תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקי רטיבות במושכר ותביעה לתשלום חוב שכר דירה

התובעת פירטה את גובה נזקיה: עלויות תיקון הליקויים בדירה והשבת מצבה לקדמותה, כולל בלוני הגז- 13,300 ₪; דמי שכירות לחודש 07/20 - 5,000 ₪; חשבונות ארנונה שלא שולמו - 2,800 ₪; חשבונות מים שלא שולמו- 624 ₪; איחור במסירת הדירה תקינה ומסוידת- 5,000 ₪; עוגמת נפש בגין עיקולים שהוטלו על התובעת בגין אי תשלום חובות הארנונה והמים - 5,000 ₪; קו מים שהורד על ידי הנתבע- 2,700 ₪; סה"כ העמידה התובעת את תביעה על סך של 34,424 ₪, או עד גדר סמכותו של בית המשפט.

טענות הנתבע: הנתבע הגיש 'כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.

הנתבע הודה באי תשלום שכר הדירה: "לשאלת ביהמ"ש, למה לא שילמת את שכה"ד, אני משיב כי הם אמרו שאנו נתחשבן בסוף בחודש האחרון." (עמ' 7 שורות 3-4) אשר על כן אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את דמי השכירות עבור חודש יולי 2020 בסך 5,000 ₪.

במקרה דנן נערכה פנייה בכתב, והתובעת לא מכחישה את הליקויים, אלא מעלה טענות בדמות "הוא יכל שלא להתגורר בדירה או לא לשכור אותה" "הוא ידע לאן הוא ניכנס" –יש מקום לקבוע כי הפרה את חובותיה, בפרט ביחס לרטיבות שהתפשטה בדירה במהלך הזמן, ובשלה נגרמה לנתבע נזק ממשי.

סוגיות נוספות שעולות מכתבי הטענות: בכתב התביעה דורשת התובעת פיצוי בגין נזק שניגרם לה, לטענתה, בשל מניעת כניסתם של שוכרים פוטנציאלים לדירה במשך 3 ימים, נזק אותו היא אומדת בסך של 498 ₪.

...

לפיכך, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: בגין איחור במסירת הדירה ועלות סיוד הדירה, ישלם הנתבע לתובעת סך של 4,000 ₪.

בגין אי תשלום חשבונות הארנונה והמים ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,386 ₪ אשר שולמו על ידה ולאחר קיזוז סך של 500 ₪ בשל דוחות החנייה - 1,886 ₪.

בגין אי תשלום דמי השכירות עבור חודש יולי 2020 - ישלם הנתבע לתובעת סך של 5,000 ₪.

תביעתם של התובעים כנגד הנתבע מתכנס לעילה אחת, עוגמת נפש שנגרמה להם על ידי התובע במהלך חמש שנות השכירות של ביתו ביבנה.

הנתבע בכתב הגנתו טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ועל מנת להיתחמק מתשלום חובותיהם.

הנזילות בברזים נגרמו משימוש בלתי סביר, דליפות מי הגשם לבית הרטיבות נזקי העובש נגרמו מאי שמירה על הבית כגון נקוי המרזבים.

בכתב התביעה שכנגד עתר הנתבע לפצותו בגין נזקיו שגרמו התובעים בסך 30171.5 ₪ לפי פרוט שצורף לכתב התביעה שכנגד (נספח ו', ז').

מקבל את טענתו כי על התובעים-הנתבעים בתביעה שכנגד, לשלם לנ"ל שכר דירה למשך 10ימים בסך 2500 ₪.

...

אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובעים בסך של 1,000 ₪.

סוף דבר על התובעים לשלם לנתבע ,בקיזוז 1,000 ₪, סך של 6256 ₪.

בפניי תביעה ע"ס 16,004 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע ותביעה שכנגד מטעם הנתבע ע"ס 18,078 ₪ בגין נזקים שנגרמו לצדדים כתוצאה מסיום היתקשרות חוזית בין התובעת כשוכרת הדירה לבין הנתבע שהשכיר לה את הדירה ברח' בבלי 17/49 תל אביב (להלן: "הדירה").

