מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה שכנגד ותביעה בעקבות שיפוץ דירה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לגופם של התיקונים המבוקשים טוענים המשיבים כי הסעד ההצהרתי המבוקש, במסגרתו מבקשת המבקשת להכיר בהוצאות של כ-3.5 מיליון ₪ בשפוץ הדירה, עומד בסתירה חזיתית לסעד הכספי המבוקש – הוא השבת הסכומים ששולמו כביכול בגין שפוץ הדירה; ביחס לבקשה להוסיף היתייחסות לשווי השפוץ ולליקויי הבנייה, נטען שבכתב התביעה המקורי צוין בעלמא שהעבודות בדירה היו בעלות של "מאות אלפי שקלים", כעת מבוקש לטעון לעלות של כימעט מיליון ₪.
ביחס לבקשה להתייחס לזיוף הסכמי שכר הטירחה, נטען שמדובר בתיקון שאינו רלבאנטי לכתב התביעה וכי מקומו בכתב ההגנה לתביעה שכנגד שתוגש על ידי המשיב 1 או במסגרת כתב התשובה לכתב ההגנה.
...
המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשתה בין היתר לנוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך (טרם הוגשו כתבי הגנה ע"י המשיבים 1-3), וכן ביקשה שלא לפסוק לה הוצאות בגין בקשה זו. המשיבים הגישו תגובתם לבקשה ובה הביעו את התנגדותם למבוקש.
הגעתי אם כן לכלל מסקנה שהתיקון כולל הוספת עילת תביעה חדשה; הגעתי לכלל מסקנה שהתיקון עצמו, בחלקו, אינו יכול לעמוד מבחינה משפטית; הגעתי לכלל מסקנה שלא היתה מניעה לכלול למצער חלק מהתיקונים המבוקשים בכתב התביעה המקורי.
לאור כל האמור לעיל, מורה אני על דחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה ומחיקת התובענה בכללותה.
המבקשת תשלם לכל אחד מהנתבעים שלא ויתרו על פסיקת הוצאות בגין מחיקתם, ראו הטבלה אשר הוגשה ביום 19.7.21 (נתבעים 10-11, 12, 13-14, 23-25, 45, 49,50,58), סך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת התובעת, הבניין מצוי במצב "עגום" עד כדי סיכון לחיי אדם, הנתבע הותיר את התובעת עם דירות הרוסות ושבורות ועם הסכם לבצוע עבודות שפוץ שתנאיו אינם מקויימים ואין חולק כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות לבצוע עבודות שפוץ כולל ומקיף לבניין ובכך הסבו לה נזקים הנאמדים במיליוני שקלים (ר' בהרחבה סעיפים 33–42 לכתב התביעה ונספחים 11–13).
במסגרת אותו הליך הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד הנתבעת, במסגרתה נתבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם מכר דייניש (מיום 6.10.09) עומד בתוקפו, כי הודעת הביטול של הסכם מכר זה (מיום 7.11.10) אינה ביטול כדין של ההסכם ושל כלל המערכת ההסכמית שבין הצדדים, וכי הסכם המכר הנ"ל, הסכם "שפוץ אלנבי" (מיום 11.3.07) והתוספת לו (מיום 29.10.09) וכן התוספת להסכם דייניש (מיום 4.11.09) הופרו על ידי הנתבעת בהפרה יסודית.
בסעיף 57 לסיכומים העקריים מטעם התובעים נטען "בהתייחס להוצאות השוטפות" כי מנהל התובעת "עבד במשך שנים רבות כדי לתחזק את הבניין ולשפצו... ואילו בוצע השפוץ הוא לא היה צריך לעשות דבר וחצי דבר". הנתבע היתייחס לתביעה בגין "נזקים מישניים" בסעיף 119 לסיכומיו, תוך שציין כי התובעים לא הביאו כל ראיה לביסוס ראשי הנזק האמורים, ולפיכך דין ראש נזק זה להדחות.
...
הנני מחייב את הנתבעת – חברת ב. דייניש בע"מ – לשלם לתובעים ביחד ולחוד הסך של 247,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום במלא בפועל.
בנסיבות העניין ובשים לב לתוצאת פסק הדין הנני מורה כי צו המניעה מיום 8.1.17 שניתן במסגרת בקשה מס' 12 – מבוטל.
הנני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבע בגין שכר טרחת עורך דין, הסך של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

עילות התביעה שכנגד בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת טענה לקיומן של מספר עילות לתביעה: התובע השכיר לה נכס שאינו שלו; במהלך שכירת הדירה היו שלוש תקופות זמן במהלכן לא יכלה להתגורר בדירה, סך של 51 ימים – מרביתם במהלך השפוץ שנעשה בדירה שתחתיה; איומים ושימוש לרעה בהליכי משפט, עת שלח התובע לנתבעת מספר מכתבים מעורכי דין בדרישה לפנות את הנכס ואף תבע אותה בתביעה לפינוי מושכר ללא כל עילה; ליקויים בנכס המושכר, ביניהם בעיות אינסטלאציה במטבח, נזילות מגג הסלון ורעשים מדירת השכנים בשל העידר בידוד מתאים.
בנסיבות אלה ומשעולה כי התובע שיקלל לגובה דמי שכר הדירה את מצב הדירה תוך שהמשיך ופעל בנסיון ליפתור את הליקויים, לא מצאתי כי הנתבעת זכאית לפצוי בגין עילה זו. באשר לנזק הנטען שניגרם בעקבות השפוץ הדירה תחתיה- עיון בהתכתבויות מעלה כי אכן בתקופת השפוץ האמורה, סבלה הנתבעת משימוש בדירה למגורים, בשל רעש רב, פינוי רהיטים ועבודות בתוך הדירה עצמה.
