תביעה שטרית על שיק חולל בערבות אישית

התביעה השטרית נסבה על שיק אשר מספרו 10017 המשוך ליום 1/5/13 על סך 50,000 ₪ לפקודת מגדלי המרכז אשר חולל מפאת ביטולו על ידי קומפרו.

כפי שיפורט להלן, הואיל והתביעה השטרית "נבלעה" אל התביעה שכנגד, במסגרתה נתבעת יתרת התמורה בהתאם לעיסקת היסוד, הרי שה"רבותא" בתביעה זו הנה רק לעניין חבותו האישית של מר ליס, אשר חתם על השיק, לפרעונו.

לאור האמור, הנני דוחה טענה זו. אחריות הנתבע 2 – עאטר עטאף במסגרת התביעה טענה קומפרו לאחריותו האישית של מר עאטף להתחייבויותיה של מגדלי המרכז וזאת, לאור חתימתו על כתב ערבות ואחריות אישית לחובותיה.

...

לאור האמור, הנני דוחה טענה זו. אחריות הנתבע 2 – עאטר עטאף במסגרת התביעה טענה קומפרו לאחריותו האישית של מר עאטף להתחייבויותיה של מגדלי המרכז וזאת, לאור חתימתו על כתב ערבות ואחריות אישית לחובותיה.

טענתה זו של קומפרו לא נשללה על ידי מר עאטף ומשכך, הנני קובעת כי מר עאטף אחראי ביחד ולחוד עם מגדלי המרכז לכלל הסכומים הנקובים בפסק דין זה. סוף דבר; לאור האמור והמפורט הנני דוחה תביעות מגדלי המרכז – הן השטרית והן הנגדית והנני מקבלת תביעת קומפרו.

בהתאם למפורט בפסק הדין הנני קובעת כי מגדלי המרכז ומר עאטר עאטף ישלמו ביחד ולחוד לקומפרו סכומים כדלקמן: סך 288,875 ₪ בגין הליקויים בבתים וסך 72,960 ₪ בגין האיחור במסירת החזקה.

תביעה שטרית על סך של 1,317,775 ש"ח. בלבו של תיק זה שתי מחלוקות עיקריות: האחת: מה היא עסקת היסוד בין הצדדים ובאילו נסיבות נימסר השיק מושא הליך זה - האם, כטענת התובעת, השיק נימסר לה לפרעון ההלוואה שנטלה ממנה הנתבעת ולא ניפרעה, או שהשיק נימסר כבטוחה עבור צד שלישי, בעיסקה שלא יצאה אל הפועל, כטענת הנתבעת; השנייה: האם לאור ההסכם המאוחר שנחתם בין בן זוגה של הנתבעת לתובעת, רשאית התובעת לפרוע את ההלוואה רק מתוך כספים שיגיעו לבן הזוג מרווחים שיתקבלו בפרויקטים משותפים שמנהלים הצדדים, ועל כן היא אינה רשאית לעשות שימוש בשיק לפרעון ההלוואה גם אם שיק זה ניתן לשם כך, או שההסכם המאוחר אינו מגביל את זכותה של התובעת לעשות שימוש בשיק לצורך פרעון ההלוואה, ככל שניתן לשם כך. רקע - תמצית העובדות הצריכות לעניין: התובעת, חברת זהר אניר החזקות בע"מ (להלן גם: "אניר"), היא חברה העוסקת בהתחדשות עירונית וייזום פרויקטים בתחום הנדל"ן. הנתבעת, שיעבדה בעברה ככלכלנית בתעשייה הצבאית ובאלביט ושכיהנה כדירקטורית בתעשייה הצבאית, היא מי שמחשבונה נמשך השיק מושא הליך זה ומי שחתמה ביום 4.8.14 עם התובעת על הסכם הלוואה, לפיו הלוותה לה התובעת סך של 1,044,892 ש"ח לתקופה של 30 חודשים, קרי עד ליום 5.2.18 (נספח ג' לתצהיר התובעת, להלן: "הסכם ההלוואה").

השיק חולל ביום 19.06.2018, בשל הגבלת חשבון הבנק של הנתבעת, וביום 29.10.18 הגישה התובעת את השיק לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק הוצל"פ מספר 529647-10-18).

הסתכלת בפנקס ההמחאות לראות בערך מתי מסרת את השטר? לא. את זוכרת באיזה הקשר השטר נימסר? אני גם לא זוכרת אבל לאחר תקופה שהשטר הזה ניתן לצורך איזה שהוא פרויקט בתור ערבות, לא קשור להסכם שלי, בלי שום קשר להסכם שלי, זה מה שאני זוכרת, עברו הרבה שנים.

בהתאם לטיוטת הסכם היתחשבנות שצורפה כנספח ז2 לתצהירו של מר אברמוב, צוין כי אברמוב "ערב ואחראי באחריות אישית להחזיר את ההלוואה בתוספת הריבית המינימאלית הנהוגה על פי דין הלוואות מחברות לעובד ו/או בת זוגתו של העובד..". ואילו בנוסח הסופי להסכם להיתחשבנות לא היתקבל נוסח זה וצוין כי מר אברמוב ערב ואחראי באחריות אישית להחזיר את ההלוואה בתוספת ריבית ההלוואה.

...

לפיכך דין טענתה זו להידחות, ולו בשל כך. אולם, למעלה מן הצורך, אדרש לטענה זו בקצרה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה ותיק ההוצל"פ 529647-10-18 ישופעל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 33,196 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. אבהיר כי סכומים אלו לוקחים בחשבון גם את החלטותיי במהלך ההליך לעניין הוצאות שייפסקו (ואינם כוללים את ההוצאות שנפסקו כבר).

מבוא בפניי שלוש תביעות שהוגשו על ידי התובעת כנגד הנתבעת על רקע היתקשרות עסקית נמשכת בין שתי החברות בגין שיקים שחוללו ובגין יתרת חוב נטענת שנותרה הנתבעת חייבת לתובעת.

התביעה הראשונה הנה תביעה כספית על סך של 330,785 ₪ שהוגשה במקור בסדר דין מקוצר (ת.א. 45242-03-14); התביעה השנייה הנה תביעה שעילתה שטרית על סך 100,000 ₪ בגין שני שטרות בסך 50,000 ₪ כל אחד שזמן פרעונם 30.3.14 ו - 30.4.14 (ת.א. 55596-12-14); התביעה השלישית, גם היא עילתה שטרית, על סך 200,000 ₪ בגין ארבעה שטרות בסך 50,000 ₪ כל אחד שזמני פרעונם 30.5.14, 30.6.14, 30.7.14, ו - 30.8.14 (ת.א. 14985-03-15).

עוד נקבע בהסדר הדיוני כי כל חיוב שיוטל על הנתבעת יחול גם על הנתבע 2 באופן אישי ועל כן לא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים בעיניין זה בסיכומיהם לעניין חתימת הערבות האישית (סעיף 41 לסיכומים).

התובעת טוענת כי על פי רשומי כרטסת הנהלת החשבונות מטעמה נותרה חייבת לה הנתבעת סך של 630,785 ₪ (קרן כולל מע"מ) בגין ששת השיקים בסך 50,000 ₪ כל אחד שלא ניפרעו ובגינם ניפתחו שני תיקי הוצאה לפועל המגולמים בשתי התביעות השטריות שפורטו לעיל.

...

למען הסר ספק כל יתר טענות הצדדים הן במישור התביעה הכספית והן בעילה השטרית בשתי התביעות השטריות - נדחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט ובהפחתת הסך של 402 ₪ כפי שפורט לעיל.

בשים לב לסכום שנפסק בפועל, לאופן ניהול ההליך והוצאות ההליך לרבות אגרת בית המשפט ושכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, אני מורה כי הנתבעים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 45,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מקור חובו של המערער לנושה בהתאם לתביעת החוב, הנו אי תשלום עבור אספקת סחורה (ערבות אישית)/המחאות שחוללו/פסק דין שניתן כנגד המערער/חוב חלוט בתיק הוצל"פ. הנושה צרפה לתביעת החוב העתק משטר חוב חתום על ידי המערער, על פי הנטען, לחובות חברת ביג סנטר בע"מ, ח"פ 515106011 (להלן: "החברה"), שניתן לנושה (להלן: "השטר"), והמחאות מחוללות של החברה לזכות הנושה.