יחסי השוכר - משכיר בגין הסכם שכירות שנחתם ביום 15.9.20 (להלן: "הסכם השכירות"), היו אמורים להימשך מיום 1.10.21 ועד ליום 30.8.21, אולם הם באו לקיצם ביום 22.2.21, וזאת לאחר שלטענת התובעת היא לא יכולה להמשיך ולהתגורר בדירה בשל ניזקי רטיבות ועובש קשים לטענתה, ובעיות נוספות שנתגלו בדירה (כגון נזילה עיקבית בחדר האמבטיה), בעוד הנתבע כמשכיר הנכס מיתעלם לטענתה מפניותיה ו/או לא מטפל בהם בזמן אמת או באופן יעיל.

אך העובדות בסופו של דבר מלמדות כי הפניות אלו לא סייעו ולא הקלו על התובעת במשך שלושה חודשים תמימים! הנתבע אף טוען בכתב התביעה שכנגד כי הצליח למצוא שוכר חליפי רק בחודש אפריל 2021 ובזמן זה נשא בעלויות של ארנונה כמו גם תשלום ארנונה בגין חוב שלא סולק על ידי התובעת (קבלה כזו לא הוצגה באופן ברור בצלום המסמכים בתביעה שכנגד ואף לא נלמד מהאסמכתא כי מדובר בחוב של התובעת בגין תקופת מגוריה בדירה).

לפיכך מצאתי כי התובעת הוכיחה כי היא זכאית לפצוי אך רק בגין ראש הנזק של עוגמת נפש והצורך להתעסק בבבעיות בדירה במשך תקופה ארוכה, נזק אותו אני מעריך על דרך האומדנה בסך של 2,000 ₪.

היה מצופה כי הנתבע יבוא לקראת התובעת בהפחתת שכר דירה למשל או לרצות אותה בזיכוי כלשהוא, במשך כל אותה תקופה בה היתרחשו התקלות, אך משלא נעשה הדבר, ובעיות העובש, הרטיבות והנזילות, לא סודרו באופן אינטנסיבי, הרי שבכך היה "חטאו" של הנתבע.

...

הבעיות שהחלו בנזילה שלא טופלה באמבטיה כפי שעולה מהתמונות שלא נסתרו, כמו גם בעיית הרטיבות מסביב לחלון בחדר השינה, ששני הצדדים הסכימו כי הינה בעיה חמורה, לא טופלה באופן מהיר ויעיל, ומכאן שאני בא לכלל מסקנה הגיונית כי הנתבע לא איפשר לתובעת להתגורר בדירה באופן סביר.

כך גם לא מצאתי להיעתר גם לבקשה לפיצוי בגין הוצאות מציאת שוכר חלפי בסכום של 7,000 ₪.

מכל אמור אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,000 ₪.

לטענת המשכירה השוכרים התגוררו בבית במשך 6 שנים וכי בתקופה זו הם מררו את חייה, חיבלו במזיד בבית והתלוננו בפניה על נזקים שיצרו בעצמם זאת על מנת שתפחית את גובה שכר הדירה.

אציין להלן חלק מהם: · "1. מוסכם בזאת שהשוכרים ישלמו למשכירה שכ"ד בגובה של 13,000 ₪ וזאת בכפוף להצמדה שבסעיף 14 לחוזה וזאת החל מ 1/9/2017". · "2. השוכרים מתחייבים לעלות לגג לפני ההתראה על גשמים ולנקות את 2 הגגות לחלוטין מכל מיני שאריות עלים, ליכלוך, לשלשת יונים ועוד וזאת באופן שיאפשר לניקוזים להיות פתוחים ולא חסומים בעת הגשמים. כ"כ לדאוג מידי פעם לניקיון יסודי ושטיפה של החצר הקדמית (החניה, חדרון הפח, והפח עצמו ונישת המים)". · "3. המשכירה תידאג לכל תקוני הנזילות (בחלל המדריגות, במרתף, בסלון), ותיקח על עצמה תשלום עלויות ו/או הישתתפות העצמית". · "7. המשכירה תוותר לשוכרים על הגשת שתי הערבויות הבנקאיות ושטרי חוב שטרם קיבלה מהם עבור השנתיים האחרונות בכפוף לנספח זה". · "9. המשכירה תידאג לפוליסת ביטוח מבנה וצנרת עם ביטול זכות שבוב בכפוף לסעיף 20 לחוזה". · "10. השוכרים יעבירו למשכירה שיק על סך 4,602 ₪ באופן מיידי לאחר חול המועד פסח וזאת עבור חוב תשלומי ביטוח, סתימת ביוב וכו' בהתאם להודעת הוואצאפ שנשלחה לשוכר מיום 13/2/217" ["צ"ל 2017].

