תביעה שטרית: טענת זיוף חתימה ואי קבלת תמורה

ביום 10.9.20 ניתנה החלטה בהתנגדות במסגרתה ניתן פסק דין חלקי ע"ס 2,081 ₪ אשר היוה את הסכום שלא היה במחלוקת ביחס לחוב הפיגורים, וההתנגדות לבצוע שטר התקבלה בחלקה לגבי יתרת סכום התביעה.

לטענת הנתבעים החתימה על שטר החוב אינה חתימתו של נתבע 2 וכי מכתב היתחשבנות מטעם התובעת נשלח כחודש לאחר שהרכב הושב לידה וזאת מבלי שערכה היתחשבנות עם הנתבעים כאמור בסעיף 13.3 להסכם.

ראו לעניין זה הדברים שנקבעו בת"ט 66239-06-18 ויליפוד אינטרנשיונאל בע"מ נ' מתוק (פורסם בנבו): "על המבקש רשות להיתגונן מוטל איפוא העול לחדד, לשייף, לדקדק, לזקק, לזכך, ללבן, להרחיב, ולרדת לעומקם של דברים. לעניין זו אינו שונה הטוען טענת זיוף חתימתו על שטר. טענת הזיוף היא הגברת הראשונה של טענות ההגנה השטריות. היא מטלטלת את אבן הראשה של התביעה השטרית ומעבירה את נטל ההוכחה אל התובע. עם זאת אין היא נבראת וכל כוחותיה לצדה אך בנשיפת פה, ועל האוחז בה לשכנע את בית המשפט כי הניח בפניו את כל המסד העובדתי הכרוך בה, וסיפק תשובות לכל השאלות המתעוררות ממנה אל מול נסיבות המקרה ומכלול חומר הראיות המונח באותה עת בפני בית המשפט. לעניין זה כבר קבע כבוד השופט חגי ברנר בבש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (לא פורסם, 2.5.04): 'גם אם מדובר בטענת זיוף, הרי שטענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא וכבמטה קסמים ולהקנות זכות להיתגונן בפני ביצועו של שטר רק בשל העלאתה. גם מי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו ובעיקר את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו לידיו של הזייפן או הגנב." במקרה דנן הנתבע טען לזיוף חתימתו באופן כללי מבלי שהביא תימוכין לטענה זו. על כן לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, אני דוחה את טענת הנתבע בעיניין זיוף חתימתו.

אם לקוח לא משלם לי, לא קבלתי תמורה על החשבונית שהוצאתי, החוב שלו .

...

כן אני קובעת שאין לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 3,479 ש"ח בגין חריגה מכסת קילומטר.

לאור האמור אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הרכב נמכר במחיר נמוך משוויו בשל הנזקים הנטעים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 9,645 ₪ (בגין רכיבי התביעה מלבד סכום הפיגורים בגינו ניתן פסק דין חלקי ורכיבי התביעה בגין חריגה ממכסת קילומטר, נזקים וחוסרים על פי חוות דעת השמאי).

מכאן מעלה הנתבע טענת זיוף - לדבריו החתימה על השיק אינה חתימתו; התובעת מחקה את שמו של שחר מהשיק וחתמה עליו תוך שהיא מזייפת את חתימתו.

- הוכח להנחת דעתי, כי הנתבע חתום על השיק מושא המחלוקת; דין טענת הזיוף להדחות בפסק הדין המנחה, בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח', פ"ד מז (3) 240 (להלן: "פס"ד שאול רחמים") בעמוד 261 נקבע, כי: " הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מיסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63, 356 קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח' [16], בעמ' 328, 331; ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני ואח' [17], בעמ' 315- 316; י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי – כמו כתב הערבות בעניינינו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79 [17] הנ"ל, בעמ' 315).

סעיף 22 (א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השיטריות") קובע, כי: "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה". היינו, אם לא יוכח שהנתבעים חתומים על שטר החוב, הרי שהם אינם חבים מכוחו.

ומכאן לתנאים הנדרשים לאחיזה כשורה: השטר שהגיע לידי התובעת היה שלם ותקין על פי מראהו (טענות הנתבע בדבר זיוף או מחיקות נדחו כאמור לעיל); התובעת קיבלה את השיק בשנת 2018 עובר למועד הפירעון ובקשר לכך צורף הסכם לפיו רכש מר כמיסה ממנה רכב תמורת סך של 30,000 ₪; התובעת לא ידעה שהשיק חולל טרם שקבלה אותו לידיה; התובעת קיבלה את השיק בתום לב; לעניין החלת עקרונות תום הלב שבחוק החוזים על עילות שטריות, ראו רע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג (4) 804 (1999): "אכן, ככל זכות, גם הזכות השטרית צריכה להיות מופעלת בתום-לב. בהפעלתה יש לקיים את אמות-המידה של מוסר חברתי וצדק הראויים לחול ביחסים הבין-אישיים בישראל. בקביעת רמתה של אמת-המידה יש להיתחשב, בין השאר, באופי היחסים שבין הצדדים, ובעובדה שיחסים אלה הוסדרו ביניהם, בין השאר, באמצעות שטר.

אין זה משנה אם הנתבע עצמו לא קיבל ערך בעד השיק, שעה שבסעיף 26(ב) לפקודת השיטריות נקבע, כי תמורה תיחשב ככזו, גם אם ניתנה על ידי התובעת לאחר ולא לנתבע.

...

דין טענותיו של הנתבע להידחות נוכח הוראות סעיף 27 לפקודת השטרות.

דין טענה זו להידחות.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה.

נתבעת 2 טענה כי לא קיבלה תמורה בגין עיסקאות ניכיון השיקים אצל התובע אשר בוצעו כביכול בשמה של הנתבעת ללא הסכמתה וכי החתימה בגב השיקים זוייפה.

נתבעת 2 טענה כי דין התביעה להדחות על הסף מאחר ולא קיבלה תמורה מעיסקאות ניכיון השיקים שבוצעו אצל התובע, אשר נעשו ללא הסכמתה כאשר עמירם הוא זה שהיה הלקוח של התובע, כך ובהתאמה לחשבון הבנק שבבעלותו הבלעדית הועברה התמורה אליו ולא לחשבון הבנק שלה.

סעיף 23 (א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש], קובע כדלקמן: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אי כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". מהאמור עולה כי חתימת הסבה שזוייפה קוטעת את שרשרת החיוב השיטרי בכך שכל אוחז בשטר לאחר זיוף החתימה, אינו רשאי לאכוף את פירעונו.

...

לאור האמור לעיל, ולאחר שקבעתי כי עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכחת אותנטיות חתימת ההיסב, אני קובעת כי התובע אוחז כשורה בשיקים לאחר שקיבל לידיו את השיקים לפני שעבר זמנם, בתום לב ובעד ערך ועל כן זכאי להיפרע מהשיקים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 35,515 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

חיובן של הנתבעות הוא "יחד ולחוד". משכך, אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק המתנהל בעניינה של נתבעת 1, ועל צירוף סכום ההוצאות שנפסק לעיל לסכום קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבע ציין שם כי בתחילת הדרך הוא כן היה קשור להתנהלות העסקית, ולמשל, הלך לבתי דפוס ועזר באריזות, אך לא קיבל שכר כספי תמורת עזרתו לבתו (ראו בעמ' 28 לתמליל).

בסעיף 9 לתצהיר נאמר: "בתי גנבה ממני פנקסי שיקים וזייפה חתימות על גבי ההמחאות וחילקה לכל דיכפין..." בסעיף 10 לתצהיר נאמר: "כל ההמחאות אותן אוחזת התובעת מזויפות ולא נחתמו על ידי". בסעיף 13 לתצהיר נאמר: "לאור העובדה שהאמנתי בבתי לכל דבריה, גם אני השקעתי ממיטב כספי בעסק של בתי". בסעיף 18 לתצהיר נאמר: "כל החשבוניות שהונפקו לתובעת זויפו על ידי בתי. מעולם לא הנפקתי חשבוניות עבור התובעת". בסעיף 25 לתצהיר נאמר: "התובעת בחרה להגיש את התביעה כתביעה שטרית ללא הגשת כתב תביעה ובדרך של הצגת השיקים לבצוע בהוצאה לפועל..." (ההדגשה שלי – א.כ).

באותו מקרה, כמו בעניינינו, לא נטענה בטופס בקשת ביצוע השטר טענה חלופית של חתימה בתוקף הרשאה שנתנה המערערת, ולמרות זאת ולמרות שנקבע עובדתית שהמערערת לא חתמה בעצמה על השטר, התביעה השטרית נגדה התקבלה, תוך דחיית טענה להרחבת חזית אסורה (ביהמ"ש המחוזי דחה הטענה להרחבת חזית אסורה מאחר שמעת שנטען בהתנגדות לבצוע השטר להיעדר חתימת המערערת בשטר, הרי שבכך ניפתחה הדלת לתובעת לטעון לחיובה של המתנגדת המערערת מכוח קיומה של חתימה בתוקף הרשאה).

...

הכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעונים בכתב הנ"ל שהגישו הצדדים בשאלת גדר המחלוקת וכן במכלול הקיים בתיק, אני מחליט כך: בנסיבות תיק זה, אפשרות החתימה בהרשאה כן תעמוד על הפרק והיא כן מהווה חלק מגדר המחלוקת בתיק, והכול למרות שבטופס בקשת הביצוע שהגישה התובעת היא לא ציינה אפשרות כזו וטענה רק כי הנתבע חתם על השיקים.

סבורני כי ניתן וראוי יהיה לבחון את אופן יישומם של דינים והלכות אלו גם על עובדות המקרה שלפנינו, כפי שאלה עתידות יהיו להתברר בהמשך בדיון ההוכחות שייקבע.

אני קובע דיון הוכחות ביום 7.10.2024 בשעה 08:30.

בתצהיר שצורף להתנגדות לבצוע שטר טענה ורדה, כי שמונה החתימות המופיעות על גבי השיקים (6 חתימות מושך ו-2 חתימות תיקון ליד התאריך), אינן חתימותיה והן מזויפות (להלן - החתימות שבמחלוקת).

בנוסף טענה ורדה, כי היא מעולם לא היתקשרה עם אמין בעיסקה כלשהיא, ולא קיבלה ממנו כל תמורה בעבור השיקים.

התביעה הוגשה בעילה שטרית והסוגיות העיקריות שבמחלוקת בין הצדדים הן: האם החתימות על גבי השיקים הן החתימות של ורדה.

...

את טענות התובע בהליך כי יש להעדיף את חוות דעתה של המומחית מטעמו שקבעה "ברמת סבירות גבוהה (כ-85%) שהחתימות במחלוקת הן חתימות אותנטיות של גברת ורדה אחמד על שש ההמחאות במחלוקת", על פני חוות דעתה של מומחית בית המשפט, אין בידי לקבל.

אין חולק בין הצדדים, בדבר הדיוק והיתרון שיש למסקנה הנסמכת כל בדיקות השוואה של כתבי יד שנעשו על פי מסמכי מקור, על פני מסקנה שהתבססה על השוואה של כתבי יד במסמכים מצולמים.

המסקנה ממכלול העדויות והראיות שהובאו לעניין זה היא כי דין טענת אמין גם במישור זה - להידחות.

באשר לטענות התובע להעדר מהימנות של ורדה בהתייחס לתגובתה בדבר תוצאות ההליך בטבריה וההליך בבית המשפט המחוזי, אין בידי לקבלן, והתרשמתי מעדותה כי הייתה עקבית ומהימנה, בשונה מעדות אמין שמצאתי כי הייתה מגמתית ולא הותירה בי רושם חיובי.

סוף דבר; התביעה נדחית; אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.