תביעה שטרית: ערבות לחוב שכירות

בגין כך היא מבקשת בכתב התביעה שכנגד לחייב את ויקטור בתשלום חוב דמי השכירות לתקופה זו בסך של 86,700 ₪, בריבית פיגורים בגין חוב דמי השכירות בשיעור העולה על 5% על הריבית המאקסימאלית הנהוגה בבנק לאומי בסך של 10,274 ₪ בהתאם לסעיף 12.3 להסכם השכירות; וכן בתשלום סך של 85,300 ₪ כגובה הבטחונות שהוסכמו בהסכם השכירות ומהוים לטענתה פיצוי מוסכם.

שטר החוב והערבות הבנקאית לא הוצגו, בהסכם השכירות לא נקבע פיצוי מוסכם - ואין בידי מיה לטעון כי הבטחונות שלא הוצגו מהוים, פיצוי מוסכם שעל ויקטור והערבים לשלם.

...

ההודעות לצד שלישי שהגישו מיה ועו"ד הנתבעים, זה כנגד זה - נדחות.

ההודעות לצד שלישי שהגישו מיה ועו"ד הנתבעים נגד המנוח - נדחות.

התביעה שכנגד - נדחית.

ראשית, משום שהשיק ניתן כשיק פתוח, לצד ערבות בלתי מוגבלת בסכום, ושנית – משום שממילא אין אנו עוסקים עוד בתביעה השטרית, לאחר שכתב התביעה תוקן, והתביעה היא על פי כתב הערבות, ולא על פי השיק.

בסעיף 22 להסכם השכירות נקבע כי "השטר והפקדון ישמש לתיקון נזקים ו/או קלקולים כמפורט לעיל, לכסוי הוצאות המשכיר בעריכת משפט פינוי ושכ"ט עו"ד, כמו כן יקזז המשכיר את הפיצויים הקובעים והמוערכים מראש בעד אי פינוי, וכן ישמש לכסוי כל תשלום שהושכר מתחייב לשלמו בחוזה זה". אמנם הנתבעת אינה נתבעת מכוחו של שטר חוב או פקדון, אלא מכוחו של כתב ערבות כללי ובלתי מוגבל כאמור; אולם ברי כי עליה לשאת גם בעלויות של הליך הפינוי, הן לאורו של סעיף 22 להסכם, והן משום שמדובר בעלויות מוכחות, אשר באות בגדר הערבות הכללית שעליה חתמה.

...

עדותו של התובע בעניין זה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-9) מקובלת עליי ומתיישבת עם המסמכים וכלל הראיות.

לעניין החוב לוועד הבית, לעומת זאת, המסקנה אחרת.

מהמקובץ עולה, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. חוב דמי שכירות - 30,800 ₪; ב. הוצאות הליך הפינוי - 3,500 ₪; ג. פיצוי מוסכם - 10,000 ₪; ד. חוב לחברת חשמל - 1,567 ₪; ה. סך הכל - 45,867 ₪ אני מקבלת, אפוא, את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 45,867 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.17 (מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל) ועד היום.

בהסכם השכירות מספר הוראות הרלוואנטיות לתביעה דנן: תקופת ההסכם למשך 36 חודשים עם שתי אופציות, כל אחת מהן לתקופה של 36 חודשים נוספים, החלות אוטומאטית בהעדר הודעה סותרת (סעיפים 5.1 – 5.3 להסכם); האיסור החל על השוכר להעביר זכויות לאחר (סעיף 8 להסכם); חובת השוכר לשלם את מלוא דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות, אלא אם ימציא למשכירה שוכר חלופי שיחתום על הסכם בנוסח ובתנאי ההסכם (סעיף 15 להסכם); להבטחת תשלום כלשהוא עד לסכום של 150,000 ₪ מפקיד השוכר "שטר חוב וערבות אישית" לטובת המשכיר.

...

מילר מסר בעדותו, כי בסופו של דבר, מיפרו הסכימה לשכור את השטח, לאחר ביצוע התאמות, לפי דרישתה.

מסקנה זו עולה, הן מתוך הוראות ההסכם הנזכרות, והן מתוך מיקומו של סעיף 13.5 בפרק "פיצויים". ככלל, התערבות בית המשפט בפיצוי מוסכם היא מצומצמת כל עוד קיים יחס סביר בין ההפרה ובין הפיצוי (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970; ע"א 5806/02  ארביב ואח' נ' קרני,  פ"ד נח(5) 193, 200 (2004); ע"א 300/77  רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופתוח בע"מ, פ"ד ל"ב(3) 682, 686 (1978); לשיקולים המנחים בבחינת סבירות הפיצוי המוסכם, ראו, פרופ' גבריאל שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 500 (תשס"ט, 2009).

סוף דבר בין התובעת ובין נתבעת 1 נכרת ביום 1.1.07 הסכם שכירות להשכרת המושכר, שכלל תקופת הסכם ל-3 שנים ועוד שתי תקופות אופציות, כל אחת מהן ל-3 שנים נוספות.

