תביעה שכנגד בגין גזילת יצירת אמנות

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;".

פיצוי על סך 109,008₪, כפיצויי קיום עתידיים למשך 3 שנים בגין הפסד רווחים עתידיים עקב גזלתו של המבקש את לקוחת המשיבה- "אימרת"- מה שהתאפשר לו על ידי נעילת הטלפון שהוא השיב עם סיום עבודתו ובצוע "עקוב אחרי" למספרו האחר.

בעיניין בצלאל נידונה חשיבותה של חובת הנאמנות ותום הלב הנובעות מחוזה העבודה- "ההיתקשרות בין עובד למעביד והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמוןFiduciary Relationship ולאור עיקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן 'חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד." (ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ניתן ביום 28.11.12, בסעיף 30 לפסק דינה של הנשיאה; הדגשה שלי – א.ה.).

אמנם, כפי שציין המבקש, לעניין עילה ה'- אין מדובר בטענה לגניבה של "סוד מסחרי" וכן לעמדתו מדובר בטענה של "הפסד הכנסה", אך כפי שהדגישה המשיבה, במסגרת עילה זו נטען לעשיית עושר ולא במשפט, גזל וחוסר תום לב- עילות אשר אינן חורגות מסמכותו של בית הדין.

אף אם מתעורר ספק, לאור האפשרות להגדיר את מהות עילות כתב התביעה שכנגד- כנזק מכומת ומוגדר שניגרם למשיבה על ידי היתנהלותו הרשלנית לכאורה של המבקש, שאז ניתן לראות את מעשיו או מחדליו של המבקש כעוולות נזיקיות, שאינן חוסות תחת סמכותו של בית הדין לעבודה- בהתאם לטענת המשיבה, ניתן לראות בעילות אלו עילות קזוז כנגד תביעת המבקש ואף עילות קזוז נזיקיות, שהדיון בהן מצוי בסמכותו של בית הדין.

...

לאחר עיון בכתב התביעה שכנגד, בטענות הצדדים ובפרוטוקול הדיון מיום 10.1.16, מצאתי כי דין הבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף- להידחות, להלן יפורטו הטעמים להחלטה זו. בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת סעד של סילוק על הסף הוא צעד קיצוני, הננקט בבתי הדין לעבודה במקרים חריגים, במשורה וביד קמוצה (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נגד משה כהן, פורסם בנבו ביום 13/2/08; דב"ע מז/3-15 אפנר נגד מפעלי הדסה לנוער (לא פורסם); דב"י יא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נגד אברהם כלפון, פד"ע כב 518).

סיכומו של דבר, שוכנעתי כי בנסיבותיו של מקרה זה, התביעה שכנגד הינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ואין לחרוג מדרך המלך בבית הדין לעבודה- שימוש בסעד של סילוק תביעה על הסף "ביד קמוצה ובמשורה". אשר על כן, הבקשה נדחית.

42 ביטול ההסכם ע"י דגנית 43 דרישת ההשבה של דגנית 45 מתן חשבונות 46 פצויי קיום 47 פיצוי לא ממוני ללא הוכחת נזק בגין גזילת מאות יצירות 48 אחריות אישית של קטיה 49 התביעה שכנגד 50 פיצוי בגין אובדן רווח עד תום תק' הסכם הבלעדיות או פיצוי בגין שווי המלאי .

הצדדים לתביעה התובעת והנתבעת שכנגד, דגנית בלכנר, היא אמנית בתחום האמנות המודרנית (להלן: "דגנית").

כפי שיפורט בהמשך, בצל הגירושין והעברת הבעלות המלאה בגלריה לידי קטיה, נקלעה קטיה לקשיים כספיים ונוצר משבר אמון ביחסים, אשר הוביל בסופו של יום לביטול הסכם הבלעדיות ע"י דגנית, בטענה כי הגלריה הפרה את ההסכם "ברגל גסה". במסגרת תביעה זו, תובעת דגנית סעד של מתן חשבונות, בטענה כי הגלריה נטלה ממנה מאות יצירות ללא הסכמתה, בדרך של מירמה ותחבולה, וללא תשלום תמורה עבורן.

...

משלא הוכחה טענה זו – היא נדחית.

