תביעה שכנגד בתאונת דרכים בין נהג אופנוע ונהג רכב פרטי

ביום 14.9.2017 ארעה תאונת דרכים בין משאית שבבעלות התובעת (להלן: המשאית), בה נהג אדהם שחאדה (להלן: נהג המשאית), לבין רכב פרטי מסוג מיצובישי (להלן: המיצובישי) בה נהגה הנתבעת מס' 1 (להלן: נהגת המיצובישי) ושבוטח על-ידי הנתבעת מס' 2.

גרסת התובעת בכתב התביעה נטען כי בזמן שנהג המשאית נסע בכביש 22 לכיוון צפון, איבדה נהגת המיצובישי את השליטה על רכבה, פגעה במעקה הבטיחות מצד שמאל ובהמשך פגעה במשאית שנסעה מלפניה בנתיב השמאלי באותו כיוון הנסיעה.

נהג המשאית הבהיר בחקירתו הנגדית כי לפני התאונה הוא נסע בנתיב השמאלי והיה ער למתרחש בנתיב הימני אליו רצה לעבור וכי את ה"בום" שמע מצד שמאל.

בטופס פרטי תאונה מיום 10.10.2017 שצורף לכתב ההגנה נכתב: "בכביש 22 לכיוון דרום אחרי מחלף קריון, הנהגת נסע ברכב ירדה מהמחלף קריון לכיוון חיפה. נסע בצד ימין של הכביש כאשר המשאית פגע בה בצד שמאל אחורי של הרכב. הרכב ניכנס לסיחרור והיתנגש במעקה בצד שמאל של הכביש". בהודעת עד במישטרה מיום 17.9.2017 נרשם על-ידי נהגת המיצובישי: "בתאריך 14.09.17 ביום חמישי סמוך לשעה 12:00 אני נהגתי ברכב פרטי מיצובישי... לבד... נסעתי דרך כביש 22 לכיוון ... חיפה. אני נסעתי ממחלף ביאליק בנתיב הישתלבות לכיוון כביש 22. אני ראיתי משאית לבנה גדולה שנסע על כביש 22 מכיוון צפון לכיוון דרום בנתיב הימני. תוך כדי הישתלבות ראיתי שנהג משאית עבר לנתיב שמאל מתוך שני נתיבים, לכן אני עברתי לנתיב ימין לנסיעה ישר ונסעתי בנתיב ימין כאשר משאית נסעה בנתיב שמאל. באיזור הגשר חקלאי ראיתי שוטר על אופנוע אני הסתכלתי על מד מהירות שלי וראיתי שאני נוסעת במהירות של 90 קמ"ש. המשאית נסעה בצורה מוזרה כול פעם ניסע לעקוף אותי ואחרי זה חזר ונסע במקביל אלי. אחרי הגשר במרחק של כ 200 מטר ראיתי דרך מראה צד שמאל של הרכב שלי שהמשאית האטה ונמצאת רחוק ממני בנתיב שמאל. המשכתי בנסיעה רגילה במהירות קבוע. כאשר אני נסעתי בנתיב ימין במקום יש שני נתיבים ואני הרגשתי מכה מצד ימין אחורי שלי, מפה אני לא זוכרת כלום...

...

אף בדו"ח בוחן התנועה המסקנה הייתה כי האימפקט הראשוני התרחש לאחר שהמשאית סטתה אל עבר המיצובישי, זאת אף אם נקבל את גרסת נהג המשאית שהתאונה אירעה בנתיב שמאל.

מכיוון שנטל ההוכחה רובץ על כתפי התובעת, והיא לא עמדה בו, דין התביעה להידחות.

התוצאה לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעות שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה, תביעה שכנגד, והודעות לצד ג', בקשר לנזקים שנגרמו לכלי רכב אגב תאונת דרכים.

אין חולק, כי נהגת האופל ורוכב האופנוע היו מעורבים בתאונת דרכים ביניהם, אשר לאחריה נותר האופנוע מוטל על הכביש, בעוד רכב האופל הוזז לשול הימני של הדרך (להלן תכונה התאונה בין האופל לאופנוע "התאונה הראשונה").

חזוק מסויים לעדות נהג הטויוטה, כי נסע בנתיב השמאלי, ניתן למצוא בעדותו של רוכב האופנוע, אשר העיד כי למיטב זיכרונו אכן נסע הרכב הפרטי בנתיב השמאלי ביותר (ראו עמ' 14 לפרוטוקול ש' 17, ובהמשך שורות 26-30).

