תביעה שכנגד להשבת כספי ערבות בנקאית ופיצוי מוסכם

לבית המשפט הוגשו תביעה ותביעה שכנגד, כאשר חברת יופה דרשה בתביעה העיקרית, תשלומים המגיעים לה לטענתה בגין ביצוע העבודות וכן פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לה לטענתה, בשל היתנהלות החברה הכלכלית (הוצאות בגין ריבית והפרשי הצמדה, תשלום עמלת בנק ביתר, הפקדת כספים בגין הערבות הבנקאית), בסך כולל של 563,484 ₪.

החברה הכלכלית דרשה בתביעה שכנגד פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת העבודות של שני הגנים, וכן דרשה פיצוי בגין העסקת קבלן משנה על ידי חברת יופה, בנגוד לתנאי החוזה לטענתה, בסך כולל של 400,000 ₪.

הנתבעת חסכה את הצורך להחזיר לתובעת את האגרות שנתבעו על ידה ומדובר בסכום נכבד לאור סכום התביעה.

...

לאחר ששקללתי את כל הטענות של הצדדים ומאחר ומחד המומחה אישר את טענות חברת יופה ומאידך משלוח שאלות ההבהרה וטיעוני החברה הכלכלית שכנעו אותי שאין לאמץ את חוות דעתו במלואה בעניין רכיב זה, אני קובעת כי החברה הכלכלית תשלם לחברת יופה סך של 75% מהסך של 103,000 ₪, היינו סך של 77,250 ₪, כאשר סכום זה בתוספת מע"מ, הינו 90,382 ש"ח. דיון במחלוקת לגבי טענת התובעת כי זכאית לתשלום בונוס של 5%, בסך 109,000 ₪ בגין מועד סיום גן 403 ₪.

לפני סיום אני סבורה שטוב עשו הצדדים שהסכימו לפסק דין לפי סעיף 79א. התובעת בהסכמתה החישה את סיום ההליך, שכן ניהולו היה אורך פרק זמן לא קצר.

לכל האמור לעיל יש להוסיף את המובן מאליו, כי תוצאות ההליך אינן ידועות ככל והיה מתנהל עד תומו.

לסיכום החברה הכלכלית תשלם לחברת יופה סך של 90,382 ש"ח + 109,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

על רקע זה מבקשת התובעת בכתב התביעה לחייב את מיה ואת עו"ד הנתבעים, יחד ולחוד, להשיב לה את הכספים ששילמה למיה בגין עסקת המכר בסך של 175,000 ₪; ולשלם את הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר בסך של 210,000 ₪; את הוצאותיה בגין עסקת המכר שבוטלה בסך של 71,498 ₪; וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 50,000 ₪ - סה"כ 529,221 ₪, בתוספת שכר טירחת עו"ד ריאלי ששולם בגין הליכים אלה בסך שלא יפחת מ- 110,000 ₪.

בגין כך היא מבקשת בכתב התביעה שכנגד לחייב את ויקטור בתשלום חוב דמי השכירות לתקופה זו בסך של 86,700 ₪, בריבית פיגורים בגין חוב דמי השכירות בשיעור העולה על 5% על הריבית המאקסימאלית הנהוגה בבנק לאומי בסך של 10,274 ₪ בהתאם לסעיף 12.3 להסכם השכירות; וכן בתשלום סך של 85,300 ₪ כגובה הבטחונות שהוסכמו בהסכם השכירות ומהוים לטענתה פיצוי מוסכם.

שטר החוב והערבות הבנקאית לא הוצגו, בהסכם השכירות לא נקבע פיצוי מוסכם - ואין בידי מיה לטעון כי הבטחונות שלא הוצגו מהוים, פיצוי מוסכם שעל ויקטור והערבים לשלם.

...

ההודעות לצד שלישי שהגישו מיה ועו"ד הנתבעים, זה כנגד זה - נדחות.

ההודעות לצד שלישי שהגישו מיה ועו"ד הנתבעים נגד המנוח - נדחות.

התביעה שכנגד - נדחית.

סעדי התביעה העיקרית תשלום סך של 15,000 ₪ "בגין תיקון ושיפור המושכר בתקופת השכירות". להשיב לתובעת את כספי הערבות הבנקאית בסך 24,000 ₪.

סעדי התביעה שכנגד סך של 2,600 ₪ בגין "הוצאות תיקונים שהוציאה התובעת שכנגד מכיסה בגין הליקויים שנותרו במושכר". סך של 15,415 ₪ בגין "עלות החלפת המזגן המיני מרכזי החדש". סך של 35,000 ₪ בגין "עלות שקום הגינה הצפונית והוצאת 2 עצי דקל". סך של 21,600 ₪ "בגין הפרש דמי השכירות לאור הפחתת שווי הדירה כתוצאה מארוע השחתת הגינה". סך של 350 ₪ "בגין הוצאות תימלול שיחות". סך של 640 ₪ "בגין הדפסת תמונות צבעוניות". סך של 50,000 ₪ "בגין הפרה יסודית של הוראות ההסכם בהתאם לאמור בסעיף 23ט להסכם", שזה סעיף פיצוי מוסכם כללי בהסכם.

