*אתר האנטרנט של הנתבעת - הנתבעת עצמה באתר האנטרנט שלה (נספח ב' לתצהיר התובעת) מציינת כי "החברה עוסקת בפתוח, ייצור ושיווק אלקטרוניקה מתוחכמים לתחומי התעופה והארטילריה". יתרה מכך באתר האנטרנט של החברה היא מצהירה על עצמה כחברה העוסקת בענף התעשייה תחת ענף: חשמל ואלקטרוניקה וכן שבה ומאשרת כי היא עוסקת "בפתוח, ייצור ושיווק בתחום התעופה האזרחי והצבאי".בהמשך מעידה הנתבעת על עצמה כי היא "פועלת בתחום הפיתוח, תיכנון ייצור ושיווק מערכות ומתמקצעת בשלושה ענפי פעילות עקריים:
תמהיל העובדים
במסגרת סעיף 6.2 לתצהירה של גב' מאשה דגני היא הצהירה כי:"הרוב המכריע של עובדי החברה הם אנשי הפיתוח העוסקים בהנדסה ופיתוח אלגוריתמים ותוכנה", כאשר להוכחת הצהרתה זו היא צרפה אישור רו"ח של הנתבעת (נספח ג' לתצהירה) בו נרשמו הנתונים הבאים: מחלקת שיווק - יש 3 עובדים; מחלקת מנהלה יש 6 עובדים; מחלקת ייצור ומחסן יש 12 עובדים, מחלקת הנדסה ופיתוח יש 36 עובדים; מחלקת אבטחת איכות יש 4 עובדים ומחלקת רכז יש 4 עובדים, כלומר מתוך 65 עובדי הנתבעת (ובהתעלם מארבעה עובדים זמניים שנכללו בדווח לביטוח לאומי מחודש 9/09 ולא נכללו בפירוט הנ"ל) 36 עובדים עוסקים בהנדסה ובפיתוח.
מהי פעילותה העיקרית של הנתבעת?
גב' מאשה דגני העידה, במסגרת חקירתה הנגדית כי הנתבעת הנה "חברה שמתעסקת בפתוח ברמה בין עשרת הרמות הגבוהות בעולם בפתוח מערכות בקרה לכלים מוטסים, מסוקים מזל"טים וכו'. אנו נותנים את כל שירותנו לכל צבאות העולם. אנו עוסקים בפתוח ומייצרים דגם, שניים שלושה, שנקרא אבי טיפוס. לוקחים את האב טיפוס נוסעים ל 16– F לדוגמא, ובוחנים אם אב הטיפוס שלנו נכון. אחרי שקיבלנו את אישור קבוצת הטכנאים שם, אנו מקבלים הזמנה של 500 עד 1,000 מערכות לדוגמא. ברגע שיש אישור טכני על המוצר, אנו פונים במכרזים של קבלני משנה, הזולים יותר מאשר אנו והם מייצרים לנו את הקופסאות. אנשי הייצור שלנו הם הפקחים, מבקרים ושם מסתיים הייצור שלנו. לדוגמא יש לנו חברת קבלני משנה בארה"ב, אנו שולחים נציג מטעמנו שיגור בארה"ב שלושה חודשים כדי לבחון את פס הייצור ששם מיוצר האב טיפוס והם מקבלים תיק מוצר, תיק שרטוט. שם מסתיים כל נושא הייצור שלנו. זה כל הייצור. יש לנו איש או שניים המקימים את אותו אב טיפוס לפי דרישות המערכת, כאשר העד מטעם התובעת דיבר על פלסטיקה זה אפילו העליב אותי כי הטכנולוגיה שלנו היא ברמה מאוד גובהה" (עמ' 30 שורות 13-26 לפרוטוקול.
מאחר ובפסק דין יפית עיני הגיע בית הדין הארצי הגיע למסקנה שאין מדובר בחברת תעשיה, הוא לא ראה לנכון לזכות את יפית עיני במענק עבודה מועדפת ובהקבלה לכך מצאתי כי במקרה שלפניי הואיל ועיקר עיסוקה של הנתבעת הוא פיתוח הנדסי , הרי שאין מקום לסווגה כמפעל "תעשייתי" ובהתאם לכך אין מקום לקבוע כי עובדיה הנם "עובדי כפיים" ובהתאם לכך יש לקבוע, כפי שביקשה הנתבעת כי עיקר עיסוקה אינו בענף התעשייה ומשום כך לא חלים עליה צוי ההרחבה הענפיים עליהם ביססה התובעת, משפטית, את תביעתה לחיוב הנתבעת בדמי טפול, וכמקור להגשת התביעה לתשלום דמי טפול.
...
במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי, נקבע, ביחס לפסק הדין שניתן בתיק הישן כך:
"...."
וכך קבע בסעיף "סוף דבר":
"..."
הנה כי כן, המתווה בו צריך בית הדין לפעול כדי לקיים את פסק דינו של בית הדין הארצי, נקבע, במפורש בפסק דינו של האחרון, כאשר ברור, למשל, כי אין מקום לחזור ולשמוע עדויות אלא שמטעמי זהירות ובטרם ייגש ביה"ד לפעול בהתאם לפסק הדין, ניתנת לצדדים שהות בת 14 ימים להגיש הודעה (עדיף משותפת), האם לטעמם יש מקום לאפשר להם להגיש סיכומים קצרים בסוגיה בה נדרש בית הדין כאן להשלים את פסק דינו.
עוד יצויין בענין זה כי מקובלת עלי גם טענת הנתבעת לפיה אין ללמוד, מהטענה שהנתבעת מקבלת הטבות מכוח חוק לעידוד השקעות הון כי מדובר במפעל תעשייתי.
ואשר לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף בתעשיה 2006 המתייחס באופן ספציפי לענפי אלקטרוניקה, התוכנה הביוטכנולוגית, תקשורת, אופטיקה ואלקטרואופטיקה, הרי שגם בענין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעת ולפיה - יש לפרש את הצו לפי תוכנו ותכליתו כחל על מפעלים ומוקדי ייצור ולא על חברות מחקר ופיתוח.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ולאחר בדיקת הראיות והעדויות על רקע השאלות שהגדיר ביה"ד הארצי בפסק דינו וכן בשים לב בטעם שמצאתי בטענות ב"כ הנתבעת (אשר פורטו בסעיף 10 דלעיל) וחרף האמור בסיכומי ב"כ התובעת (אשר פורטו בסעיף 9 דלעיל), הריני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה ולא הוכיחה כי הנתבעת משתייכת לענף התעשייה ו/או כי עיקר עיסוקה הינו בייצור ו/או בתעשיה, כאשר מנגד הוכיחה הנתבעת כי עיקר עיסוקה הינו תכנון הנדסי ופיתוח וכי רוב עובדיה הינם מהנדסי תוכנה ופיתוח ולכן הריני קובעת כי לא חלים עליהם צווי ההרחבה שעמדו בבסיס תביעה זאת ו/או ההסכם הקיבוצי שבענף המתכת ובהתאם לכך הריני מורה על דחיית התביעה וכן הריני מבטלת את חיובה לשלם לתובעת את דמי הטיפול שנתבעו ממנה ביחס לשנים 2002-2009 הריני מחייבת את התובעת להשיב לנתבעת את התשלום שקיבלה ממנה, ככל וקיבלה וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד התשלום ועד ליום ההשבה בפועל.