במצב דברים זה, סבורני כי לנהגי הטויוטה והרנו יחדיו אחריות תורמת לתאונה, במובן זה שכל אחד מהם, לו היה נוהג באופן זהיר יותר, יכול היה להמנע מן התאונה: נהג הטויוטה - לוּ היה נוהג כדין בנתיבו ולא שובר שמאלה כאשר בנתיב השמאלי נוסע רכב הרנו; ונהג הרנו - לוּ היה ער למתרחש לפניו ולא מנסה לעקוף את רכב הטויוטה שעה שזה מצוי לפחות בחלקו בנתיב נסיעתו.

...

במצב דברים זה, סבורני כי לנהגי הטויוטה והרנו יחדיו אחריות תורמת לתאונה, במובן זה שכל אחד מהם, לו היה נוהג באופן זהיר יותר, יכול היה להימנע מן התאונה: נהג הטויוטה - לוּ היה נוהג כדין בנתיבו ולא שובר שמאלה כאשר בנתיב השמאלי נוסע רכב הרנו; ונהג הרנו - לוּ היה ער למתרחש לפניו ולא מנסה לעקוף את רכב הטויוטה שעה שזה מצוי לפחות בחלקו בנתיב נסיעתו.

סוף דבר אני מורה כדלקמן: במסגרת התביעה העיקרית, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 1-2 בחלקה ומחייבת אותם לשאת ב – 20% משיעור התביעה, וסה"כ 5,735 ₪.

במסגרת התביעה שכנגד, אני מקבלת את התביעה שכנגד נגד הנתבעים שכנגד 1-2 בחלקה, ומחייבת את הנתבעים שכנגד 1-2 לשלם לתובעים שכנגד, באמצעות הנתבעת שכנגד 2 איילון חברה לביטוח, 10% מסכום התביעה שכנגד וסה"כ 6,228 ₪.

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שארעה בין אופנוע לרכב פרטי ביום 7.8.17 ברחוב ההגנה בתל אביב (להלן: "התאונה").

התובע הסביר שערך בדיקת שמאי לרכב רק בחודש מרץ 2018, למרות שהתאונה ארעה באוגוסט 2018, מאחר ומלכתחילה אמרה לו אמו שלא יתבע את נהג האופנוע שכבר נפגע הן בגופו והן בממונו, אך לאחר שנהג האופנוע בחר לתבוע אותו , ערך בדיקת שמאי והגיש את תביעה שכנגד.

...

אני מקבלת את חוות הדעת , אשר תואמת את מיקומי הנזק עליהם העיד גם התובע ומתאימה לתמונה שצולמה מיד לאחר התאונה.

סוף דבר: תביעה התובע נדחית.

לאור האמור לעיל ישלם התובע והנתבע שכנגד, לנתבע והתובע שכנגד סך של 6,232 ₪ תוך 30 יום.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בנזקי רכב-רכוש ונזקים נלווים על רקע תאונת דרכים שארעה ביום 3.2.2021.

התאונה ארעה בין כלי רכב מסוג אופנוע (להלן: "האופנוע") אשר בעת קרות התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידו, לבין כלי רכב מסוג רכב פרטי (להלן: "הרכב") אשר בעת קרות התאונה היה בבעלות נתבע 2, נהוג בידי נתבעת 3 ומבוטח באמצעות נתבעת 1- התובעת שכנגד.

בכתב ההגנה (ובכתב התביעה שכנגד) נטען, בתמצית, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע, אשר נהג במהירות מופרזת, תוך ניסיון לעקוף את הרכב מצד ימין, בזמן שהרכב עדיין בנתיבו, כך שהאופנוע פגע ברכב וגרם לו לנזקים.

אני קובעת איפוא, כממצא עובדתי, כי בעת שהרכב נסע בנתיב הימני, התובע שנהג באופנוע ביצע עקיפה של הרכב מצד ימין, וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

...

על יסוד חוות דעת השמאי והמסמכים אשר צורפו לתביעה שכנגד ולא נסתרו (חוות דעת שמאי, הוראות תשלום, חשבוניות מס קבלות ותמונות), אני קובעת כי נזקי התובעת שכנגד מסתכמים בסך של 6,592 ₪.

התובע צירף לסיכומים אסמכתאות אשר להזמנת חלפים בסכום כולל של 5,976 ₪ (בהתאם לסיכום סעיפים 3.7-3.1 בדף שצורף לסיכומי התובע) ואולם, לא הוצגו מסמכים כלשהם הקשורים בביצוע עבודות התיקון במוסכים, והאופנוע אף לא נבדק על ידי שמאי לאחר השלמת התיקון.

בכל מקרה לא היה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש ואבדן הנאה משימוש באופנוע, בהתאם לדעה הרווחת בפסיקה בתיקים מסוג זה. סיכום התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת במלואה.

