תביעה שכנגד בגין פגם בכריתת חוזה והשבת כספים

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 23740-02-17 ברהום ואח' נ' לסרי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט מוטי פירר תובעת ונתבעת שכנגד נופר ברהום על ידי ב"כ עוה"ד גוטפריד ובבולינסקי נתבע ותובע שכנגד מוטי לסרי על ידי עו"ד פרי שמחיוף פסק דין

תוצאת הביטול קבועה בסעיף 21 לחוק, לפיו: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקבל". העילה לביטול חוזה כתוצאה מהטעייה מצויה בפרק ב' לחוק ונמנית עם העילות המקנות לצד הנפגע את האפשרות לבטל חוזה מחמת פגם ברצון.

לסיכום פרק זה, גם אם היה מקום ליתן ביטוי מפורש בהסכם השותפות לקושי או לסיכון הגלומים בסעיף 5.4 להסכם הזיכיון, לא מצאתי כי הדבר עולה כדי הטעה או מצג שוא המצדיקים ביטול החוזה עקב פגם בכריתה.

כאשר נידרש בעדותו לפרט באופן מדויק מה סיפרה לו נופר בשיחה ובאיזה אופן 'גזל' אותה מוטי, השיב הדר כי (עמ' 30 שו' 34) "היא אמרה שהוא לקח ממנה את הכסף הזה, 150 אלף ₪, כדי לפתוח את העסק... הוא הציע לה להכנס לעסק המשותף של הבית קפה. כאילו מה שאני זוכר היה שהוא לא נתן לה את כל מה שהבטיח לה. זה מה שאני זוכר... אם אני זוכר נכון אז תנועה של לקוחות ודברים כאלה. כל מיני דברים לקדם את העסק. זה מה שאני זוכר. מעבר לכך אני לא זוכר". אין בידי לקבל את תביעתו של מוטי לעניין לשון הרע, זאת מהטעמים הבאים: בכל הקשור לפרסומים המופיעים במסגרת התכתובות שבין הצדדים ערב הגשת התביעה וכן בכתבי הטענות עצמם, חלה הגנת הפירסום המותר בהתאם להוראות סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

נופר איננה זכאית איפוא להשבת הכספים ששולמו על ידה למוטי במועד כריתת ההסכם, כתמורה לרכישת מחצית השותפות מידיו.

...

תוצאות הדברים היא כי החל מהמועד הקובע כמובנו לעיל, נכנסה השותפות למצב של 'שותפות בפירוק' זאת עד לגמר עריכת חשבונותיה וחיסולה – דבר אשר טרם נעשה עד כה. סוף דבר לא מצאתי כי ביסוד התקשרות הצדדים בהסכם השותפות עומדים מצגי שווא או הטעיות מצדו של מוטי כלפי נופר.

לפיכך שתי התביעות נדחות הדדית.

לאור האמור, אני מורה על מינוי מומחה, אשר יפעל לעריכת החשבון הדרוש לצורך חיסול השותפות ועריכת כלל ההתחשבנות בין נופר ומוטי נכון למועד הקבוע.

בגדרה של התביעה שכנגד תובעת המשיבה, כסעד עקרי, את ביטולו של הסכם המכר והשבת המגרשים (בעין או בכסף) בטענה לפגם מהותי ברצון המשיבה ביסוד ההיתקשרות בהסכם המכר, מחמת טעות, הטעייה, ייצוג רשלני וקנוניה נגדה - בשל אותה מסכת עובדתית ומשפטית לה היא טוענת בכתב ההגנה בתיק העקרי.

המשיבה טוענת כי התביעה שכנגד לביטול הסכם המכר והשבה נוכח הפגמים בכריתת הסכם המכר מתבססת על אותן עובדות ואותן טענות משפטיות שהועלו בכתב ההגנה בתביעה העיקרית, ובהיות התביעה המקורית והתביעה שכנגד עוסקות באותו נושא ואותן נסיבות, אחת לאחת, המקרקעין הם אותם מקרקעין והסכם המכר הוא אותו הסכם המכר, מכוח סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט והפסיקה, בית המשפט השלום מוסמך לידון בתביעה שכנגד יהיה שוויה אשר יהיה.

...

נתבעים שכנגד 1-6 (ביניהם התובעים) הגישו כתב הגנה שכנגד בתביעה שכנגד, במסגרתו טענו, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט זה. על פי החלטתי מיום 17.4.2019 הגיבה המשיבה לטענת היעדר סמכות עניינית.

דיון אקדים ואומר, לאחר בחינת טענות הצדדים וכתבי הטענות בתביעה ובתביעה שכנגד, דין הטענה להיעדר סמכות עניינית של התביעה שכנגד להידחות.

מכל האמור, הטענה לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהיעדר סמכות עניינית - נדחית.

במצב זה, שעה שבדו"ח הרווח וההפסד (נספח 10), אכן קיימת רווחיות (גולמית) כפי שנטען וכשהיה ברור לכל הצדדים כי אין למשה בר יכולת לספק נתונים לגבי העסק במנותק משאר עסקי הנתבעת שכנגד, אני דוחה את טענת התובע שכנגד להטעיה ואת תביעתו לבטל את ההסכם עקב פגם בכריתתו.

מדוע אם כן לפני העברת העסק לתובע שכנגד אמורה הייתה הנתבעת שכנגד להחזיר מלאי לספקים? התובע שכנגד לא נתן כל טעם לכך ועל כן אני דוחה טענתו של התובע שכנגד בעיניין זה. אי העברת רשימת לקוחות כאמור לעיל, התובע שכנגד טען כי במסגרת ההסכם, התחייבה הנתבעת שכנגד להעביר לו רשימת לקוחות ולא עשתה כן. לטענתו, בכך מנעה ממנו הנתבעת שכנגד את היכולת לממש את פוטנציאל הרווח האמתי הטמון בעסק.