הוברר, כי דרישתה של דגנית לתשלום תמלוגים לפי "שיטת מכפיל 4" כמו גם דרישתה לתשלום תמלוגים עפ"י הנוסחה השגויה בסעיף 9 להסכם הבלעדיות, מבלי להתייחס לטעות הקולמוס שנפלה בה - אינן עולות עם לשון ההסכם והתנהגות הצדדים לאורך תקופת ההתקשרות, ולכן דינן להידחות.

כך, ומשהגלריה נוהגת לאורך כל הדרך בערפול, ומסתירה נתונים מבית המשפט ומן הצד שכנגד, קבעתי כי היא מחויבת במתן חשבונות, כאמור בסעיפים 133-135 לפסק דיני זה. סוף דבר, התביעה לפיצויים כספיים – נדחית, התביעה למתן חשבונות - מתקבלת.

לפני ביהמ"ש תביעה של כותבת מחזה בגין פגיעה בזכויות יוצרים ותביעה שכנגד בגין אובדן רווחים ולשון הרע.

אולם, ביהמ"ש לא התבקש לידון בתביעה בזכויות מיכל כמי שהתעמרו בה ופיטרו אותה ללא הצדקה, אלא כיוצרת שזכויותיה נגזלו.

בשונה מאביב שהיה חסר ניסיון כאשר הקים את הקבוצה בסמוך לשיחרורו מהצבא, לאורי ניסיון רב בתחום האמנות והבידור.

מיכל טענה שאביב - מוסיקאי, איננו יוצר המחזה ואין לו זכויות כלשהן במחזה, בדמויות ובעיצובן או בטקסטים שבמחזה אותם היא כתבה והוא אף אינו טוען זאת, ומשכך לא ברור כלל מה הבסיס המשפטי לתביעה שכנגד.

...

הכיוון האחר הזה לא בא לידי ביטוי בתמצית שלך, ולכן אני אומר שצריך לעשות, כב' הש' הדר: מה זה הכיוון האחר הזה? העד, פרופ' עוז: אני חושב שהוא רצה להוריד מהקדרות המסוימת שיש, ואפילו אכזריות, שיש בעבודה של מיכל, ולמשוך את התוצר הסופי, וזה אכן קרה, למשהו שהוא קצת יותר רומנטי, הוא קצת יותר, בוא נאמר לא בשום צורה ואופן קומי, אבל הרבה יותר נאמר מלודרמטי מאשר כמעט טרגי כפי שהוא מופיע בעניין הזה, ולכן הוא מוריד אלמנטים מסוימים, זה מה שאני אמרתי, זה הכול נבנה מפרטים כל כך קטנים, שבסופו של דבר, אתה עושה את זה עם פינצטה.

שבסופו של דבר התוצר המוגמר זה, שום דבר מזה לא משנה לחלוטין את הסיפור המלא .

סוף דבר ביהמ"ש מוחק התביעה נגד עמיחי, דוחה התביעה שכנגד במלואה ומקבל התביעה נגד אביב ואורי באופן חלקי כלהלן: ביהמ"ש מחייב אביב לשלם למיכל כלהלן: · הסך של 60,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

התביעות שנידונו בבית המשפט החברה וגוטמן הגישו בשנת 2014 תביעה כנגד שמריה, יעקב ויוסף בעילות שונות, ובין היתר, תרמית, גזל, הפרת דיני השליחות והנאמנות, רשלנות, מצגי שוא, עשיית עושר ולא במשפט ועוד.

שמריה הגיב בתביעה שכנגד שבמסגרתה עתר להעביר על שמו 3 ממגרשי פרדס חנה; פיצוי מוסכם בגין שלושת חוזי המכר של מגרשים אלה; דמי תיווך בשיעור 2% בגין תיווך בעיסקה שנעשתה במקרקעי פרדס חנה עם חברה בשם ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ; וכן "שכר ראוי" בגין פעולות שביצע, לטענתו, במקרקעי פרדס חנה ובמקרקעין של החברה ברעננה ובחדרה.

המערערים יצאו חוצץ כנגד הקביעה בפסק הדין כי ההחלטה למכירת מקרקעי כפר יונה ופרדס חנה התקבלה בשל מצג המס הכוזב שהציגו יוסף ויעקב בפני מישפחת גוטמן, וכי בשל כך הסכימה המשפחה למכור את נכסי המקרקעין למרות האמנה המשפחתית.