במצב דברים זה, מדובר בתאונת דרכים בין הרכבת כרכב מנועי לבין המנוח כהולך רגל, עליה חלות הוראות חוק הפיצויים ואין בלתו לנוכח כלל ייחוד העילה.

מנגד, הנתבעת מבססת טענתה הנגדית לפיה המנוח היה ישוב על האופנוע על עדות נהג הקטר ועדה ראיה ניטראלית ומזדמנת שהייתה במקום, גב' לי עיקרון, קרובת משפחתו של עד הראיה מטעם התביעה (ביתה של זוגתו).

פרטי העדים נודעו לצדדים מתיק המישטרה שביצעה חקירה וגבתה הודעות הן מנהג הקטר והן מעדי ראיה אלו.

נפסק כי יש לראות בתובע כמשתמש באופנוע ולא כהולך רגל ביחס לרכב החולף שפגע בו. וכך נפסק בסעיף 9 לפסק הדין: "הנוהג אינו רק מי שביצע את פעולת הנהיגה ברכב בפועל, אלא כל אדם "המשתמש ברכב מנועי" אף אם הוא מצוי מחוץ לכלי הרכב, שכן תאונת דרכים יכולה להגרם גם במצבי עמידה של הרכב.

ובהמשך בסעיף 14 לפסק הדין הדומה להפליא בנסיבותיו לענייננו: " אין מחלוקת כי המערער נפגע בשעה שדחף את הקטנוע...דחיפת כלי הרכב מהוה חלק משהשימושים התחבורתיים בו. מכאן המסקנה כי פעולת המערער נכנסת אל גדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפיצויים. בנסיבות אלו ניתן לדחות כבר עתה את טענתו החלופית של המערער, שלפיה דינו כדין הולך רגל שניפגע בתאונת דרכים. מסקנה נוספת הנגזרת מן האמור לעיל היא כי בעניינינו מדובר בתאונה שבה מעורבים שני כלי רכב: הקטנוע שאותו דחף המערער והמשאית אשר בה נהג המשיב 1". גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעיניין ע"א (י-ם) 12928-11-22 הפול נ' פלוני (12/12/22) דובר על תובע שתידלק אופנוע כאשר לפתע הבחין במשאית מתקרבת, ניסה לברוח מנתיב פגיעתה תוך כדי שהוא דוחף את האופנוע במטרה למלט את עצמו ואת האופנוע מפגיעת המשאית, אך הדבר לא עלה בידו והתובע נפגע מהמשאית.

...

ובהמשך בסעיף 14 לפסק הדין הדומה להפליא בנסיבותיו לענייננו: " אין מחלוקת כי המערער נפגע בשעה שדחף את הקטנוע...דחיפת כלי הרכב מהווה חלק משהשימושים התחבורתיים בו. מכאן המסקנה כי פעולת המערער נכנסת אל גדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפיצויים. בנסיבות אלו ניתן לדחות כבר עתה את טענתו החלופית של המערער, שלפיה דינו כדין הולך רגל שנפגע בתאונת דרכים. מסקנה נוספת הנגזרת מן האמור לעיל היא כי בענייננו מדובר בתאונה שבה מעורבים שני כלי רכב: הקטנוע שאותו דחף המערער והמשאית אשר בה נהג המשיב 1". גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין ע"א (י-ם) 12928-11-22 הפול נ' פלוני (12/12/22) דובר על תובע שתדלק אופנוע כאשר לפתע הבחין במשאית מתקרבת, ניסה לברוח מנתיב פגיעתה תוך כדי שהוא דוחף את האופנוע במטרה למלט את עצמו ואת האופנוע מפגיעת המשאית, אך הדבר לא עלה בידו והתובע נפגע מהמשאית.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי המנוח עשה שימוש באופנוע שלו במועד התאונה הטרגית, בין אם כחלק אינטגרלי של הנסיעה ובין אם כפעולת דחיפת רכב שהינו שימוש עצמאי הכלול בהגדרה בסעיף 1 לחוק הפיצויים ועל כן אין לראות בו כהולך רגל ביחס לרכבת ממנה נפגע.

המשמעות האופרטיבית של קביעה זו היא כי נדחית עילת התביעה לפי חוק הפיצויים וההליך יעבור כעת לשלב הבא להתברר לפי המסלול של פקודת הנזיקין, במסגרתו מוטלת על בית המשפט המלאכה לברר ולקבוע את חלוקת האחריות לקרות התאונה בין שני הנהגים/משתמשים ברכב: נהג הקטר מחד גיסא והמנוח כמשתמש באופנוע מאידך גיסא.