תביעה שכנגד בחוסר תום לב

הנתבע שכנגד הגיש כתב הגנה בו הכחיש את זכאותה של התובעת שכנגד לכל סכום וטען כי כתב התביעה שכנגד הוגש בחוסר תום לב, אך כמשקל נגד מלאכותי ואמצעי לחץ, כדי להרתיע את התובע מלעמוד על תביעתו הצודקת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובמטרה להלך אימים על התובעת.

...

באשר לתביעה שכנגד לקיזוז ימי חופשה ששולמו ביתר, מצאנו כי יש לקבלה, ונפרט.

כמו כן, לא הוכחו עבירות המשמעת הנטענות, ולא הוצגו אסמכתאות של הנתבעים בזמן אמת על כך. לסיכום הדברים, מן העדויות עולה כי הצדדים התקשרו בחוזה עבודה לאחר שניהלו משא ומתן במשך מספר חודשים, בהם התובעת אף ביצעה עבודות עבור הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה העיקרית להדחות, למעט רכיב הפרשי השכר והלנתו, כך שהתובעת זכאית לסך של 13,229 ₪ בעבור שכר עבודה והלנתו של חודשים 12/15 ועד 4/16.

המשיב הכחיש את זכאותה של המבקשת לסכומים האמורים וטען כי התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב, כאמצעי להרתעת המשיב מלעמוד על תביעתו.

...

גם טענות המבקשת בדבר הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לה עצמה, וכן בדבר ה"נזק הציבורי" שעלול להיגרם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, נטענו בכלליות ומבלי לנמק או לפרט, ומשכך לא שוכנעתי כי יש בהן כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשת.

בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי שיש לקבל את בקשת עיכוב הביצוע בחלקה ולהורות על עיכוב חלקי של פסק הדין, כך שמהסכומים שעל המבקשת לשלם למשיב יעוכב סך של 50,000 ₪ (נכון להיום) וזאת בכפוף להפקדתו על ידי המבקשת בקופת בית הדין.

סוף דבר - בקשת עיכוב הביצוע מתקבלת בחלקה, כפי שפורט לעיל.

בכתב ההגנה שכנגד נטען כי כתב התביעה שכנגד הוגש בחוסר תום לב כמשקל נגד לתביעה הראשית.

...

קשת בכתב הגנתה טענה, כי מדובר בתביעה חסרת בסיס שדינה להידחות על הסף.

לפיכך, דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי היטב בבקשת רשות ערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים הבאים: א) ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

אלא שקבענו לעיל כי אין בפנינו תביעה "מטעה" או "רחוקה מהמציאות", כי אם תביעה מוצדקת, לה נעתרנו מכל הטעמים שפורטו לעיל, תוך שדחינו את טענות המעסיקה, המשמשות גם תשתית לתביעה שכנגד בעילה זו. בהקשר זה נבהיר, כי לא מצאנו לקבל את טענת המעסיקה לפיה התובע "הטעיה" בתביעתו את בית הדין או את המעסיקה בחוסר תום לב, עת התבסס, במסגרת התחשיב שהגיש בד בבד עם כתב התביעה, על נתונים הכוללים גם את השעות שהתווספו בטעות לדוחות הנוכחות (השעות הפיקטיביות).

...

בהקשר זה אך נחתום דברינו תוך הפניה לע"ע (ארצי) 533/09 אילן ו - 24 אח' - שירותי בריאות כללית (15.6.11), שם צוטטו בהסכמה הדברים הבאים, אשר יפים לטעמנו גם לנסיבות שבפנינו: "נקיטת הליך משפטי או העלאת טענה משפטית אינם דבר של מה בכך. מדובר בצעד משמעותי הגורר את הצד שכנגד להתדיינות, להוצאות כספיות ולטרחה. אדם הנוקט הליך משפטי נגד רעהו חייב לנהוג בדרך מקובלת ובהגינות. עליו לנקוט בהליכים הנחוצים לצורך מימוש זכותו אך לא מעבר לכך. עליו לנהוג גישה מרוסנת בהעלאת טענות, להימנע מהעלאת טענות סרק או טענות קנטרניות ופוגעניות ובכלל לנהוג ביריבו מידה של איפוק וכבוד. נקיטת הליך משפטי אינה הסתערות פרשים בערבה. לא כל טענה אפשרית אמנם נחוצה ולא כל טענה נחוצה ראויה היא. בתי המשפט רשאים לבקר התנהגותו של בעל דין במסגרת טענה אפשרית של שימוש לרעה או שימוש לא ראוי בהליכי בית המשפט. טענה זו יכולה להבחן, בין השאר, על ידי עקרונות של תום לב החלים על יחסי צדדים להתדיינות משפטית מכח סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי). דין זה חל ביחסים שבין צדדים רגילים להליך משפטי, והוא יחול – בקפדנות וביתר שאת – בין צדדים המקיימים ביניהם יחסי עבודה." (ור' בהקשר זה גם החלטתו של בית המשפט העליון בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט נ' שנפ (15.1.07)) בהתחשב בכלל נסיבות הענין, לרבות העובדה שתביעת התובע התקבלה כולה ואילו התביעה שכנגד נדחתה במלואה ובשים לב לאופן ניהול ההליך תישא המעסיקה בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ ובהשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (על השיקולים השונים בפסיקת הוצאות ר' ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע״מ - פודולסקי (25.1.15) בפסקה 48, ע"ע (ארצי) 34088-08-14 מרנין - כהן (19.1.17), בפסקה 29, ע"ע (ארצי) 573/09 זיידמן - אי סי איי טלקום בע"מ (16.12.10), בפסקה 25).

אלא שלא מצאנו כי יש בכך לשנות מאומה הן לגופן של הטענות שנדונו בתביעה ובתביעה שכנגד והן לעניין פסיקת ההוצאות (ור' מקל וחומר הכלל הקבוע בתקנה 116 לתקנות סדרי הדין).

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית.