מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקי גוף בתגרה בין נהגי מוניות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עם הגיעה התברר לה כי התרחשה במקום קטטה המונית והיא הבחינה בכתמי דם על הדשא שבסביבת הבריכה הקטנה.
התובע נתן ידו למעשים פליליים, הוא בבחינת "שור מועד" ובעל עבר פלילי עשיר, ועל כן יש לקבוע כי הוא האחראי לנזקיו ולדחות את תביעתו, בהתבסס על הכלל "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה". ככל שבכל זאת ייקבע כי התובע זכאי לפצוי בגין נזקיו הנטענים, הרי שיש להטיל את האחריות על ע.א. אשר תקף את התובע, ועליו בלבד.
במסגרת חוזה ההיתקשרות בין העיריה לבין קפלן את לוי, התחייבה האחרונה להיות אחראית מלאה ומוחלטת לכל נזק גוף או רכוש, שיגרם לצד ג' לרבות עובדיה, ולכל נזק שייגרם במישרין או בעקיפין מבצוע השירותים המסופקים על ידה ו/או שיגרמו על ידי מעשה ו/או מחדל של עובדיה/ שלוחיהם/מי בא מטעמם, והתחייבו לפצות את העיריה בגין נזק כאמור.
] מהודעתו של התובע (נ/2), הימנה ניסה לחזור במהלך חקירתו הנגדית, עולה כי יזם תיגרה בינו לבין אחד מנערי קבוצת רהט באומרו "בו נצא אחד על אחד" וזו אכן יצאה אל הפועל.
להגנה עצמית מפני תקיפה בהתאם לסעיף 24(1) לפקודת הנזיקין: "בהערכת סבירות ההיתנהגות אין להיתעלם מתנאי ההפתעה, הלחץ והאימה המאפיינים פעמים רבות מצבים של הגנה עצמית, שעשויים למנוע מן המתגונן, שנידרש לקבל החלטה מהירה, לפעול ביישוב-דעת…על מנת לקבוע אם היתנהגות המתגונן הייתה סבירה, יש אפוא, להתאים את הפרספקטיבה למועד הנקיטה באמצעי המתגונן, ולא לנהוג ב"חוכמה שבדיעבד" )ע"א 11172/05אלון נגד מדינת ישראל פורסם במאגרים (21.10.2009) פיסקה 17- ע"א 6521/98 בואטנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 218, 227).
...
התביעה כנגד עירית שדרות ואיילון חברה לביטוח נדחית.
ההודעה לצדדים שלישיים נדחית.
התובע ישלם לעירית שדרות ואיילון חברה לביטוח הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, ביום 07.07.2010 כהולך רגל בתאונת "פגע וברח", שאירעה בשעות ערב בשדרות ירושלים ביפו.
. מציג לך תעודת חדר המיון של התובע, מה זה סיבה 63 זה סיבה שנקראת תקיפה קטטה.
שנית, בעדותה התייחסה הגב' ציפי חרוסט למצבים בהם נידרשת תיקשורת עם מי ששפתו אינה עברית וציינה כי בעת שקיים קושי, נוהגת היא ואחרים כמותה להיעזר בעובדי חדר המיון הדוברים את שפתו של המטופל, דבר אשר לא נידרש בעיניינו של התובע- "ש. את ידעת שהתובע דובר ערבית
לקחת את אחותך לרחוב בת עין 6 ואמרת לה שפה זה קרה נכון זה לא קרה בשדרות ירושלים אמרתי שהלכתי בשדרות ירושלים ונכנסתי לרחוב, אני לא ידעתי את שם הרחוב האם זה קרה במקום שלקחת את אחותך לשם אני יצאתי לשדרה ולקחתי מונית התאונה שאתה טוען שהיתה היתה ברחוב בת עין ולא בשדרות ירושלים נכון" (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013) לגירסתו של התובע כפי שעולה מחקירתו הנגדית אין זכר ולו ברמז בהודעה שמסר במשטרת ישראל בסמוך לאחר החבלה, ב"תצהיר הנסיבות" שערך טרם הגשת התביעה, בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר שערך במסגרת הליך זה. בהודעה במשטרת ישראל צוין כי הארוע אירע בשדרות ירושלים, שם ניחבל התובע ומשם פונה על ידי נהג מונית מזדמן- "2. תאור התאונה
...
נוכח המכלול כולו ועל יסוד כל המבואר לעיל באתי לכלל דעה כי התובע לא השכיל להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי כי נפגע על ידי רכב בתאונת "פגע וברח", נסיבות בהן "יש ללא ספק להקפיד ולבחון בתשומת לב את גירסת התובע שכן מה קל יותר מלטעון שאדם נפגע על ידי רכב בלתי ידוע. ... בנסיבות כאלה קשה לקרן להביא ראיות סותרות כדי להפריך את גירסתם של התובעים ולכן, כאמור, יש להקפיד עימם ולבחון את גירסתם בתשומת לב" (ת.א (ב"ש) 145/87 אסמעיל אבו לגיעאן ואח' נ' קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ודין תביעתו להידחות וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לצדדים במסגרת תיגרה שהתפתחה בין השניים.