...
מכל האמור לעיל, תביעת התובע נדחית.
משכך, אף תביעת הנתבעת נדחית.
סוף דבר התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות שתיהן.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

סכום התביעה העיקרית עומד על 74,901 ש''ח. התביעה שכנגד הוגשה על סך 89,850 ש''ח. לצרכי הנוחיות התובעים יכונו להלן "יוגב" ואילו הנתבע יכונה להלן "יגוטקין". העובדות שעליהן אין מחלוקת הן שבין יוגב לבין יגוטקין נכרת חוזה לבצוע עבודות שיפוצים בדירת יגוטקין ברחוב לאון בלום 44, חיפה (להלן: הדירה).
מר חורי הותיר רושם חיובי למדיי, וניכר היה כי הפרטים שהוא מסר בעדותו משקפים נאמנה את המצב שנוצר בעקבות השיפוצים בדירת יוגב, מדובר באדם שעיסוקו הוא גם בעבודות שיפוצים, והוא העיד על אשר ראו עיניו בדירת יוגב.
...
עת נשאל מר שטרנברג על העובדה שהיו נזילות מהדירה אל דירת חורי, משיב הנ''ל כי אם הייתה נזילת מים, ברור שיש צורך בביצוע תיקון אך אין הוא יודע אילו פעולות או עבודות נוספות בוצעו בדירה, וכי היו מקרים בהם התפוצץ צינור של מכונת כביסה, או שדוודים התפוצצו, אך אין זה המצב במקרה דנן, כאשר אין תימוכין לטענה כי בדירה בוצעו עבודות אחרות בצנרת לאחר השיפוץ שביצע יגוטקין, עיתוי תחילת בעיות הנזילה מצביע דווקא על אותו שיפוץ כגורם לנזילות, וכן העובדה שמדובר בבעיות נזילת מים שנמשכו על פני תקופה ארוכה ולא אירוע נזילה נקודתי, ומכאן שאינני מקבלת את ההסתייגות של מר שטרנברג.
ולסיכום: עת בוחנים את הראיות שהובאו, כפי שפורט לעיל, יוצא, כי אמנם יוגב לא שילמו את מלוא התמורה המוסכמת, כאשר לא הוכח כלל כי יגוטקין ביצע עבודות נוספות מעבר לעבודות אשר הוסכמו בהצעות המחיר הראשונה והשנייה, כי השיפוץ בוצע באופן רשלני אשר גרם לנזילות מים שחייבו ביצוע תיקונים, הן בדירה עצמה, והן בדירת השכן חורי וברכוש המשותף.
נוסף לכל האמור לעיל, יישא יגוטקין בשכר טרחת עו''ד לטובת יוגב, על סך 5,500 ש''ח להיום.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בסעיף 6 להסכם הפשרה נקבע כי: "באם בתום תקופת 90 הימים הנ"ל יעלה בידי הנתבעים למכור רק חלק מהדירות, הסכום ששולם לתובעים בגין הדירות שנמכרו (כולל סכומים שישולמו על ידי חברת הטייטל מתוך כספי התמורה לסילוק חובות הנכס או לרשויות המס עבור התובעים) ינוכה מהסך של 250,000 דולר והנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים את ההפרש מיד בתום תקופת 90 הימים הנ"ל. לאחר ביצוע תשלום ההפרש, יתרת הדירות שלא נמכרה תעבור לבעלות הנתבעים או מי מהם, לבחירת הנתבעים, כשהן נקיות מכול חוב ושיעבוד". בסעיף 7 להסכם נקבע: "ממועד העברת הניהול לידי הנתבעים מלוא ההוצאות בגין שפוץ הדירות, וכן מלוא ההוצאות בגין מכירתן (ובכלל זה דמי תיווך ככל שיהיו), העברתן לבעלות צד ג' או הנתבעים או מי מהם, יחולו על הנתבעים. עם זאת, באחריות התובעים לסלק את החובות שישנן, אם ישנן, על הדירות וזאת עד למועד העברת הבעלות בדירות לצד ג' או לנתבעים, ובכלל זה מיסי ערייה, עיקולים, שעבודים וכד'". התביעה הראשית: בחודש נובמבר 2021 הגישו דגן ומשיבה 2 בתיק קמא תביעה בסדר דין מהיר נגד שרמייסטר ואופנבך על סך 8,410 דולר (27,080 ₪).
אשר לתשלום המחצית השנייה של שנת 2021 נטען כי משעה שהם העבירו את זכויותיהם בדירה ולאור סעיף 7 להסכם הפשרה לפיו חבותם בתשלום מסי הערייה עד מועד העברת הזכויות, הרי שאין להם חבות בתשלום זה. התביעה שכנגד שרמייסטר ואופנבך הגישו תביעה שכנגד נגד דגן ומשיבה 2 על סך 57,780 ש"ח. נטען כי דגן ומשיבה 2 הפרו את הסכם הפשרה במספר היבטים: א) הפרת סעיף 8 להסכם הפשרה לפיו לאחר אישור ההסכם ע"י בימ"ש יעבירו דגן ומשיבה 2 לשרמייסטר ואופנבך את דמי השכירות בגין השכרת הדירות במהלך התקופה של 90 ימים כאמור בהסכם.
...
מקובלת עלי טענת המערערים לפיה - לפי הסכם הפשרה לא ניתן לקזז מהסך של 250,000 $ סכום שנוכה מהתמורה של מכירת דירה 101.
לסיכום: לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל ביחס לתביעה העיקרית.
ביחס לתביעה שכנגד הערעור מתקבל רק ככל הנוגע לרכיב של החוב בסך 6,375$.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו