הפעם ניתן שיק שלא הוגבלה סחרותו ואין מוטבע עליו הכיתוב "למוטב בלבד".
"בין לבין", כך נטען על ידי הנתבעת, הגיעו אליה חוקרי מע"מ, טענו כי גלעד הנו עבריין וכי שתי החברות שלו הן חברות פיקטיביות אשר גם אינן משלמות את המע"מ בגין החשבוניות שהן מוציאות; רשות המע"מ לא הכירה, לפיכך, בחשבוניות שהוציאו חברות אלו לנתבעת, וזו נאלצה לשלם את המע"מ במקומן, בסך של 34,041 ₪.
האם עלה הדבר בידה?
"אחיזה" - העידר חתימת היסב על השיק
ראשית יש לבחון, האם התובעת "אוחזת" בשטר; זאת לנוכח טענת הנתבעת, כי היעדרה של חתימת היסב של התובעת בגב השיק שולל ממנה את מעמדה כ"אוחזת" בשיק ואת זכות התביעה מכוחו.
אציין, כי אף הנתבעת נימנעה מלמסור פרטים על נסיבות מתן השיק, כגון, למשל, מדוע סחרותו של השיק הראשון הוגבלה, משנמשך "למוטב בלבד", ואילו זו של השיק נשוא התביעה לא הוגבלה, הגם שלכאורה מדובר בשיק חליפי בסכום זהה, במועד פירעון זהה ושנמסר בגין אותה תמורה; בעיניין זה רב הנסתר על הנגלה, ותצהירו של ינקוביץ שותק בעיניין זה.
מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה את יסוד המירמה בכוונה תחילה אותו היא מייחסת לגלעד במעמד פנייתו אליה בבקשה להוצאת השיק נשוא התביעה; לא ניתן להוציא מכלל אפשרות, כי במועד זה סבר גלעד, בתום לב, או אף ברשלנות, כי השיק אבד או נגנב, ולאחר מכן זה אותר; בנסיבות כאלה, יסוד המירמה בכוונה תחילה עשוי להתגבש רק במועד הצגתו של השיק הראשון לפירעון, לאחר שהשיק נשוא התביעה, שנימסר לגלעד בגין אותה התמורה, כבר הועבר לידיה של התובעת ונוכה על ידיה; אלא שלא השיק הראשון עומד לדיון בתובענה זו, ודינן של טענות אלו להתברר אם וכאשר יוגש שיק זה לבצוע.
...
לאור כל אלו, אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת, כאילו התשלומים ששילמה למע"מ ואשר חלים למעשה על כ.נ.ת., יש בהם משום פרעון השיק שביטלה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הנתבעת לא סתרה את חזקת התמורה וחזקת האחיזה כשורה של התובעת, ודין שאר טענותיה להידחות אף הן.
דין התביעה, איפוא, להתקבל במלואה.
אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה ועל חידוש הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת.