גם טענת המשכירה בס' 13 לכתב התביעה שכנגד, לפיה ניצלו כביכול השוכרים ארוע מים מינורי "אחד ויחיד שקרה בנקודת התפר בין עזיבת הדיירים הקודמים לבין כניסתם למושכר ו"רכבו" עליו לכסוי והסתרה של מזימם הזדונית" הנה מוקשת ואינה עומדת בהלימה למסד העובדתי אשר התחוור בפועל ממנו עולה, כי קיימים בביתה של המשכירה ניזקי רטיבות שהם פועל יוצא של איטום לקוי.

השבה רטרואקטיבית- בסעיף 53.1 לכתב התביעה נתבע: "השבת סכום של 2,000 ₪ לחודש בגין כל תקופת השכירות מיום 15.1.2013 ועד ליום 1.8.2017 – קרי סך של 55 חודשים ובסך הכל 110,000 שקלים חדשים. הפחתה זו כבר הוסכמה על ידי הצדדים כסכום הראוי ביחס למגורי התובעים בבית בהיתחשב בכל האירועים כפי שפורטו לעיל, והיא משקפת על פי כל אומדנה את הקף הנזק הישיר שניגרם לתובעים. מסכום זה קוזז סך של 39,000 ₪ בגין שלושת חודשי השכירות האחרונים של הבית. לפיכך, יש לחייב את הנתבעת בסך נוסף על הסכום שקוזז של 71,000 שקלים חדשים". בהקשר זה אציין, כי בנספח 2017, במסגרתו הוארכה תקופת השכירות עד ליום 14 באוגוסט 2018 נקבע, כי: "מוסכם בזאת שהשוכרים ישלמו למשכירה שכ"ד בגובה של 13,000 ₪ וזאת בכפוף להצמדה שבסעיף 14 לחוזה וזאת החל מ 1/9/2017". מכאן הסיקו השוכרים, כי הייתה הסכמה להפחית את דמי השכירות ב-2,000 ₪ נוכח טענותיהם.

בסעיף 50.1 לתצהיר העדות הראשית של מר בראל צוין, כי מדובר ב-"פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכושם של מישפחת התובעים במהלך 5 שנים של שכירות עקב הנזילות והרטיבות בהקף של 100,000 ₪ כפי שעולה מהסרטונים לרבות נזקים לבגדים, מצעים, מפות, ריהוט, ספרים, אוכל ושתיה ועוד שנאלצו התובעים לזרוק לפח ולמרבה הצער לא תיעדו כל מה שזרקו במרוצת השנים שכן לא הייתה להם כוונה לתבוע את הנתבעת, אם היא הייתה מתקנת את האיטום הלקוי". משמעות הדברים הנה אם כן, כי השוכרים עותרים לפצוי בגין נזק ואולם אין בידיהם ולו ראשית ראייה בדבר נזק.

מעת שזו הייתה הסכמת הצדדים קשה להלום מצב שבו המשכירה מגישה תביעת ביטוח, חברת הביטוח משלמת כספים בגין ניזקי רטיבות, וחרף זאת מגישה המשכירה תביעה כנגדם.

...

חרף כל האמור לעיל ובשים לב לכך, כי מדובר בפסיקת הוצאות בסכום לא מבוטל, אהיה מוכן לעכב לעת הזו את החיוב ואאפשר השלמת טיעון בנושא זה בעת סיכומי הצדדים (אאפשר לכל צד 5 דקות טיעון בהקשר זה) ואדרש לכך בפסק הדין.

אלא שבכך לא סגי- ביום 22 בפברואר 2024 התקיימה ישיבת השלמת הוכחות וסיכומים בע"פ (בעקבות החלטתי מיום 16 בינואר 2024).

סוף דבר ותוצאת פסק הדין: מן המקובץ לעיל עולה, כי תביעת השוכרים מתקבלת באופן חלקי, ואני מורה, כי הם זכאים לקבל מידי המשכירה סך של 15,000 ₪.

...