תביעה שכנגד בגין איחור במסירת מושכר וביטול הסכם שכירות

כך גם ציינה בכתב התביעה שכנגד כשטענה כי ספיר נאלצה "להמשיך לשכור ולהפעיל את המושכר והיא עשתה כן באופן סביר, ראוי ובהתאם להוראות הסכם השכירות" (סעיף 7 לתביעה שכנגד); ובהמשך: "ספיר דן מעולם לא חדלה מהפעלת הסניף ועמדה בכל התחייבויותיה בהתאם להוראות הסכם השכירות" (סעיף 21 לתביעה שכנגד).

פיצוי מוסכם בגין אי מסירת החזקה במועד סעיף 12.1 להסכם קובע: "לא פינה השוכר את המושכר במועד, הרי בנוסף לזכות המשכיר לתבוע את פינוי המושכר, ובנוסף לכל זכות אחרת שתהיה למשכיר בהתאם להסכם זה, או לפי כל דין, ישלם השוכר למשכיר בשל התקופה מהמועד בו היה עליו לפנות את המושכר ועד המועד בו יפנה את המושכר, סכום השווה פי אחד וחצי מדמי השכירות לאותו החודש, וזאת בגין כל חודש או חלק יחסי מסכום זה בגין חלק חודש איחור בפנוי המושכר". סעיף זה הוא הבסיס לתביעת ממן לסעד של פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה.

עוד לציין כי לא רק מהבחינה העובדתית לא ראיתי לקבל את טענת ספיר, שכן אין בעובדה, שגם אם היא נכונה, שלא נגרם לממן נזק בפועל כדי להוות עילה לביטול הזכות לפצוי המוסכם שנקבע למקרה של איחור במסירת המושכר.

...

גם אם מצא בית המשפט כי בוצעה הפרה בוטה וחמורה של הוראות החוזה אין משמעות הדבר קיומו של נזק בלתי ממוני, ועל נפגע ההפרה לעמוד בנטל המינימאלי להראות כי אכן נגרם לו נזק.

אמנם נטען כי אבידן הוא זה שסבל מעגמת הנפש, אך אבידן אינו בעל דין בהליך דנא, ואין ראיות שיש בהן כדי 'להעביר' את הנזק מאישיות משפטית אחת לשנייה, משכך אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

לסיכום קביעותי אני מקבלת את תביעת ממן לפיצויים מוסכמים ככל שמדובר בהפרה של סעיף 6.2 להסכם השכירות, עת הפסיקה ספיר להפעיל את המושכר למשך כ-6 חודשים, וכן בגין הפרת סעיף 12 להסכם בגין אי מסירת המושכר במועד, בתום תקופת השכירות (שתיהן הפרות יסודיות).

במסגרת הסכם השכירות מסרה גב' יחזקאל למר רחימי שיק ביטחון ע"ס 10,000 ₪ (להלן: "השיק" או "שיק הביטחון").

מר רחימי הגיש את השיק לבצוע בתיק הוצאה לפועל 501681-05-19 ובמסגרתו תבע סכום של 6,521 ₪ אשר רכיביו הם: חוב חשמל בסך 672 ₪; שפוץ הדירה – נקוי של רטיבות וצביעה בסך 5,850 ₪; 10% לכל חודש בגין איחור בתשלומים שלא שולמו.

לטענת גב' יחזקאל, מאחר שמר רחימי לא שעה לבקשותיה לתקן ולהסיר את הנגעים, ובעטיין של ההפרות היסודיות של הסכם השכירות מצידו, נאלצה גב' יחזקאל להודיע למר רחימי על ביטול הסכם השכירות.

התביעה שכנגד של גב' יחזקאל: בתביעה שכנגד שהגישה גב' יחזקאל נגד מר רחימי, שבה הגב' יחזקאל על טענותיה כי מר רחימי הפר את הסכם השכירות הפרה יסודית, השכיר לה דירה שאין לה היתר בניה ואשר ניבנתה בנגוד לתקנים המחייבים עפ"י דין, דירה אשר כתוצאה מליקויי בניה וחוסר איטום פשטו בה פטריות ועובש וגרמו לה נזק לרכוש ולבריאות.

...

אשר על כן אני קובע כי המקור לעובש ולטחב בדירה הוא מחוסר אוורור של הדירה ולא מכשלי איטום, ומכאן שנזקי העובש נגרמו בשל מעשיה ומחדליה של גב' יחזקאל, ולא של מר רחימי.

סוף דבר, התביעה שהגיש מר רחימי נדחית ברובה, למעט רכיב החשמל בסך 672 ₪.

התביעה שכנגד שהגישה גב' יחזקאל נדחית כאמור.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד (כבוד הרשמת הבכירה אירנה רוזן) מיום 16.01.2022, בו התקבלה באופן חלקי תביעתם של המשיבים נגד המבקש בגין הפרת הסכם שכירות בין הצדדים, ונדחתה תביעתו שכנגד של המבקש (ת"ק 46192-07-20).