הדברים סוכמו על ידי בית משפט קמא: "גם אם היה על עו"ד פינקלשטיין לגלות יותר עירניות לנסיבות המכירה ולניגוד העניינים בו היא נעשית וגם אם הוא התרשל בכך שלא בדק את העניין, על כל היבטיו ואף לא טרח ליצור, אישית, קשר עם דוד על מנת להודיע לו על כך ולהסביר לו את המשמעויות, והסתפק בתשובתו של יעקב לפיה דוד יודע ומסכים, הנתבעים אינם יכולים להיבנות מכך. רשלנותו של עו"ד פינקלשטיין איננה יכולה לשמש מגן לשמריה ולילדיו ואין הם יכולים להיתלות בה על מנת להסיר מעל עצמם את האחריות למעשיהם" (שם, פסקה 274).

...

עם זאת, וגם בהינתן המסקנה שהמערערים חטאו באי יושר כלפי החברה וגוטמן, דומה כי סכום שכר הטרחה וההוצאות שהושת על המערערים הוא חריג.

סוף דבר (-) הערעור של ורד (ע"א 947/19) נדחה בזה.

(-) מתקבל הערעור לגבי חיובו של יעקב, ביחד ולחוד עם שמריה ויוסף, בנזק שנפסק על ידי בית משפט קמא בגין מכירת מקרקעי כפר יונה.

] ביום 12.11.21 קיבל בא כוח התובעת מכתב תשובה מטעם משרדו של הנתבע ""HESHAM K. BETAR. Law office, על גבי המכתב התנוססה חתימתו של הנתבע, כבא כוחה של מדיקל קאר[footnoteRef:15]. במכתב התבקש בא כוח התובעת שלא לפנות ישירות אל מדיקל קאר הלקוחה שלו, עוד ציין הנתבע כי הגיע עם פנגס אותו היום להסדר תשלום הנוגע למחלוקת שנוצרה בין דרישתו של הנתבע מטעם טריפל פאל, לחיובים אותם דרשה התובעת ממנה. [15: נספח 8 לתביעה.]

בפנייתו של הנתבע ללקוחותיה, בנוגע לסכומים ששולמו או אמורים להיות משולמים ובתביעתו בשמם של הלקוחות להשיב סכומים ששולמו הפר הנתבע את הסכם העבודה, פעולתו נעשית שלא בתום לב, הנתבע עושה שימוש שלא כדין בסודותיה המסחריים של התובעת ומבצע עוולה הקבועה בחוק של "גזל סוד מסחרי"[footnoteRef:20].

פנגס נישאל בחקירה הנגדית מהו ה"מידע" שאליו נחשף הנתבע והשיב בין היתר כי מדובר בהצעת מחיר, חשבוניות, מחירים ומשלוחים[footnoteRef:76] - מידע אשר לטעמו אינו נחלת הכלל[footnoteRef:77].

] [79: ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", (28.11.12).

לטעמנו, אין מקום להכשיר פגיעה של עובד במעסיקו במהלך תקופת העבודה תוך ניצול האמון שניתן לו כדי לקדם את ענייניו האישיים ומן הראוי בנסיבות אלה לחייב את הנתבע בפצוי העומד בפני עצמו נוסף על הפצוי בגין גזילת סודות מסחריים.

...

הנתבע הוסיף טענות רבות הנוגעות לאופן הטכני בו הועברו ההודעות, המרחקים בין התכנים השונים בגוף ההודעות, בחנו את טענתו בקפידה אך לא מצאנו כי אלה מעידים על פגם באותנטיות המסמכים[footnoteRef:90].

] סעדים בשים לב לחלוף הזמן ממועד סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, למשך ההגבלה על פי הסכם ההעסקה בין ולהלכה הפסוקה ברי כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת לצו מניעה קבוע להימנע מלפנות ללקוחותיה ובית הדין יסתפק בפסיקת פיצויים.

עוד נתבעו פיצויים בגובה 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם עבודה חובת האמון והתנהגות בחוסר תום לב. אנו סבורים, כי העוולות אשר בוצעו על ידי הנתבע התבצעו במסכת אחת של מעשים, ואין מקום לחייבו באופן נפרד לכל פעולה שביצע וזאת בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק.