מבוא
ענייננו בתביעה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו התובע זכאי להרשם כבעלים של מקרקעין אותם, לטענתו, רכש אביו מבעל הזכויות הרשום בפנקס הזכויות.
בהתאם לכך, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי ביחס לחלקים הרשומים כיום על שם עיזאת עבד אל עזיז עבד אל מג'יד פאהום (21/44 חלקים) במקרקעין הידועים כחלקה 112 בגוש 16935 ולפיו, זכאי התובע כי יירשמו בפנקסי המקרקעין העיסקאות הבאות:
- מכר מהבעלים הרשום לאביו של התובע, מחמוד יוסף דיאב חביבאללה ת.ז. 020778767, לפי ייפוי הכוח מיום 7.6.1970 (נספח י"ד לתצהיר התובע).
...
המחלוקת העומדת לדיון עיקרה בשתי שאלות: האחת - האם התובע הוכיח כי אכן נעשתה עסקה במקרקעין? והשנייה - האם התביעה התיישנה ולחלופין האם דינה להידחות מחמת שיהוי?
תמצית העובדות וטענות הצדדים
עיזאת עבד אל עזיז עבד אל מג'יד פאהום המנוח (להלן: המוכר), היה רשום החל מיום 3.9.1943 כבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין מוסדרים הידועים כחלקה 112 בגוש 16935, המצויה במועצה המקומית עין מאהל ושטחה הכולל 4,822 מ"ר (להלן: המקרקעין, נסחי הרישום ההיסטורי והעדכני נספחים י"ב ו- י"ג לתצהיר התובע).
כך ובסיכומו של דבר, התובע טוען כי הוא זכאי להירשם כבעל מלוא הזכויות הרשומות כיום על שם המוכר במקרקעין - 21/44 חלקים.
מכל מקום, הנתבעים לא הראו כי עסקינן באחד מאותם מקרים חריגים ונדירים בהם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי.
הנתבעים, מנגד, לא הוכיחו קיומם של נימוקים "כבדי משקל במיוחד" המצדיקים לשלול מן התובע את זכותו להשלים את העסקה ברישום ודין טענות ההתיישנות והשיהוי שהעלו, להידחות.
על כן, התביעה מתקבלת.