...

למרות שלא קיימת חוות דעת מומחה רלוונטית וחוקית לשיעור הנזק, אני סבור שלא ראוי לפטור את התובעת בלא כלום, וזאת מאחר שהתובעת עצמה צירפה לכתב התביעה העיקרית שלה את הצעת המחיר של הגננת מטעמה (שאח"כ ומשום מה הפכה להיות עדת הגנה מטעם הנתבעת דווקא), והתובעת טענה לאורך כל הדרך (גם בשיחות ובהתכתבויות בטרם הגשת התביעה המשפטית ובטרם מימוש הערבות הבנקאית) כי זהו סכום הנזק הנכון/הסביר שנגרם לגינה.

על פגיעה זו בנסיבות מיוחדות אלה אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סכום סביר ומידתי לדעתי.

בהתאמה ובאופן אופרטיבי, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 9,947 ₪ (סכום הערבות הבנקאית שחולטה בסך 24,000 ש"ח בניכוי הסך הנ"ל של 7,053 ₪ שבו על התובעת לשאת בגין עלות שיקום הגינה ובניכוי סך נוסף של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 11.5.21 ועד יום התשלום המלא בפועל.

אני קובע כי אף אחד מהצדדים אינו זכאי להוצאות ולשכ"ט עו"ד, כך שכל אחד מהם יישא בעצמו בכל הוצאותיו.

התביעה כללה דרישות להשבת כספי המכירה, תשלום הפצוי המוסכם וכן פיצויים נוספים (ת"א 10413-06-09, שהתנהל בפני כב' השופט ז' ימיני).

ביום 30.11.2010 הפקידו סוקיטל ערבות בנקאית על סך של כ- 231,000 ₪ (נספח 23 לתצהיר הנתבע) והודיעו כי בכך מילאו את חיובם להפקדת כספי ההשבה, וזאת לנוכח טענות קזוז שעמדו לזכותם בתביעה שכנגד.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בעיקרה.

בהתאם לכך, הנתבע ישלם לתובעים סכומים כדלקמן: שיפוי בגין הוצאות משפטיות בסך 123,233 ₪ (שכ"ט עו"ד) ובסך 5,850 ₪ בגין הוצאות למומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם את הסכומים האמורים לתובעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן גם סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית, וזאת מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לסיכום – הערייה לא הפרה את ההסכם ביחסיה עם הנתבעות/התובעות שכנגד, אלא האחרונות עשו כן. הפרה זאת הובילה לחילוט הערבויות שהופקדו על ידי הנתבעות/התובעות שכנגד, עם חתימת ההסכם ובהתאם להוראותיו, בסכום של הפצוי המוסכם, בשיעור של 3,150,000 ₪ (ראו ה"פ (חי') 31440-02-19 ו-ע"א 4304/19).

בתביעה שכנגד – שתי שאלות עומדות לבירור: האם הערייה (הנתבעת שכנגד) הפרה את ההסכם הפרה יסודית המזכה את אסיה בפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם? האם התובעת הוכיחה זכאותה לדמי שימוש מהעירייה בגין שימוש נטען במקרקעין? התביעה העיקרית כאמור השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתביעה העיקרית היא – האם מועדי ביצוע הפרוייקט, כפי שפורטו בסעיף 3.5 להסכם (ראו סעיף 7 לעיל) שונו בהתנהגות הצדדים לאורך השנים שחלפו מאז חתימת ההסכם.

יחד עם זאת ובהתאם לפסק דין זה בתביעה העיקרית, מצופה כי הערייה תשיב את סכום הערבות שחולט לבנק ממנו חולטה הערבות, ותקבל תחת זאת כתב ערבות חדש באותו סכום.

אציין כי בסיכומיה (בסעיף 103) העלתה אסיה לראשונה טענה חדשה להפרה יסודית של ההסכם על ידי הערייה, הנוגעת לסעד שהתבקש בה – ביטול ההסכם ללא השבת הסכום ששולם מכוחו (נציין כי בכתב התביעה ביקשה הערייה להורות על ביטול ההסכם, ועכוב כספי ההשבה עד תום בירור ניזקי הערייה הנובעים מהפרת ההסכם הנטענת על ידי אסיה).

...

בהינתן כל אלה שוכנעתי לדחות גם את רכיב התביעה של דמי שימוש שבתביעה שכנגד.

סוף דבר – התביעה שכנגד לאור כל דבריי לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

אחרית דבר לאור דברינו לעיל, ולסיכום ייאמר, כי הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד נדחות בזאת.