הדבר עולה גם מדברי באת כוחו בדיון הראשון שהתקיים ביום 31.01.17 (בטרם הגשת התביעה שכנגד) כי ביטול ההסכם אינו מתאפשר ברמה הפראקטית מאחר שהעסק פועל ושולמו כספים (ע' 1 ש' 13-14 וש' 17) ובהמשך כי הנתבע בחר שלא לבטל את ההסכם (ע' 1 ש' 21).

...

בהסכם בע"פ, שתנאיו גובשו ע"י מנהל התובעת (להלן: "משה בר") והנתבע (להלן: "הנתבע" או "התובע שכנגד"), קבעו הצדדים כי עבור המוניטין ישלם הנתבע לתובעת סך של 50,000 ₪ וכן ישלם לתובעת עבור המלאי של העסק.

פיצוי בגין עוגמת נפש התובע שכגד טוען כי לאור העובדה שהיקף העבודה היה נמוך בהרבה, על מנת שלא יפסיד כסף, הוא החליט לוותר על עובדים בעסק ולעבוד לבד כשהוא זה שאחראי על ההזמנות, החלוקה וכל הקשור בתפעול העסק ולכן דורש פיצוי בסך 65,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. אני סבורה כי ניתן לקבל טענה זו של התובע שכנגד באופן חלקי מאוד.

אני סבורה כי לכל היותר ניתן לומר כי לתובע שכנגד נגרמה עבודה מאומצת יותר בשל חוסר שיתוף הפעולה של הנתבעת שכנגד בעניין רשימת הלקוחות ובעניין המחירונים.

סוף דבר כאמור לעיל, התביעה העיקרית התקבלה ואני מחייבת את הנתבע/ התובע שכנגד לשלם לתובעת / הנתבעת שכנגד סכום של 103,556 ₪.

מהות התביעה שכנגד הנה כספית-חוזית בסך של 800,000 ש"ח, עניינה פגם בכריתת החוזה שניגרם על ידי הנתבעים שכנגד, ודרישה להשבת כספים שהועברו לנתבעת 1 , שבבעלות וניהול הנתבע 2.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לדחות הן את התביעה המקורית והן את התביעה שכנגד ואלו נימוקי: מסגרת נורמאטיבית האפשרות של צד לבטל באופן חד צדדי את התחייבויותיו מחייבת זהירות, ואת הזכות לביטול חוזה בשל פגם בכריתתו יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב. כך, בעיניין ארביב (ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני) הודעת הביטול נשלחה לאחר שהמבקש הפיק תועלת מן החוזה, שם ביהמ"ש קבע שהפעלת זכות הביטול נעשתה שלא בתום לב ולכן לא ניתן להפעילה.

...

בכל מקרה, ככל ושולמו תשלומי מקדמה ע"י התובעת לזיתי זהב, הדבר נעשה לפני מועד הפסקת המימון , וכפי שקבעתי לגבי כלל הכספים, אין מקום להורות על השבה גם בהקשר זה. לעניין הפסד החזרי מע"מ שנתבע, חרף עדות מנהל הכספים בעניין, בהיבט הכספי, לא שוכנעתי כי הדברים מוצו באופן מספק, מול רשויות המע"מ, ושהאחריות לאי קבלת החזר מקורה בנתבעים שכנגד בלבד, משכך התביעה הנגדית בהקשר זה נדחית .

למעשה אותן קביעות שיוחסו לתובעת/ נתבעת שכנגד, ניתן לייחס גם למר הררי, ושעה שלא נמצא שהיו מצגי שווא בהקשר כריתת ההסכמים, ובמהלכם , ועד למועד הפסקת המימון בפועל, אין מקום לקבוע ממצא שונה , ו/או חיוב אחר, ובהקשר התביעה האישית נגדו, שאני מורה על דחייתה .

סוף דבר התביעות , הן המקורית והן התביעה שכנגד נדחות.

תביעה לתשלום שכר טירחת עורך דין על סך 172,786 ₪, ותביעה שכנגד על סך 160,000 ₪ להשבת כספי הנתבעות שאותם מחזיק עורך הדין שלא כדין מאז שנת 2012.

לפיכך, בעניינינו, אף אם על פי הנסיבות בעת כריתת החוזה (שלא כלל את רכיב התמורה) היה זכאי התובע לשכר טירחה ראוי הגבוה מהתעריף המינימלי, הרי שלנוכח הפרות חובות האמון החמורות שלו כלפי הלקוחות ביחס לכספי הזכייה, קמה הצדקה לפטור את הנתבעות מחובת ההשבה, לכל הפחות עד לרף של פסיקת שכר מינימלי בלבד.

מכוח תורה זו, פרוש על עיקרון ההשבה בבטול חוזה מחמת פגם בכריתתו, גם כלל הפטור המלא או החלקי מהשבה, שניתן ליישמו במצבים מיוחדים וחריגים המצדיקים זאת.

...

יוצא אפוא, שעבור תקופה זו זכאיות הנתבעות לריבית שקלית בסך של 28,109 ₪.

דברים אלה תומכים במסקנה שהעושר שהפיק התובע על חשבון הנתבעות, בכך שהשתמש בכספן כתחליף להלוואה, גבוה יותר מהתחשיב השמרני שנערך לפי חוק פסיקת ריבית, גם לפי החלופה המיטבית של ריבית שקלית.

סוף דבר סיכומם של התביעה ושל התביעה שכנגד הינו כי גם לאחר ניכוי שכר הטרחה שהתובע זכאי לו, על התובע לשלם לנתבעות את מלוא הסכום שנתבע בתביעה שכנגד, סך של 160,000 ₪.