תביעה שכנגד לפינוי דירה במקרקעין בבעלות רשות הפיתוח

ביום 27.5.18 הגישו הנתבעים (אשכנזי) תביעה שכנגד, נגד רמ"י ועיריית יהוד, במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יצהיר כי אשכנזי התקשרו עם הנתבעות בהסכם להפעלת המקרקעין, כי אשכנזי הינם בעלי זכות בלתי הדירה במקרקעין, או לחילופין, זכות לתקופה בת 25 שנה לכל הפחות, ולחילופין להורות כי אשכנזי הנם בעלי זכויות בכפוף לתשלום דמי חכירה שנתיים לרמ"י ולחילופי חילופין, להניח לאשכנזי לרכוש את המקרקעין או מקרקעין חלופיים בפטור ממכרז.

לטענת עריית יהוד (להלן: "הערייה"), רשות הפיתוח היא בעלת הזכויות במקרקעין ועל כן עומדת לרמ"י הזכות להורות על פינויים של אשכנזי מהמקרקעין.

בעניינינו, התובעת – מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל - אינה רשומה כבעלים של המקרקעין נשוא התביעה, אלא, המקרקעין רשומים בבעלות "רשות הפיתוח". יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובעת מנהלת את המקרקעין שבבעלות רשות הפיתוח, ועל כן היא זכאית לידרוש את מסירתם מהנתבעים המחזיקים בהם – אם אלו מחזיקים בהם שלא כדין.

...

· הבקשה לפיצול סעדים – נדחית.

התביעה שכנגד – נדחית.

הודעת צד ג' – נדחית.

רקע עובדתי וטענות הצדדים רשות הפיתוח היא הבעלים הרשום של המקרקעין, אשר מוגדרים כ"מקרקעי ציבור", ומנוהלים על ידי חברת "עמידר". המקרקעין מצויים במיתחם התוכנית הידועה כ-תא/2725 – "מכבי יפו" (להלן: "התכנית"), שמטרתה התחדשות עירונית על ידי פינוי, פיתוח ובניה בשטח התכנית לשם הקמת שכונת מגורים ושטחי מסחר.

התובעות זכו במיתחם שהוגדר כמתחם א' במיכרז, בהתאם לכך חתמה רשות מקרקעי ישראל עמן על הסכם חכירה המעניק להן זכויות במגרשים שונים, ובכלל זאת זכות להחזיק במקרקעין נשוא תביעה זו. הנתבעת היתקשרה עם עמידר בשנת 2006 בהסכם שכירות בלתי מוגנת למגורים בלבד בנוגע לדירה בשטח של 78.5 מ"ר (להלן: "הסכם השכירות הראשון").

דיון והכרעה לאור טענת הנתבעת לפיה היא מחזיקה בהתחייבות של חברת עמידר להעמיד לרשותה דירה בדמי שכירות מופחתים לכל ימי חייה, הוריתי, במסגרת הדיון מיום 20.5.2020, כי עמידר תגיש עמדתה ביחס לטענות הנתבעת, וזאת לשם ההחלטה האם להעביר את ההליך לסדר דין רגיל על מנת לאפשר לנתבעת להגיש תביעה שכנגד ולצרף את עמידר להליך.

...

טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה, כך שאינני רואה מקום לדון בה. בנוסף, הטענות בעניין הפרת הנתבעת את סעיפים 6 ו-7 להסכמי השכירות (העברת הדירה לחזקתו של קרוב משפחה, ועריכת שינויים בדירה) נזנחו מסיכומי התובעות, כך שגם דינן להידחות.

סוף דבר ניתן בזאת אפוא צו המורה לנתבעת לסלק ידה מהדירה והמחסן ולהחזיר את החזקה בהם לידי התובעות, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייכים להם, לא יאוחר מיום 31.1.2021 בשעה 12:00.

בהתחשב במצבה הכלכלי הנטען של הנתבעת, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בשיעור מתון של 670 ₪ בלבד, ובשכר טרחת עו"ד בשיעור מתון של 5,500 ₪ - וככל שהנתבעת תפנה את המושכר במועד שנקבע, ללא צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל – יבוטל החיוב בשכר טרחה ובהוצאות כליל.

בית המשפט הוסיף, כי אין טענה לפיה הבעלים במקרקעין בשנות הששים של המאה הקודמת, היינו רשות הפיתוח, מנהל מקרקעי ישראל, או גוף אחר מטעמו, היו מעורבים במתן רשות בלתי הדירה, לה טוענת המערערת.

אשר לרשות מכללא מטעם המשיב, נקבע כי סמוך לאחר שרכש חלק מן הזכויות במקרקעין, בשנת 2008, לא דרש את פינוי המערערת, ולא נקט בתביעה לעניין זה. גם לאחר שרכש את חלקה של הערייה, לא דרש המשיב פינוי כאמור.

ברם, מדובר ברשות חינם, אותה ניתן לבטל בכל עת, כפי שעשה המשיב עת הגיש את התביעה שכנגד לפינוי המערערת.

...

הגם שיש יסוד לטענת המערערת, כי לא נשללה לחלוטין האפשרות למתן רשות מכללא במקרקעי ציבור, על יסוד הקביעות העובדתיות המפורטות לעיל, המסקנה כי לא מדובר באחד מן המקרים הנדירים בהם תוכר זכות כאמור, מקובלת עלינו במלואה.

התוצאה של כל האמור היא, כי יש לדחות את ערעור המערערת.

סוף דבר, הערעורים נדחים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 2567-05-18 נחום נ' רשות הפיתוח-באמצעות מינהל מקרקעי ישראל תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג תובעת אבטיסם מרים נחום ע"י ב"כ עוה"ד אבנר אשד נתבעת רשות הפיתוח-באמצעות מינהל מקרקעי ישראל ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז מרכז - אזרחי פסק דין

הנתבעת היתה מודעת לבנייה ולהשקעה, וכחלוף עשרות שנים פינתה את התובעת כשהיא מרויחה מהפיתוח שנעשה, ומכרה את המקרקעין לכרישי נדל"ן שהקימו בהם מגדלי דירות.

והמסקנה היא: "בנסיבות העניין ראיתי לקבוע כי התובעת החזיקה במקרקעין כברת רשות מכללא, רשות הנלמדת בנסיבות העניין משתיקת הבעלים וכי הרשות הופסקה ובוטלה, במועד הגשת התביעה שכנגד לפינוי וסלוק יד, כך שדין התביעה שכנגד, לפינוי וסלוק יד להיתקבל" (פסקה 61 לפסק הדין).

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הגעתי למסקנה כי בענייננו, אין לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה. מצאתי כי השיקול היחידי שיכול לתמוך בפסיקת פיצויים בגין אבדן השקעות הוא משך הזמן שבו התובעת החזיקה במקרקעין כבת רשות מכללא.

לארכה זו ולהוצאות הפינוי משמעות כספית, ואני סבורה כי גם להם משקל עת באים לבחון אם יש לפסוק פיצוי משיקולי צדק.

מכל האמור התביעה נדחית.

המקרקעין בגוש 6195 חלקות 513 ו-515 רשומים במירשם המקרקעין בבעלות רשות הפיתוח [ראו נסחי טאבו נ/3 ו-נ/4].

רביעית, במשך כל השנים עד פב' 2003 ביחס לבית א', ועד יולי 2010 ביחס לבית ב' [המועדים שמהם נתבעו דמי שימוש בתביעה שכנגד] נעשה שימוש שלא כדין במקרקעי רשות מקרקעי ישראל ללא תשלום דמי שימוש ע"י האב המנוח – הפולש ויורשיו.

לעניין חיוב בדמי שימוש לפי תחשיב שנתי של 6% מערך המקרקעין, ראו: ע"א 2711/20 בן צבי נ' רשות מקרקעי ישראל, ע"א 1594/20 קלקודה נ' רמ"י. בשולי הפסק, חזקה על המדינה המופקדת על מקרקעי ישראל, ובכללם מקרקעי רשות הפיתוח, שתפעל בעיניין ביצוע הפינוי עפ"י ההלכה שנקבעה בסעיף 27 לפסה"ד של כב' השופטת דפנה ברק – ארז בע"א 8885/20 חאמד נ' עזבון חמאד, כדי שיינתן מענה סוצאלי והתובעים לא יישארו ללא קורת גג, דהיינו, שהפינוי יבוצע לאחר שתנתן היתייחסות של המדינה "למתן סיוע מתאים למתגוררים בנכס, ובכלל זאת שאלת זכאותם של מי מהם לדיור צבורי או לסיוע בשכר- דירה". כאמור, תביעת הפינוי נדונה בבימ"ש השלום, ובביהמ"ש המחוזי בשבתו כערכאת ערעור [ראו סעיף 2 לפסק הדין].

...

התביעה לפיצוי בגין שווי הבניה של בית א', שמחזיקים התובעים 1-2, בסך 410,000 ₪ נכון ל-7.8.19, והתביעה לפיצוי בגין שווי הבניה של בית ב', שמחזיקים התובעים 3-4, בסך 370,000 ₪ נכון ל-7.9.19 – דינה להידחות.

סוף דבר התביעה לפיצוי בגין שווי הבניה של בית א' של התובעים 1-2 – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין שווי הבניה של בית ב' של התובעים 3-4 – נדחית.