לאחר שקילת מכלול השיקולים, המושכים, כפי שהדגמתי, לכוונם מנוגדים, שוכנעתי כי יש לבטל ההכרעה בתביעת החוב להורות לבעלת התפקיד להציץ מאחורי הפרגוד ולבחון את טענת הזיוף לגופה, אך זאת בכפוף להעברת נטל השיכנוע למערער להוכיח כי לא חתם על השטר.

...

משלא הגיש המערער אישור על ביצוע התשלום, נעתר בית המשפט לבקשת הנושה להורות על ביטול עיכוב ההליכים בהוצל"פ. ביום 21.2.19 הגיש המערער "בקשה למתן ארכה רטרואקטיבית לביצוע ההוראות שבהחלטה מיום 24.1.19". ביום 26.3.19 נדחתה בקשה זו. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 54490-04-19).

השיקולים שהיטו את הכף הינם העובדה שבסופו של דבר, טענת הזיוף לא התבררה לגופה, והנזק הרב העלול להיגרם למערער בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בהן לפי טענת הנאמן עצמו, יש בנכסי המערער כדי להביא לתשלום דיבידנד מלא לנושים, היינו: לפי עמדת הנאמן, מדובר בנסיבות בהן יידרש המערער לשלם 100% מתביעות החוב כנגד הפטרו בתוספת הוצאות הליך, באופן שהנזק העלול להיגרם לו אם לא תתברר טענת הזיוף לגופה, הוא משמעותי מאוד.

לאחר שקלא וטריא, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה זו חיובית.

סוף דבר, אני מקבלת את הערעור, מורה על ביטול ההכרעה בתביעת החוב והחזרת הדיון בתביעת החוב לבעלת התפקיד בכדי שתברר את טענת הזיוף לגופה, תוך הצצה מאחורי הפרגוד.

טענות התובעת התובעת טענה בתצהיריה כי במחצית שנת 2008, החייבת שהנתבע היה בעל מניות ודירקטור בה במשותף עם רוסלן היתקשרה עימה לצורך אספקה שוטפת של סחורה ומוצרים שונים שתשמש לצורך פעילותה העסקית וכי היא ונציגיה וביניהם הנתבע, נדרשו לחתום על מסמכים שונים, ביניהם טופס פתיחת לקוח, כתב ערבות אישית אוטונומית מתמדת, וכן שטר חוב פתוח לטובתה לצורך הבטחת פרעון חובותיה.

האם שליחת הודעה ע"י ערב לנושה משחררת אותו מערבותו? הנתבע אישר שחתם בשנת 2008 עם רוסלן על שטר חוב וכתב ערבות לטובת רכישת סחורה מהתובעת.

הנתבע טען בסיכומיו שמר שמעון עמר הסוכן שהחליף את הסוכן, לא הובא להעיד וטען ששמעון בא עם הסכם חדש ושטר חדש "ואני שואל למה שמעון עמר יפנה לרוסלן ויניח בפניו שטר חוב וכתב ערבות חדשים אם קיימים שכן ידע שהנתבע כבר לא עובד ולא מקושר לחברה אורגאנית או ארגונית". ביהמ"ש קובע שהנתבע הניח לפניו השערה בדבר ידיעת התובעת שאיננה מבוססת בראיות מספקות וכי אם רצה לבסס טענה זו כמי שנטל הבאת הראיות בתביעה שטרית רובץ עליו, הוא זה שהיה אמור לזמן את מר עמר למתן עדות ולכן מחדלו לעשות כן, יוצר חזקה שאם מר עמר היה מתייצב, הוא היה מעיד לחובתו.

לעניין הטענה להעדר הודעת חילול, להבדיל משיק, לא ניתן לשלוח הודעת חילול בעת מימוש שטר חוב שכן לא ניתן להפקיד שטר חוב בבנק לפרעון.

...

ביהמ"ש לא השתכנע שניתן ללמוד מתשובת מאיר שהאובליגו הופחת עקב קבלת הודעה על עזיבת הנתבע וכי מארג העובדות מצביע על מסקנה אחרת והיא שגרסת מאיר נכונה וכי האובליגו הופחת עקב הרעה במצב הכספי של החייבת שכאמור לעיל, הנתבע דילל נכסיה ועזב הפעילות בה, ללא ידיעת התובעת על עובדות אלה.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל התביעה השטרית במלואה ומבטל עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. בנוסף, ביהמ"ש מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרות ששולמו בבית המשפט ושכ"ט בא כוחה בסך של 40,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.