תביעה שטרית על שטר חוב שניתן כבטוחה להלוואות

משביקשה אמן מהנתבע להעביר לידיה בטוחה על סך יתרת החוב, פנה הנתבע אל רייטר, לאור הליך גירושין שהיה נתון בו וזה הסכים לקבל כבטוחה שטר חוב בחתימת הנתבע וערב אחד.

באשר לסמכות ביה"ד, ההלוואה שניתנה נובעת במישרין מיחסי העבודה בין הצדדים ולחילופין, ביקשה להוסיף את חברת סקיורנט סולושנס בע"מ (לעיל ולהלן: "סקיורנט") כתובעת נוספת, חברה בבעלות מלאה של אמן, כשכספי ההלוואה שולמו בפועל ע" י סקיורנט.

כך לא נבין מדוע הוגשה התביעה לביה"ד ע"י אמן, מחד ומדוע אם סקיורנט נתנה הכסף לתובע, מדוע נחתמו התחייבותיו לאמן; ודאי מתקשים אנו להבין כיצד שטר חוב "שהסכים" הנתבע לתיתו – בידיו הוא ולתובעת רק עותק ממנו?! חרף כך, התרשמנו כי המעסיקה (אמן וסקיורנט) נהגו בנתבע בהגינות יתרה ובתום לב מוחלט (לטעמנו, ב"חוסר תבונה" משפטי, באופן המזיק למעסיק ומאריך ההליכים המשפטיים) – מה שאין לומר על הנתבע, העסוק בהטלת האשם בכל גורם מלבד הוא עצמו, בהטילו האחריות על מצבו על גורמים כלשהם ואינו רואה עצמו אשם/אחראי לדבר.

ודאי כך כשנערך גמ"ח בין הצדדים, בעקבותיו אף חתם הנתבע על שטר חוב, שאותו מחזיק הוא בידיו! שוב נזכיר – ראייה לתימוכין כי ולוּ על פניו לא שוכנענו בטענת הקזוז, מצוייה בתכתובת שלו לרייטר מ- 8.3.18 (נספח 3 לתביעה).

...

אגב, לטעמנו, הנטל בעניין עליו הוא, וממילא לא טרח בהצגת ראיותיו כדבעי! אין תימה איפוא כי מקובלת עלינו עדותו הכללית של רייטר, המתייחסת לבדיקה עניינית שנעשתה לאחר הדיון הראשון בפנינו.

ודאי כך כשנערך גמ"ח בין הצדדים, בעקבותיו אף חתם הנתבע על שטר חוב, שאותו מחזיק הוא בידיו! שוב נזכיר – ראייה לתימוכין כי ולוּ על פניו לא שוכנענו בטענת הקיזוז, מצוייה בתכתובת שלו לרייטר מ- 8.3.18 (נספח 3 לתביעה).

סיכום לאחר ששקלנו כל שבפנינו – נעתרת התביעה ונדחית טענת הקיזוז של הנתבע, תוך שקובעים אנו כי הנתבע חב לתובעת הסכום שתבעה ואינה חבה לנתבע דבר/ סכום כלשהו בגין עמלות כלשהן לתקופה ועם סיומה.

בפני בקשה שהגישה המבקשת, התובעת בתיק דנן, להורות על העברת הדיון בהתנגדות לבצוע תובענה על סכום קצוב לביהמ"ש השלום במחוז תל אביב, מחמת העידר סמכות מקומית של ביהמ"ש זה לידון בה. רקע עובדתי: המשיב הנו תושב נהריה אשר היתקשר בהסכם הלוואה עם חברת כאל, במסגרתו חתם המשיב על שטר חוב סחיר להבטחת פרעון ההלוואה לפקודת חברת מימון ישיר בע"מ, כאשר האחרונה המחתה את זכותה בשטר החוב כלפי המבקשת, אשר הגישה את שטר החוב לבצוע בלישכת ההוצל"פ באשדוד ומשהוגשה ההיתנגדות לבצוע השטר, הועבר התיק לבית משפט זה. טענות הצדדים: המבקשת מבססת את בקשתה על התנאי המופיע בסעיף 16.8 בטופס בקשה לפתיחת חשבון מסגרת להעמדת הלוואות ותנאים כללים להחזרתן (להלן: "הסכם ההלוואה"), לפיו: 16.8.

כן טען המשיב כי שטר החוב נשוא הבקשה דנן ניתן כבטוחה להסכם הלוואה בין המשיב לבין "חברת כאל כרטיסי אשראי לישראל" (להלן: "חברת כאל"), המוגדרת בחוק הבנקאות (רשוי), תשמ"א-1981 כבנק ו/או תאגיד בנקאי ו/או תאגיד עזר, וכפופה בין היתר לחיקוקי המגן השונים הרלוואנטיים בתחום יחסי בנק-לקוח, לרבות הוראות המפקח על הבנקים.

...

דיון והכרעה: השאלה שבפנינו היא האם יש להיעתר לבקשת המבקשת להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום במחוז תל-אביב או לחילופין במחוז מרכז, או שמא יש לשעות לטענת המשיב לפיה הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה לביהמ"ש זה. הרחבת חזית אסורה: כאמור, טען המשיב כי משלא הועלתה טענת המבקשת באשר לתניית השיפוט לראשונה בבקשת הביצוע, ומשלא צורפו נספחי הסכם ההלוואה בהם מופיעה תניית השיפוט לבקשת הביצוע, הרי שמדובר בהרחבת חזית אסורה והמבקשת אינה רשאית לתקן את כתב תביעתה בדרך זו. ההלכה בדבר איסור שינוי או הרחבה של חזית המריבה קובעת כי ככלל בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות, אלא אם הצד שכנגד נתן הסכמתו לכך, או אם בית המשפט נענה לבקשתו לתקן את כתבי הטענות (ראו: א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" 145 (מהד' שתים עשרה, 2015)(להלן: "גורן").