מבוא לפניי בקשה דחופה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד, בהתאם לסעיף 363 לתקנות סד"א, התשמ"ד- 1984, בה מתבקש בית המשפט ליתן בידי המבקשת סעדים זמניים כהגדרתם בסעיף 1 לתקנות סד"א, לצורך הבטחת האפשרות לממש את זכויותיה של המבקשת ע"פ הסכמי השכירות שנחתמו בין הצדדים, וכן להבטחת האפשרות לאכוף את פסק הדין אשר לטענתם עתיד להנתן במסגרת התובענה הכספית שיגישו, ולהבטיח למבקשת את האפשרות היחידה להפרע מהמשיבים, ולו באופן חלקי.

מיהות הצדדים המבקשת הנה חברה פרטית אשר לטענתה מנהלת מבנה מסחרי המצוי ברחוב דוד טוביהו 125, ב"ש, הגרנד קניון בב"ש. המשיבה 1, כך עולה, הנה חברה העוסקת במכירת מוצרי אופנה והידועה בשמה קלאב 21, ואשר שוכרת מהמבקשת 3 חנויות בגרנד קניון , ואילו המשיב 2 הנו בעל המניות במשיבה ומנהלה האישי אשר היתנהל מול המבקשת וחתם על הסכמי השכירות, שטרי חוב וערבות אישית לקיום מלוא ההתחייבויות כלפי המבקשת.

...

לאור כל האמור ולאחר שאיזנתי בין השיקולים השונים הנני קובעת להלן: דין הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, בדבר הוצאת ציוד קבוע ומחובר לחנות להתקבל, זאת על מנת למנוע נזק בלתי הפיך למושכר, שהינו בבעלות המבקשת ובשים לב כי על פניו ולכאורה , כי הנזק אשר העלול להיגרם בכך למשיבים במתן סעד זה איננו במידה העולה על הנדרש.

בהינתן הבקשה במתכונתה הנוכחי, ובהינתן כי עסקינן בסחורה אשר שווייה הינו כספי, ובשים לב להלכה לפיה לא יינתן צו מניעה ככל שהנזק שיגרם למבקש הינו כספי, בית המשפט אינו מוצא לנכון להיעתר לבקשה במעמד צד אחד.

סיכום לאור כל האמור לעיל, לאחר שעיינתי בבקשה, ועל יסוד הנימוקים הנזכרים בה, ניתן בזאת צו מניעה במעמד צד אחד כמבוקש בסעיף 11.1 לבקשה , כלפי המשיבים להוצאת הציוד הקבוע והמחובר מהחנויות, שיעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת בבקשה למתן סעד זמני.

השני, על סך של 200,000 ₪ "להבטחת כסוי סכומי נזקים ו/או פיצוי שיגיעו למשכיר". לפיכך מוגבלת תביעתה של התובעת לפי שטר החוב השני לנזקים שנגרמו לתובעת בשל הפרות חוזיות בתוך תקופת הפינוי ולא לנזקים בגין איחור בפנוי.

עיון בסעיף 20 של הסכם השכירות מלמד כי בכל הנוגע לערבויות הוסכם בין הצדדים כדלקמן: "להבטחת פינוי המושכר במועד הפינוי יפקיד השוכר בידי המשכיר שטר חוב על סך 500,000 ₪. כמו כן, יפקיד בידיד המשכיר שטר חוב על סך של 200,000 ₪ להבטחת ביצוע מלא של התחייבויות השוכר על פי ההסכם לכסוי סכומי נזקים ו/או פיצוי שיגיעו למשכיר על פי דין.

...

מכל האמור לעיל עולה כי אין הבחנה בין שני שטרי החוב שצוינו לעיל ושניהם לצורך "כיסוי סכומי נזקים ו/או פיצוי שיגיעו למשכיר על פי כל דין". לפיכך אין מקום להבחנה בדבר מטרת שני השטרות.

סוף דבר בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל מקבל חלק מהתביעה באופן הבא: בכל הנוגע לאיחור בפינוי המושכר: בשים לב ששוכר חדש נכנס למקום ביום 1.4.2020 ושכר את המשרדים שהם חלק מהמושכר, בשים לב למגפת הקורונה ולמניעות לפנות את הנכס גם בשל הסגר והמגבלות שהוטלו באותה תקופה, בשים לב שהנכס פונה לכל המאוחר ביום 22.4.2020 ובשים לב לסוגיית הסיכול שפורטה לעיל- קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין רכיב זה 14,000 ₪ סכום זה כולל מע"מ. בכל הנוגע לנזקים הנתבעת תשלם הנתבעת לתובעת סך נוסף של 20,621 ₪ כמפורט לעיל.

בנוסף, בשים לב לעובדה לתוצאה של פסק הדין שמקבל חלק מהתביעה, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. התשלומים המפורטים בסעיפים 49 לעיל, ישולמו בתוך 30 יום בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.