המשיבים טענו, כי אף לפני מסירת החזקה בנכס התערערו היחסים עם המבקש, נוכח איחור במסירת הנכס לידיהם, עליו הודע ברגע האחרון, תוך גרימה של נזקים שונים, בין השאר גניבת ציוד שנשאר בחוץ לאחר שהתייצבו ולא ניתן להם המפתח לדירה, ועוד.

לעניין האיחור במסירת המושכר, טען המבקש כי היה מדובר באיחור בן יום אחד בלבד, בגינו פיצה המשיבים בסך 140 ₪.

בית המשפט הסביר כי אף אם המשיבים לא עמדו כדין על זכותם לביטול החוזה תוך זמן סביר מהעת בו גילו הרטיבות, ולא ביקשו כנדרש לסיים יחסי השכירות, הרי נוכח הקף הנזק וסרובו של המבקש לטפל בבעיות, הם היו זכאים לקבל ניכוי יחסי מדמי השכירות.

...

לפיכך, אין כל מקום להתערב גם במסקנה זו. אין מקום לקבל טענת המבקש ביחס לכך שבית המשפט צפה בסרטונים וצילומים מתוך פלאפון הנייד של המשיבים, מבלי שניתנה לו האפשרות לצפות בהם.

סיכומו של דבר, הכלל הוא שרשות ערעור על פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות ניתנת במשורה.

נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת (התובעת שכנגד) שהתובע (הנתבע שכנגד) לא ביצע את התיקונים שפורטו בנספח להסכם השכירות שעליהם הסכימו הצדדים במעמד החתימה.

על פי התאור שלא נסתר, דובר בציוד בהקף משמעותי שלא מצופה מהנתבעת לפנותו בכוחות עצמה ועל כן, הנני מקבלת את טענתה שיש לקזז מהפצוי בגין האיחור בהשבת המושכר לתובע את הפצוי שהיא זכאית לו בגין האיחור במסירת המושכר לידיה בתחילת תקופת השכירות.

הנתבעת טענה בחקירתה כי נימסרה הודעת ביטול בשיחה עם המתווך (עמ' 18 ש' 23) אך תימלול השיחה מלמד כי זו נסובה סביב העברת שם המשלם בעריית אשדוד על שם הנתבעת ואין בה כל זכר לנושא טרמיטים, מה גם שבסיום השיחה משיבה הנתבעת בחיוב לשאלת המתווך האם היא מעוניינת לקיים את הסכם השכירות.

...

הטענה שבשל חדירת מי הגשמים מספר ילדים עזבו את המשפחתון ונגרם לנתבעת אובדן הכנסה, דינה להידחות כקודמתה.

בהקשר הזה יצוין, כי הטענה שהתובע הטעה את הנתבעת קודם לחתימה על הסכם השכירות בכך שהסתיר ממנה שהמושכר לא מחובר לתשתיות הגז, דינה להידחות אף היא.

מחקירות שני הצדדים עולה כי המחסן לא נמסר לנתבעת כשהוא פנוי מיד עם תחילת תקופת השכירות ולכן, מבלי להידרש להתנהלות הצדדים בהמשך, מצאתי לקבל את דרישתה זו. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי לאחר קיזוז הסכומים ששולמו על ידה בגין עלויות הטיפול בליקויי החשמל והאינסטלציה והשבת החלק הרלוונטי בדמי התיווך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,053 ₪.

כשלושה חודשים לאחר הזמנת עבודות ההתאמה נשלחה על ידי ב"כ הרשת הודעה על ביטול הסכם השכירות בטענה לאיחור במסירת המושכר המהוה הפרה יסודית.

אם כן – הצדדים לא סייגו את האפשרות של השוכר לתבוע פצויי ציפייה לפי חוק החוזים (תרופות); לא קבעו הקף של הפצוי המוסכם שיחול על המשכיר במקרה של הפרה על ידו (להבדיל מסעיף נגדי שקבע פיצוי מוסכם במקרה של הפרה על ידי השוכר כלפי המשכיר).

בשים לב לקביעות בית המשפט בעיניין איבגי וקונטנתה, המטילות אשם מלא על הנתבעת 1 וקבוצת אהרוני בגין האיחור במסירה, ודחיית כל הטענות בנוגע לכוח עליון, הניסיונות לקשור בין ביטול ההסכם על ידי התובעת לבין מניעת איכלוס, נדחות.

...

פיצוי בגין הוצאות ישירות: בנוסף לאמור, ישלמו הנתבעים 1-4 לתובעת את ההוצאות הישירות שנגרמו לה, על פי חשבוניות שהוצגו, על מנת להעמידה במצב בו הייתה בטרם נכנסה להסכם כדלקמן: 110.1 דמי זיכיון (דמי הפיתוח): התובעת שילמה לנתבעת 5 דמי זיכיון בסך 80,000 ₪ בצירוף מע"מ. מצאתי כי על הנתבעים 1-4 לשאת בהוצאות התובעת בגין רכיב זה, כפי ששולמו.

התביעה כנגד הנתבעת 5: התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית.

לאור כך ישלמו הנתבעים 1-4 לנתבעת 5, ביחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.