ר' החלטתי בת"ט (עכו) 2918-11-18 סלוסייל בע"מ נ' ביטון.

מכל האמור לעיל, עולה כי על פי החלופות של תקנה 3(א), הסמכות המקומית לדון בתובענה זו נתונה לבתי המשפט באזור שיפוט במחוז חיפה.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשתה של התובעת להעברת הדיון ומחייבת אותה בתשלום הוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

הוגשה תשובת התובעת ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה שיש למחוק את ההליך על הסף מחמת היתיישנות מהנימוקים הבאים: אין מחלוקת ששטר החוב ניתן כבטוחה להלוואה שהעמידה התובעת לנתבע בסך 55,000 ₪ למימון עסקה שעשה לרכישת רכב מסוג אאודי.

התובעת מפנה לע"א 114/62 יואכים קורצמן וקורצמן בע"מ נ' יוסף מיכלסון פ""ד טז 2677. גם הילכת קורצמן אליה מפנה התובעת אין בה כדי להועיל. על פי הלכה זו המועד שבו נולדה עילת התביעה מכח השטר לעניין היתיישנות העילה השטרית, הוא היום שלמחרת מועד הפירעון הנקוב בשטר. ניתן לאבחן הלכה זו מהמקרה שלפני שבו לא נקוב בשטר החוב כל מועד פירעון. יתר על כן הילכת קורצמן ניתנה בהקשר של שטר שסוחר ואוחז כשורה וגם הייתה בו הודאה מפורשת במסמך בכתב מטעם הנתבע בו הודה בחוב. אין אלו העובדות שלפני וניתן לאבחן.

...

כאמור לא נקבע בשטר החוב שלפני מועד פרעון ואני דוחה את המסקנה כי המועד הוא 14 יום מיום משלוח מכתב או המצאתו לנתבע.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות ושיהוי מתקבלת והתביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות לנתבע בסכום של 4,000 ₪.

בבקשה לבצוע שטר החוב שהגיש התובע, צוין: "השטר ניתן כבטוחה להלוואה. ההלוואה עומדת בתנאי הלוואות חוץ בנקאיות". ככתוב בשטר, שטר החוב נחתם ביום 01.09.2013 על ידי עושה השטר, אבינועם בן שמואל ועל גביו חתימתו כעושה השטר, וכן כערב בערבות אואל לתשלום השטר.

בתביעה דנן, ציין התובע באמצעות ב"כ בעת הגשת הבקשה לבצוע: "השטר ניתן כבטוחה להלוואה. ההלוואה עומדת בתנאי הלוואות חוץ בנקאיות". ככלל, נטל ההוכחה והשכנוע הוא על המתנגד לבצוע השטר, וזאת בשים לב להלכה, לפיה מחזיק שטר אוחז אותו בתום לב ובעד ערך, בהתאם לסעיף 26 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן "פקודת השיטריות"/ "הפקודה").

לגירסתו, נטל את ההלוואות בריבית ב"שיעור של בין 9% שנתי ל11% שנתי" (סעיף 27 לתע"ר תובע), ולאחר שנטל את ההלוואה השלישית מהבנק עבור הנתבע בחודש ספטמבר 2013, החתים את הנתבע על שטר החוב (סעיף 12 לתע"ר).

...

סוף דבר שני הצדדים לא הביאו, מלבדם, עדים מטעמם.

בנסיבות העניין, ובשים לב לכל האמור לעיל, מקבל את התביעה חלקית.

הנתבע ישלם לתובע סך של 30,000 ₪, וזאת תוך 45 יום מהיום.

לפני שתי תביעות מאוחדות שנושאן אחד: מתן הלוואות ושאלה אם הן ניפרעו במועדים המוסכמים בהתאם להסכמים, או שמא נותר חוב שעל הלווים לשלם למלווה.

עקב חוסר יכולת משלב לפרוע את חובה לסיאט באותה עת והצורך להגדיל את האשראי מסיאט הן בדרך של ניכיון שיקים והן בהלוואה, חתמו סיף ופאוזי, כל אחד בנפרד על כתבי ערבות מתמדת לקיום התחייבויות החברה מוגבלת עד לסך 3,000,000 ₪ לפקודת סיאט וכן על שטרי חוב.

הוא אף לא טען דבר עת קיבל מכתב התראה מסיאט מיום 10/12/12 לפיו ככל שלא תסולק ההפרה, לא תהסס סיאט לממש את הבטוחות במקרקעין שניתנו לה (נספחים 29-31 לתצהיר סודי) וראו גם מכתב ההתראה שחוזר על ההפרות ועל ההתראה לפיה אם לא יסולקו החובות ינָקטו צעדים נגד הלווה והערבים לרבות מימוש משכנתה (סעיף 9 למכתב התראה מיום 24/9/13 (נספח 34 לתצהיר סודי).

...

סוף דבר החברה ופאוזי לא עמדו בהחזרים בסכומים והמועדים שהוסכמו.

ביחס לסכומים אותם חבים הנתבעים, אני מקבלת את עדות סודי וחוות הדעת של סיאט שלא נסתרה.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים 1-3 יחד ולחוד (החברה והערבים) לשלם לתובעת/סיאט סך 4,660,754 ₪ (הסכום שהופחת לצרכי אגרה ומחמת היעדר סיכויי גבייה לסכום הראלי).