תביעה שכנגד בגין נזקי רכוש בתאונה בין רכב פרטי לטרקטורון

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין ניזקי רכוש שנגרמו לשני רכבים – רכב פרטי וטרקטורון – בתאונה שאירעה ביום 14.11.15.

משלא ניתן כל הסבר לכך, די בבדיקה מאוחרת זו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

...

דין התביעה שכנגד להידחות אף מטעם זה. סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת במלואה.

בהתאם לכך, הנתבע ישלם לתובע סך של 24,193 ₪ בגין הנזק, בצירוף שכר טרחת שמאי בסך 517 ₪, סך של 375 ₪ בגין אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 17.55%.

התביעה שכנגד נדחית.

מנורה חברה לביטוח בע"מ פסק דין מבוא לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 10,945 ₪, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 18.3.14 (להלן: "התאונה").

הרכב בו נהגה נהגת רכב התובעת מבוטח בביטוח מקיף וברי כי אין לנהגת רכב התובעת כל מניע להתעקש לחזור ולציין בעדותה כי הרכב שפגע ברכב התובעת היה רכב פרטי ולא טרקטורון.

שאלת הנזק ושיעורו: הנתבעת לא ביקשה לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו ואף לא הגישה חוות דעת שמאית נגדית מטעמה.

...

הרביעי, עיון בדו"ח החקירה גופו, מעלה, כי המסקנה אליה הגיע החוקר הפרטי בדו"ח החקירה היא כי טענת מר עלי עוויד, לפיה רכבו הוסע לאחור ופגע ברכב התובעת, הינה בלתי מהימנה, וזאת לאור אופי הנזק שנגרם לרכב התובעת, ובהתחשב בכך שלא הוכח כי לרכבו של מר עלי עוויד נגרם נזק או כי רכבו תוקן.

אני קובעת, אפוא, כי הנתבעת לא הוכיחה דבר התקיימות חריג המרמה בנסיבות המקרה דנן.

לאחר עיון בחוות הדעת ובתמונות המצורפות לה, ולאחר שקילת מכלול נסיבות התאונה, מצאתי כי חוות דעת השמאי מר יובל גוטפריד, הינה סבירה וראויה, ואני מאמצת את אומדן הנזק הגלום בה. התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת סך של 10,945 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 28.12.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה כספית מיום 5.12.14 ע"ס 7,022 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מחודש יולי 2014.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 6 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 14.7.2014 כאשר נסע נהג הרכב המבוטח בדרכו הגיח מולו לפתע נהג הרכב הפוגע נהוג על טרקטורון ללא זהירות, לא שמר על נתיבו סטה לעברו, פגע בו ותוך כך גרם לו לנזקים". גרסת הנתבע באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיפים 8-7 לכתב ההגנה נרשם כך: "ביום 19.7.2014 (ולא ביום 14.7.2014, כפי שמתואר בכתב התביעה) נהג הנתבע ברכב חקלאי...בשטחים החקלאיים באיזור הר חורשן...השטחים אינם מסומנים כנתיבים ומתאימים באופיים לנסיעה של כלי רכב (חקלאי) אחד (בו זמנית). לפתע, הגיח מול הנתבע בן המבוטח, עת נהג נהיגה רשלנית ובמהירות מופרזת ופגע ברכב הנתבע חזיתית בצד השמאלי של הרכב...; יבואר, כי הנתבע לא ראה, לא יכול היה לראות את בן המבוטח ואת רכב המבוטח וגם לא יכול היה לצפות לו הן עקב אופי השטח שמהותו חקלאי כאמור ואינו מותאם לנסיעת רכבים פרטיים...כאשר משמאלו של הנתבע ניצבה גדר חיה החוסמת את שדה הראייה ומימינו שדה חקלאי המגודר בגדר למניעת כניסת חזירים. כאשר הפתיע בן המבוטח בנהיגתו המופרזת והמסוכנת את הנתבע משמאלו, בלם הנתבע וסטה ימינה ככל הניתן לתוך השטח החקלאי המגודר, אך נחסם בגדר החזירים. עם זאת, והיות שהמבוטח נהג בצורה מסוכנת ורשלנית, פגע הוא ברכבו של הנתבע בעוצמה רבה וחזיתית מצד שמאל וגרם לו לנזק בשילדה (TOTAL LOSS) וכתוצאה, לנזק כלכלי רב בסך של 17,541 ₪...". הראיות שהציגו הצדדים · כתבי הטענות, על נספחיהם.

מעבר לכך, ובנסיבות מדובר בעובדה בעלת משקל גדול יחסית, הנתבע נימנע בכל ההזדמנויות שהיו לו (לרבות ההזדמנות של הגשת תביעה נגדית בתיק זה) להגיש תביעה בגין הנזק העצמי המשמעותי שניגרם לרכב הנתבע ואף נימנע (באופן תמוה שלא עלה בידי להבינו מדברי הנתבע) מלהפעיל את הביטוח הרלוואנטי, שלדברי הנתבע היה לו ולרכב הנתבע במועד התאונה.

...

שוכנעתי ממכלול הדברים, כי די היה בחוות הדעת כדי לבסס את הנזק הנטען והנתבע.

מעבר לכך, שוכנעתי שהנזק אכן הוכח, ומנגד הנתבע לא הוכיח אחרת.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

תביעה בגין ניזקי רכוש לטרקטורון של התובעים, שלפי הנטען נפגע בתאונת דרכים מיום 10.10.20.

לטענת התובעים בזמן שנהג על הטרקטורון בכביש טמרה צפון, ולאחר שניכנס לכיכר, לפתע הגיע רכב פרטי של הנתבע 1, אשר ניכנס לכיכר מבלי לתת לו זכות קדימה, פגע בטרקטורון, כתוצאה מכך היתהפך הטרקטורון וגרם לו נזקים כבדים.

אמנם לנתבעת לא הייתה אפשרות לבדוק את שני הרכבים המעורבים, אך כאמור הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובע על חוות דעתו, וגם לא הוגשה חוות דעת נגדית אשר תנתח את תמונות הנזק כפי שתוארו בחוות דעת שמאי התובע.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, התרשמתי מעדויות הצדדים באופן בלתי אמצעי, מצאתי לקבל את התביעה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן, ובעיקרם כי הנתבעת לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה כדי להוכיח את טענת המרמה.

לאור כל האמור, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את טענת המרמה.

תמצית עובדות המקרה שלעניין לפניי תביעה בגין ניזקי רכוש, שעניינה בתאונת דרכים מיום 12.10.21, שארעה בין רכב התובע, איבראהים אבו לבן (להלן: התובע) לרכב הנתבעת 1, איריס סקזו (להלן: הנתבעת) בכביש 44, כאשר רכב התובע נסע מכיוון צומת נחשון לכיוון רמלה, ורכב הנתבעת, שנסע בנתיב הנגדי, סטה במסגרת תאונה עצמית מנתיב נסיעתו ימינה, היתנגש במעקה הבטיחות שלימינו, וסטה שמאלה לעבר רכב התובע ופגע בו. רכב התובע נפגע כתוצאה מההתנגשות עם רכב הנתבעת לכל אורך דופנו השמאלי, וכשהתובע ניסה למנוע את התאונה באמצעות הטיית רכבו ימינה, הוא פגע במעקה הבטיחות שבצדו הימני של הרכב, באופן שפגע בדופן ימין של רכבו.

באשר לטענת "גורם זר מיתערב" הרי שמדובר בטענה כי סמוך לפני התאונה עקפו את רכב התובע כמה אופנועים או טרקטורונים (להלן: הטרקטורונים), עברו את קו ההפרדה הרציף שבין שני הנתבעים: זה של התובע וזה הנגדי, שבו נסעה הנתבעת, וגרמו לסטייתה של הנתבעת, בתחילה לעבר המעקה שלימינה ובהמשך וכתוצאה מהפגיעה במעקה, לעבר רכבו של התובע שלשמאלה.

השופט יריב סוקר תחילה את חקיקת המשנה שלעניין כדלקמן: "הנורמה החלה על פוליסת הביטוח שהנפיקה חברת הביטוח למבוטחה היא זו המעוגנת בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1968 (להלן: "תקנות הביטוח"), ובעיקר – הפוליסה התקנית המובאת בתוספת לתקנות הביטוח (להלן: "הפוליסה התקנית").

...

לגופו של עניין, ולאחר שמצאתי כי הנתבעת היא שסטתה לעבר רכב התובע, ללא כל הצדקה, ולאחר שנהגה במהירות בתנאי שטח שאינם הולמים, באופן שאפילו המומחה בירס מטעם הנתבעות איננו מנסה לייצג אותה או לסנגר עליה בעניין, ולאחר שמצאתי כי לנתבעת אחריות מליאה על סטייתה, לאחר שלא מצאתי כי הוכחה טענת גורם זר מתערב, אני מורה על קבלת התביעה ביחס לנזק הישיר במלואה.

באשר לרכיב התוצאתי, מאחר שלא מצאתי כי התובע פעל להקטין את נזקו, כפי שפעל בסופו של דבר לאחר שנה, באופן שבו הוא שכר רכב בעלויות נמוכות ביותר שהוא אינו תובען כעת, הרי שאין מקום לפצותו על הנזק התוצאתי.

משכך, אני מורה לאיילון לשאת בנזק המוערך בחוות דעת השמאי, בסך של 283,996 ₪, בצירוף ריבית והצמדה בסך 44,617 ₪, ממועד התרחשות התאונה, ביום 12.10.21, ועד היום, ובסה"כ סך של 328,613 ₪; וכן בשכר טרחת השמאי, בסך של 3,430 ₪ (בהקשר זה קיבלתי את גרסת התובע כי מדובר בשמאי שהוא איננו מכירו ושהופנה אליו כשמאי שעבד באיילון); ובסה"כ הנזק יעמוד על הסך של 332,043 ש"ח. כן תשלמנה הנתבעות 1-2 שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 46,618 ₪ (כאשר סכום זה כולל מע"מ).