקשה להעברת ההליך למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי ולפיכך דין הערעור להידחות.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.