תביעה שכנגד בגין אי אספקת סחורה

הנתבעת שכנגד הגישה כתב תביעה שכנגד נגד התובעת, דן הראל ומרטין נורביאן, בסך 1,000,000 ₪, בגין אי אספקת סחורה שהוזמנה במועד ואספקת סחורה פגומה, כנטען.

...

דיון והכרעה סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". בהחלטתו ברע"א 10905/07 ‏ ‏ ‏LAUDERBAIE YACHTS LTD‏ (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (29.6.2017) עמד בית המשפט, בין השאר, על פרשנותו של סעיף זה: "על פי סעיף 353א' לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר), פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)]. הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית [ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ, פס' 4 (14.2.2016) (להלן: עניין אור בנמל)]. בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה. אם במסגרת בחינה זו התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב השני. בשלב השני, בית המשפט יבחן האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה. בשלב השלישי, בית המשפט קובע את גובה הערובה. בשלבים השני והשלישי, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע לקניין, בדומה לאיזון הנערך לשם החלת סעיף 519 לחוק, כאמור [ראו: עניין אור בנמל, פס' 4]. כמו כן, בקביעת הערובה רשאי בית המשפט להתחשב בנכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות". הנה כי כן, הכלל אשר עוגן בסעיף 353א' לחוק החברות הנו כי יש להטיל ערובה על תובעת שהיא חברה.

לאחר שעיינתי בתגובת התובעת שכנגד ובמסמכים שצורפו לה, לא מצאתי כי התובעת שכנגד הניחה בסיס מספק לטענתה כי מצבה הכלכלי איתן.

משכך, אני מקבלת את הבקשה.

התובעת שאינה מגיע בידיים נקיות לתביעה זו (סיפקה חלק מהמוצרים לקויים וכיום גם מודעת לכך) תתקן את הליקויים על חשבונה (העלות אצלה נמוכה בהרבה מאשר קבלן חצוני), הנתבעת והתובעת שכנגד תגיע להסכמה עם התובעת על מתוה סיום המחלוקת אם הכל יתוקן עם מנגנון להבטחת התשלום המוסכם ומנגנון לקביעת מועדים וגורם המאשר את סיום התיקונים.

שי אישר בעמוד 63 שורה 19 כי המזמין לא הציג לפני המומחה יומן העבודה על מנת להוכיח קשר סיבתי לנזק הנטען עקב איחור במסירה לשוכרים: "כב' הש' הדר: אתם הצגתם למומחה מטעם בית המשפט את יומן העבודה כדי להראות את הטענות בזמן אמת על איחורים של התובעת באספקת הסחורה?

כמו כן, כאשר הספק טוען בתכתובת לחוב בסכום התביעה, שי לא טוען בתגובה לתשלום בעודף של כמיליון ₪, או מי מטענות שהמזמין העלה לעניין הזמנות שלא סופקו וכן לעיכוב במסירת המושכרים, או כל פרוט של נזק אחר, פרט לטענה בדבר "ביטול אירועים" שלא פורטה או כומתה.

...

עו"ד בסידן: על רקע האמור, מודיעה בזאת שובל השקעות על ביטול ההתקשרות בין הצדדים.

" קביעת עלות התיקון המומחה נחקר בעניין עלות התיקון בעמוד 18 שורה 23: "מר קראוסהר: תיקח את המספרים לפני מע"מ ותראה, זה מגיע בערך ל-190 אלף שקל. בסדר, יש הצעות, אני לא אמרתי שאין הצעות. השאלה מי זה הקבלן ומה הוא עושה, ותמיד אפשר גם לקבל את זה בנמוך יותר. אני לקחתי מחיר ריאלי בבניין קיים שצריך להיכנס בו ולעבוד בעדינות ובזהירות, בלי ללכלך שום דבר ובלי לפגוע באנשים ולתאם את הזמנים. לא נראה לי שאפשר לעשות את זה במחיר הזה בבניין חי." המומחה אמד עלות התיקון בסך של "240 פלוס 30, כן.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי ודוחה התביעה שכנגד במלואה.

בסוף תצהירו מתייחס חמואל לתביעה שכנגד ומבהיר כי לא יעלה על הדעת שבעסקה מעין זו, שהתובעת היא זו שמספקת סחורה, היא זו שנותרת בסופו של דבר חייבת לנתבעת חוב בסך של 576,000 ₪.

בהחלטה בדבר גילוי המסמכים שלעיל, אין משום הבעת דיעה בשאלה המשפטית בדבר פרשנותו של החוזה, אלא מדובר בהסכמה דיונית במטרה לקדם את המו"מ בין הצדדים ואת בירור התביעה בכלל.

...

בעניין זה נתתי דעתי לכך שבהליך דנן התקיימו 5 דיונים, כי ההליך נמשך כ-6 שנים ומחצה, כי בסופו של דבר לא נדרשתי לשמיעת ראיות בהסכמת הצדדים, וכי במהלך השנים ניסו שני הצדים לגשר על הפערים ביניהם, הגם שלא בהצלחה יתירה.

משכך ולפנים משורת הדין ונוכח סכומי שני ההליכים אני מורה לנתבעת לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של התובעת בסך של 40,000 ₪ בלבד.

כמו כן אני מורה למזכירות להחזיר את הפקדון/הערובה בסך של 10,000 ₪, שהופקד ע"י התובעת, בהתאם להחלטתו של השופט באומגרט מיום 11.6.17 לידי ב"כ התובעת.

בכתב התביעה שכנגד טענה עוף צח כי בינה לבין עוף טוב נכרת בחודש 5/2017 הסכם אספקה קבוע של עופות, כאשר בשנת 2018 היתקיים בינה לבין אגודה שיתופית מילוא עוף (להלן: "מילועוף") מו"מ לרכישת עופות ממילועוף באופן קבוע ובתנאים עדיפים (מאשר ההסכם עם עוף טוב) וזאת לאחר תום ההסכם עם עוף טוב.

בנוסף כפי שהובהר בכתב התביעה העקרי ובכתב התביעה שכנגד הרי שעוף צח נמנעת מלשלם לעוף טוב וטוב בעמק את תמורת הסחורה שרכשה וקיבלה מהם לרבות ע"י ביטול שיטתי של צ'קים שהיא מסרה בהיקפים של כ- 19 מיליון ₪.

אמנם , כעולה מהנ"ל טענה עוף צח בתביעתה שכנגד, כי היא למעשה מוטטה ("הופסקה פעילותה") ע"י הנתבעות, ברם מדובר בטענות הטעונות בירור עובדתי ולכן אין המדובר בקביעה קטגורית כי אכן מצבה נגרם בשל היתנהגות הנתבע.

...

בהתייחס לסכום הערובה נקבע ברע"א 4192/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ'HERITAGE AFFINITY ENTERPRISES LLC ( 14.07.2016), כדלקמן: " כפי שנפסק לא אחת, משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים ובהם: מצבה הכלכלי של החברה; סיכויי התביעה שהגישה; וכן זכות הגישה לערכאות של החברה מחד גיסא וזכות הקניין של הנתבע מאידך גיסא (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 103/76. ‏ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). כמו כן רשאי בית המשפט לשקול בהקשר זה את נכונותם של מנהלי החברה או בעלי השליטה בה לערוב באופן אישי להוצאות הנתבע (עניין אור בנמל, פסקה 4)." בענייננו, בהתחשב בנתונים שהובאו בפניי בדבר מצבה של עוף צח ובמנעד גובה ההוצאות הנפסק דרך כלל בהליך מסוג זה, אני מעמיד את סכום הערובה על סך של 100,000 ₪.

לסיכום הבקשה מתקבלת.

המשיבה תשלם למבקשות הוצאות הבקשה בסך כולל של 3000 ₪.

בנוסף טענו הנתבעים כי אין בסיס לעילות הנזיקיות שנטענו באופן סתמי בכתב התביעה, כי הנתבעים לא התרשלו בדבר וככל שניגרם לתובעים נזק, הוא תוצאה של מעשיהם, ויש לייחס להם אשם תורם של 100%; כי לא מתקיימת עוולת מיטרד ליחיד (בכל הנוגע לביקורו של איתן בסניף) ואף לא עוולת התקיפה, משום שלא היה שימוש בכח; כי הנתבעות לא התעשרו ממכירת פירות ההשקעה של התובעים בסניף, משום שמדובר היה בפרוטות והדבר נעשה לשם הקטנת הנזק.

האמירה שלפיה לא יסופקו סחורות הייתה מוצדקת, לאור העובדה שהתובעים צברו חובות ע"ס עשרות אלפי שקלים בגין אי תשלום עבור הסחורות, וכפי שהיטיב איתן להסביר בחקירתו הנגדית: "כמו שחשמל אתה לא מקבל אם לא שילמת, כמו קו בזק אתה לא מקבל אם לא שילמה לבזק" (פרוט' 27.7.22, עמ' 35-34, ש' 32, 2-1).

...

סוף דבר התביעה הראשית, שהוגשה על סך של 2,293,190 ₪, מתקבלת בשוליה, אך ורק ביחס לראש הנזק העוסק בלשון הרע ועגמת נפש ואף זאת תוך פסיקת פיצוי זניח לעומת מה שנתבע.

יתר התביעה – נדחית.

על כן, התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות שכר טרחתם הנ"ל, בסך של 119,874 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.21 ועד התשלום בפועל.