התובעת טוענת למגוון עילות ובהן גניבת עין ותאור כוזב, לשון הרע, פגיעה במוניטין (בשל הטעיית נמענים לחשוב כאילו התובעת הפרה כלפיהם את הוראות סע' 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התיקשורת"), הידוע בכינוי "חוק הספם"); ועשיית עושר ולא במשפט, בין השאר מאחר שציון כתובת הדוא"ל של התובעת, אפשר לכהן להנות מ"שעורי פתיחה" גבוהים במיוחד של הדיוורים שביצעה באמצעות הממשק.
לשיטת כהן, לו היתה התובעת מציגה בפני בית המשפט את התמונה האמיתית "היתה מתביישת להגיש בכלל את תביעתה".
א. מסר עשר טענה בכתב הגנתה, בין השאר, כי כהן היא לקוחה לשעבר שלה אשר עשתה שימוש בממשק באופן המתואר בכתב התביעה, וכי כפלטפורמה לדיוור אלקטרוני משמשת מסר עשר כצנור העברה בלבד ואין לה אחריות כלפי התובעת.
הדרך לבחינת בקשה לחיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה להוצאותיו של הצד שכנגד, נדונה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין המנחה בענין ל. נ. הנדסה ממוחשבת (בעקבותיו ר' למשל רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות (18.1.2015); רע"א 6718/13 פלייט מדיקל אינווישנס נ' גור (28.10.2013); רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (27.8.2009); רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2.3.2009)).
מכל מקום, בתמיכה בטענותיה בדבר איתנותה הכלכלית, צרפה התובעת לתגובה תצהיר של מנהל התובעת, אליו צורפו: העתקים מדו"חות כספיים של התובעת לשנים 2013 ו-2014; דוחות מע"מ ודוחות 102 לשנת 2015 ומחצית שנת 2016; מכתב מאת רו"ח של התובעת מיום 1.6.2016 ולפיו, בין השאר, התובעת מנהלת את ספריה לפי הוראות ניהול הספרים בישראל ודוחותיה הכספיים לשנים 2014-2010 מציגים רווח נקי; ומכתב מאת הבנק בו מיתנהל חשבונה של התובעת המביע את "שביעות רצון" הבנק מהתובעת כלקוח, ומצוינת בו היתרה שבחשבון העו"ש של התובעת למועד המכתב.
...
באחד המקרים סיכם בית המשפט העליון את המצב באורח הבא:
"סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)."
רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011).