נסיבות הארוע הצדדים הנם נהגי מוניות שיעבדו במסגרת תחנת בית שמש.
ביום 21/1/2005 התפתחה תיגרה בין הצדדים שכתוצאה ממנה נגרמו להם ניזקי גוף.
...
אינני מקבל את טענת ב"כ התובע, וזאת מן הטעם שכתב האישום ופסק הדין הפלילי מתייחסים לאותה מסכת עובדתית שנדונה במסגרת תביעה זו. עוולת התקיפה המוגדרת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין, מתייחסת "לשימוש בכח מכל סוג שהוא ובמתכוון נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה, או בכל דרך אחרת...". עבירת התגרה המופיעה בפרק ח', סימן ט' לחוק העונשין שכותרתו "בריונות ותקלות לציבור", כוללת מעצם טיבה וטבעה שימוש בכח על ידי המשתתפים בתגרה.
בסיכום חלקו של התובע ( נאשם 1) באירוע נקבע בפסק הדין הפלילי: "נאשם 1 הגיע לאירוע המפגש עם נאשם 2 כשהוא רוגז על עקיפתו שלא כחוק, על איסוף הנוסעים שעל פי הכללים היה הוא זכאי לאספם, ולטענתו גם על כך שנאשם 2 לא השיב לו במכשיר הקשר. אני דוחה את טענת הנאשם לפיה התכוון לדבר עם נאשם 2, וקובעת כי ניגש למונית השניה על מנת לפגוע בנאשם 2.
הנתבע לא הוכיח נזק ממוני, ולכן אינני רואה מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה. נוכח כל האמור, התביעה נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת והתובע ישלם לנתבע סך של 7,000 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪, החזר אגרה ושכר טרחת המומחים שבהם נשא הנתבע.
הערה אחרונה לפני חיתום: סבורני כי גם אם לא היה נקבע כי עומדת לנתבע טענת הגנה עצמית, הרי שבנסיבות המקרה, סביר היה להטיל את עיקר האשם על התובע (כ 90%), וכך היינו מגיעים בשורה התחתונה לתוצאה דומה לתוצאה אליה הגענו דלעיל, וזאת בשים לב לכך שלתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב האירוע על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

פסק דין לפניי תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד) בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עת נחבל אגב נפילה מרכב, המבוטח על-ידי הנתבעת.
לפי הנטען בכתב התביעה, ביום האירוע נהג התובע במונית, ותוך כדי נהיגה שמע רעש במתקן המזגן שמעל לרכב.
לטענתו, הארוע מהווה תאונת דרכים, והוא זכאי לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו. לטענת התובע, לאחר התאונה הוא פונה לבית החולים גליל מערבי בנהריה, שם נבדק ואובחן כי הוא סובל מחבלות בחלקי גוף שונים ובעיקר משבר רדיוס מרפק יד ימין, רגישות והגבלה בתנועה וכאבים במרפק יד שמאל.
גם הטענה לתשובות שקריות של התובע בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח לו, משהשיב כי לא אירעו לו תאונות בעבר, איננה נראית לי משכנעת במקרה דנן; בחקירתו הנגדית עומת התובע עם אירוע בעברו בו ניחבל במסגרת קטטה, והשיב כי לא סבר שלאירוע מסוג זה מתייחסת השאלה בשאלון לעניין תאונות, ותשובה זו איננה חורגת מהסביר.
...
סיכומם של דברים: מסקנתי היא, איפוא, כי התובע לא הוכיח את תביעתו, וכי מכל מקום, אין עניינו בארוע העונה להגדרה הסטאטוטורית של תאונת דרכים.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות ןשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם-לא-כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עת ניחבל אגב נפילה מרכב, המבוטח על-ידי הנתבעת.
לפי הנטען בכתב התביעה, ביום הארוע נהג התובע במונית, ותוך כדי נהיגה שמע רעש במיתקן המזגן שמעל לרכב.
גם הטענה לתשובות שקריות של התובע בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח לו, משהשיב כי לא ארעו לו תאונות בעבר, איננה נראית לי משכנעת במקרה דנן; בחקירתו הנגדית עומת התובע עם ארוע בעברו בו ניחבל במסגרת קטטה, והשיב כי לא סבר שלארוע מסוג זה מתייחסת השאלה בשאלון לעניין תאונות, ותשובה זו איננה חורגת מהסביר.
...
סיכומם של דברים: מסקנתי היא, איפוא, כי התובע לא הוכיח את תביעתו, וכי מכל מקום, אין עניינו באירוע העונה להגדרה הסטטוטורית של תאונת דרכים.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות ןשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם-לא-כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו