תביעה שכנגד בגין נזקי רכבים בתאונת דרכים במחלף נתניה

זוהי תובענה כספית על סך 5,007 ₪ בגין נזקים לרכב התובעת עקב תאונת דרכים.

רכב התובעת שהיה נהוג בידי הגב' גילי רמח סימנטוב יצא מתחנת דלק, הממוקמת למרגלות מחלף נתניה על כביש החוף, בנסיעה לכיוון צפון.

כשעומתה הגב' סימנטוב עם קושי זה העלתה אפשרות שייתכן כי רכב הנתבעים הגיע משמאל מנתיב שכן וניסה אף הוא להישתלב מנתיב מקביל משמאל ימינה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 15-12), אולם לא היה בידיה למסור בענין זה גרסה מידיעה אלא השערה בלבד, שכן הן בטופס ההודעה לחברת הביטוח אשר מולא על פי גירסתה שנמסרה לנציגי התובעת והן מעדותה וחקירתה הנגדית עולה כי לא ראתה מהיכן בדיוק מאחוריה הגיע רכב הנתבעים.

...

בשים לב לסכום התובענה ולמגמת מחוקק המשנה העולה מהוראות חלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, אשר גם אם טרם נכנסו לתוקף אושרו זה מכבר ומביעות כוונה ברורה של ניהול הליכים יעילים תוך חסכון בזמן, ברי כי אין מקום לפתוח מחדש את שלב הראיות בתובענה זו. לאור כל האמור לעיל אני סבור כי לנתבעים אשם תורם ביחס לקרות התאונה.

בשקלול ניתוח העובדות המפורטות לעיל אני סבור כי שיעור האחריות המוטל על הגב' סימנטוב לקרות התאונה עומד על 70% ואילו זה המוטל על הנתבעים עומד על 30%, אלא שביחס לנתבעים מדובר לטעמי באשם תורם שאינו מקים עילת תביעה נגדם.

לאור האמור, התביעה נדחית.

לפניי תביעה כספית מיום 3.8.15 ע"ס 6,341 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 21.4.15.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת.

גרסת התובעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום ה- 21/04/2015 ארעה תאונה הנידונה בכביש 6 במחלף נתניה. תאונת הדרכים ארעה עת רכב הנתבעים (כנראה שמדובר בטעות והכוונה לרכב התובעת – א.כ.) נסע בפקק במהירות איטית מאוד ואילו נהג משאית הנתבעים פגעה שהייתה מאחור, לא שמר על זהירות, לא שמר על נתיב הנסיעה, לא שם ליבו לנעשה בכביש ופגע ברכב התובעת בצידו השמאלי". גרסת הנתבעים באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 8 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בס' 4 לכתב התביעה על כל תת סעיפיו מכל וכל: הנתבעים יטענו כי, ארוע התאונה היתרחש ביום 21.4.15, בסמוך לשעה 9:00, בכביש מס' 6 קרוב לניצני עוז, עת נסע רכב הנתבעים בכביש בפני עומס תנועה במהירות נסיעה איטית, לפתע הגיח רכב התובעת מצד ימין מתוך שולי הכביש, סטה רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, פגע רכב התובעת ברכב הנתבעים והסב לו נזקים וכך התרחשה התאונה". הראיות שהציגו הצדדים · כתבי הטענות, על נספחיהם.

...

· אין ולא יכול להיות חולק כי, בנסיבות הנ"ל (הגעת הפרטית מנתיב השתלבות לכביש הראשי בו נסעה המשאית) היה מחובת נהג הפרטית לתת לנהג המשאית זכות קדימה, ואם להוסיף לכך את העובדה המוסכמת לפיה מדובר הייתה בשעת פקק ועומס רכבים, הרי שלא ניתן להימנע מהמסקנה כי הפרטית לא כיבדה את זכות הקדימה של המשאית, שהרי המשאית לא יכולה הייתה בנסיבות (בפקק ובעומס הנ"ל) להגיע בפתאומיות ובמהירות לנקודה שבה התרחשה התאונה.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך 450 ₪ (כפי שיעור שכר עד ההגנה שנפסק) וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,400 ₪.

לפניי תביעה, ותביעה שכנגד, שעניינן נזקים שנגרמו לשני רכבים שהיו מעורבים בתאונת דרכים במחלף נתניה.

...

אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי הנהגת הודתה כביכול שרכב הנתבע היה בנתיב נסיעתו ישר וכי שני הרכבים היו בנתיב האמצעי.

לאור האמור, אני מקבל את התביעה ואני דוחה את התביעה שכנגד.

לפיכך, אני קובע כי הנתבע והתובע שכנגד ישלם לתובעת והנתבעת שכנגד סך של 4,031 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪, שכר העדים כפי שנפסק וכן אגרת בית המשפט כפי ששולמה.

בית משפט השלום בנתניה 11 מרץ 2013 תא"מ 16304-09-09 שירביט חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' גויטע ואח' בפני כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון התובעת והנתבעת שכנגד שירביט חב' לביטוח בע"מ הנתבעים והתובעת שכנגד 1.ויקי גויטע 2.הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ פסק דין

עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד, בגין הנזקים שנגרמו לכלי רכב, המבוטחים ע"י שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") והפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.3.2008.

בעוד שהראשונה העידה: "היינו אמורים לפנות שמאלה לכיוון המחלף של תל אביב כשאנחנו יוצאים מאשדוד, לפני שבנו את המחלף החדש...", הרי האם העידה כי: "ש: מאיפה הגעתם?

...

עם זאת, אני סבורה כי לאחרונה רשלנות תורמת, כיוןש אופן נסיעתה תרם להתרחשות התאונה.

אני סבורה כי בנסיבות הענין, יש להטיל על הנתבעת אחריות תורמת לתאונה בשיעור של 15%.

לסיכום: התביעה נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

לפני שלוש תביעות מאוחדות שעניינן נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 31.1.2021 בסביבות השעה 01:00 בלילה, בצומת של כביש 57 לכיוון העיר נתניה והעליה במחלף נתניה מכיוון כביש 2.

אבו נאסרה הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבו כנגד רוסין, הבעלים של הרובר, וכנגד מנורה מבטחת הרובר.

...

ודוק, מעדות אבו נאסרה עולה כי בעת שנכנס לצומת היו שני הרכבים, הרובר והמאזדה בנסיעה : "פתאום אני רואה שני רכבים באים עליי", כאשר הרובר נסע לגרסתו במהירות "כמו מטוס". כך, גם בכתב התביעה טען אבו נאסרה רק כי רכב הרובר נכנס לצומת באור אדום ואולם, בחקירתו הנגדית העיד כי גם רכב המאזדה נסע ככל הנראה באור אדום : "לא יודע מאיפה בא המאזדה נראה לי יצא באדום, אני לא יודע..." (עמ' 14 שורות 26-27).

לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי הראיות בפני במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, אני קובעת כי האחראי לתאונה הינו נהג הב.מ.וו. לפיכך, התביעה בת.א. 45747-02-21 (תביעת עיריית נתניה), מתקבלת כנגד הנתבע 2 (אבו נאסרה) והנתבעת 4 (מנורה).

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 3, נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד שהגיש אבו נאסרה בת.א. 24020-01-22, נדחית.